אם נשאל כמעט כל תושב בחולון, בין אם הוא בדיוק מקיף את כיכר קוגל, עושה קניות ואוכל פלאפל ברחוב סוקולוב או מתחרדן במעט השמש שיצאה השבוע בלב פארק פרס, בסבירות גבוהה הוא לא ידע כלל שביום שלישי הקרוב, ה־27.2 מתקיימות הבחירות העירוניות לראשות העירייה, ובטח לבטח באיזה מועמד הוא עומד לבחור.
ניתן להכריז, וללא צל של ספק, כי אלו הבחירות הקשות, המדכאות והנמאסות ביותר שהיו בתולדות מדינת ישראל, ועל כך אף מעידים כל המתמודדים לתפקידים הנבחרים. בין המועמדים השונים, יש כמה שנגמר להם התקציב עוד לפני שהתחילה המלחמה בשבעה באוקטובר, ויש גם כאלה שכל המצע והטיקט האידיאולוגי איתו רצו – כלל לא אקטואלי למצב שתושבי מדינת ישראל נמצאים בו כעת.
קראו גם:
ישנם מספר מתמודדים, גם בחולון וגם בבת ים, שנאלצו לעשות איחודים לתוך תנועות שהם אינם מזדהים איתן מבחינת המצע, רק כדי לקוות ולהצליח להיכנס למועצה הבאה, ויש גם כאלו שכבר מזמן הרימו ידיים והחליטו לא להתמודד כלל – אך יודעים שלא ניתן לבשר על כך לציבור, כי בלאו הכי אי אפשר לשלוף את הפתק מהקלפיות בשלב הזה של הבחירות, או ולו הבושה הגדולה שאומרת: "הפסדתי, עוד לפני שהתחילו ההצבעות".
חולון: התלהבות? בעיקר אצל המועמדים
מזה 31 שנים שמוטי ששון, יושב בכסא ראש העיר (ובכלל במערכת המוניצפילית הוא אייש תפקידים בכירים בחולון משנת 1984). בכל מערכת בחירות, ניסו להחליפו, אך ללא הועיל. גם הפעם קמו ארבעה מתחרים עם אג'נדה פוליטית דומה עד זהה (ענת כינורי, ניסן זכריה, קרן גונן ומורן ישראל) וכן שני מתחרים עם מצע אידיאולוגי הנוטה ימינה ומסורתי בגישתו (שי קינן ויעקב מזרחי – כאשר האחרון החליט למעשה שהוא פורש מהמירוץ לראשות העיר, ומותיר את הזירה השמרנית למתמודד בודד).
בעוד לבוחרים עם נטייה שמרנית וימינה נותרה חלופה אחת בלבד במירוץ לקלפי, המרכז-שמאל בחולון מפוצל כאמור בידי חמישה מתמודדים, כאשר חלקם כבר התראיינו ל"מיינט חולון" שנגמר להם התקציב עוד לפני השבעה באוקטובר, הם לא פורשים שלטי חוצות ברחבי העיר, וכרגע הם רצים לקלפי "על אדים".
בסופו של דבר, כל המתמודדים ובכל הגזרות משוכנעים כי הם זוכים בבחירות הקרובות, ומאמינים בלב שלם כי יהיו לראש/ת העיר הבא של חולון. יחד עם זאת, יש גם שמועות שחולון תצטרך ללכת לסבב בחירות נוסף, ואז כל המתמודדים יתאגדו מאחורי האדם שמייצג את המצע הפוליטי שהם מאמינים בו, ולאו דווקא מאחורי האדם שמתאים ביותר לתפקיד. כלומר בניגוד לבת ים, שמחפשת אחר שמרנות ודבקות בתפקיד, המניע להצבעה בסבב השני בחולון יהיה אידאולוגי.
חשוב לזכור, כי על אף כל זאת, בחולון לא צפויים הרבה מצביעים השנה. בעיר יש 212,889 תושבים ורק 165,189 בעלי זכות בחירה. בעוד שבחולון יש אחוז הצבעה גבוה יותר של מצביעים בבחירות המוניציפליות ביחס לבת ים (בבחירות הקודמות הנתון עמד על 52.2%), השנה נתון זה יירד בשל המלחמה והפסימיות הציבורית להתעסק עם המקומי והקטן, וכי חרב המאיימת על השלום והביטחון מונחת על צוואר הציבור מצפון ומדרום.
בנוסף, הציבור בחולון מאוד מבולבל: יש להם לבחור ראש עיר מתוך שבעה מתמודדים (כאמור, פתק צהוב אחד למעשה אינו רלוונטי, כי המתמודד הכריז שלא ירוץ, אך הפתק עדיין יופיע בקלפי, ולמעשה מבלבל את ציבור הבוחרים). לאחר מכן, הציבור יוסיף עוד להתבלבל כי עליו לבחור בנוסף גם פתק לבן אחד מתוך 16 רשימות שונות, כדי לקבוע מה יהיה הרכב של 27 חברי מועצת העיר.
בשל כך, מרוב עצים לא רואים את היער בעיר. מעצם העובדה שזהו יום חופש לציבור, הקניונים פתוחים, מסעדות ובתי קפה עובדים כרגיל וגם הילדים לא הולכים לבתי הספר, סביר כי החולונים יעדיפו לצאת לטיול או לקניות, והבחירות השנה – לא יהיו ממש בסדר העדיפות שלהם. בסופו של דבר, ראש העיר הבא של חולון, והרכבה של מועצת העיר, תלויים בכף ידם של בודדים.
בת ים: רעש בעיקר בתקשורת
בעיר בת ים יש 130,660 בעלי זכות בחירה (מתוך עיר בת 158,555 תושבים). ישנם ארבעה המתמודדים לכס ראשות העיר, וישנן עשר רשימות שמתמודדות למועצת העיר (מתוכן שתי רשימות שהחליטו לא להתמודד מעשית – והפתק בצבע לבן שלהן בקלפי הוא למעשה הצבעה חסרת תכלית).
עם זאת, חשוב לציין כי שלושה ראשי ערים (שניים בדימוס ואחד מכהן) וכן חברת מועצה – הם המתמודדים על התפקיד. ארבעת הפוליטיקאים המקומיים מנוסים מאוד, מכירים את מועצת העיר היטב, המסדרונות האפלים והמוארים ביותר של בניין העירייה וגם יודעים לטפלל את התקשורת המקומית וגם את המצביעים.
בעוד שלושת המתמודדים שכיהנו כראשי העיר בת ים (צביקה ברוט, יוסי בכר ושלומי לחיאני) מגיעים מאותו מצע ימני של המפה הפוליטית, הם דואגים להתנצח אחד באחר, כאשר חלקם אף נמצאים בימים אלו ברמה של תביעות משפטיות, בנושאי הונאה, דיבה, שוחד או האשמות כאילו גזלו את הקופה הציבורית.
כפי שקורה בדרך כלל בבת ים, גם תקופת הבחירות הנוכחית בעיר לא נקייה, מכיוונו של אף אחד מהמועמדים, ואפילו המועמדת הבודדת המייצגת את השמאל בבחירות הקרובות (קטי פיאסצקי-מורג) נגררה בעל כורחה לתוך הוויכוח המלוכלך, וצצו כנגדה מנעד האשמות במהלך השבוע האחרון, אך זו בחרה לפנות לערכאות משפטיות ולוועדת הבחירות.
על אף כל הרעש בתקשורת המקומית, התושבים הבת ימים עצמם - כך מסתבר, לא ממש מתעניינים בבחירות המוניציפאליות, או בנעשה בצד הפוליטי בעירם. גם בבחירות הקודמות, אחוז ההצבעה בבת ים נמוך מאוד ביחס לכל עיר אחרת בישראל. כך למשל, רק 47,020 תושבים הגיעו לקלפי כדי להצביע בבחירות המוניציפליות של שנת 2008, כלומר אחוז ההצבעה עמד על 36%.
אם מכלילים את כמות המצביעים בסבב הבחירות השני שהתקיים באותה שנה בבת ים, המספר התדרדר עוד יותר, ועמד על 39,971 מצביעים בלבד, משמע 30.8% מבעלי זכות הבחירה. במילים אחרות, הרבה פחות משליש בחר לנצל את זכותו הדמוקרטית לקבוע מי יהיה ראש העיר שלה או שלו.
בבת ים אחוז ההצבעה הנמוך ביחס לכל עיר אחרת, וזה נובע ממספר סיבות. ראשית כל, בת ים נחשבת לעיר של קשישים - ולמעשה העיר עם האוכלוסייה המזדקנת ביותר בארץ (כרבע מהתושבים מעל גיל 65). קהל מסוג זה קשה לשנע בשיגרה, ובטח שביום בחירות, כאשר מזג אוויר קריר (או חמים) ומונע מאנשים לצאת מהבית כשלא ממש צריך.
סיבה נוספת היא סגמנט נוסף בהרכב האוכלוסייה המקומית בבת ים, וזו עיר המורכבת מ-34% עולים ממדינות חבר העמים, ואם כוללים את הדור השני של אוכלוסייה זו, נראה ש-60% מתושבי העיר ממוצא רוסי, אוקראיני וכדומה. קהילה זו ידועה במסורתיות שלה מבחינה פוליטית וככזו, אשר אוהבת לשמר את הקיים, כולל המנהיג הפוליטי (במקרה זה המקומי). משמע, אם לא באמת נדרש שינוי אקוטי, מהפכה או פרסטרויקה כדי להציל את העיר, סביר כי חלקו הגדול של פלח זה ידיר את רגליו מהקלפי.
סיבה אחרונה היא שבת ים סובלת מהגירה שלילית קשה (כ-1,800 תושבים עזבו את בת ים במהלך 2023), והאוכלוסייה שעוזבת מוגדרת בעיקר כצעירים, ואלו מחפשים אחר החדש, השינוי או האפשרות בהרפתקה חדשה. אם הם הצעירים רואים שאין להם עתיד: מגורים או קריירה בבת ים, הם לא ימהרו להצביע.
בסופו של דבר, יש הצופים שהשנה, ואף יותר מתמיד, בשל המלחמה בגבול הצפון ובלב עזה, המצב הרוח הלאומי, חוסר האידיאולוגיה והמצע שבשוליים של המתמודדים השונים, אחוז ההצבעה בבת ים יהיה לכאורה הנמוך ביותר בתולדות העיר – מה שמרמז כי כנראה שלא נראה הרבה שינויים במבנה המועצה בבת ים או באדם היושב בכס הבכיר.
