למה חולון: "נולדתי ברמת אביב. גר בכפר סבא או יותר נכון - ישן בכפר סבא. את רוב שעות היממה, כבר 16 שנה, אני מעביר בחולון, במקום שהוא הרבה יותר ממקום עבודה. אני כאן כי זו הייתה הצעה חד־פעמית שאי־אפשר היה לסרב לה. ואם כבר לדבר על איפה אני גר, אני חייב להזכיר את פקקי התנועה שבדרך הלוך וחזור, גם בהם אני גר. יותר ויותר".
קראו גם:
אז בית הספר: אני עוסק בתיאטרון בובות מאהבה ומבחירה כבר מגיל צעיר, בתי הספר היו רק ברקע. הלכתי לבית ספר כי צריך. הציונים שלי היו סבירים ועל פי רוב לא היו לי בעיות משמעת יוצאות דופן. היום אני מבין בצורה הרבה יותר עמוקה את המשמעות של לימודים ונהנה מאוד ללמוד. זה גם החופש שלי וגם שומר אותי סקרן".
פגישה בהזמנה: "הייתי רוצה להיפגש לשיחה ארוכה ומפורטת עם אמן הבובות האמריקאי ג'ים הנסון שנפטר ב־1990. הוא הבובנאי שהביא לעולם את 'החבובות' וטבע את כל מתודת העבודה עם בובות בטלוויזיה בעולם המערבי. הייתי רוצה לשאול אותו שאלות נוקבות כמו 'איך?', 'למה?', ו'מתי', ואז שוב 'למה?'".
תוכניות לסופ"ש: "היות שהעבודה שלי במשך השבוע היא אינטנסיבית וצפופה, ימי שישי מתחלקים בין זומביות מוחלטת לבין קניות ובישולים. בשבת הבנים שלי ואני מארחים דרך קבע את הוריי. הבוקר מוקדש לעוד בישולים ואחרי ארוחת הצהריים... תרגול מתמשך של תנוחת היוגה הידועה כ'הגבר הרובץ'. לפעמים יש אירועים בסופ"ש במרכז תיאטרון בובות ואז אני שוב בחולון".
שיר לשבת: "בזכות אפליקציות המוזיקה אני מצליח לשמוע שוב שירים או נעימות שהיו חלק מהעבר הרחוק שלי ויצאו מחיי עם תום עידן התקליטים. אלה שמפעילים אותי רגשית הם בעיקר אלה שקשורים לגיל העשרה שלי ומזכירים לי את החלומות והשאיפות שהיו לי אז. לפעמים זה מתוק, לפעמים זה חמוץ ולפעמים זה גורם לי פשוט להסתכל אחורה ולהגיד 'וואללה...'".
המקום שלי: "רחבת הדשא של מרכז תיאטרון הבובות. גם פסטורלי וגם כמה שניות הליכה מהמשרד שלי. חוץ מזה - מרכז 'לה פארק'. כל פעם שאני שם אני מרגיש בחו"ל. בעיקר בלילה".
תיבת ההצעות: "קשה לי עם הלכלוך במרחב הציבורי. לא משנה כמה קבלני ניקיון העירייה תפעיל, אם שנייה אחרי הפינוי התושבים שוב יוציאו את הפסולת שלהם לרשות הרבים. בעיניי זה ביטוי לחוסר רגישות. למה להשאיר למישהו אחר לאסוף אחריך? לא מבין".
מה חדש: "לשמחתי, מרכז תיאטרון הבובות הוא מקום רב־פרויקטים שבו אפשר לחדש ולהתחדש כל הזמן. הדבר שהכי מסעיר אותי בתקופה האחרונה הוא המחקר שלי על תולדות תיאטרון הבובות בישראל מאמצע שנות ה־20 של המאה הקודמת. זו עבודת בלשות פרטנית ומרתקת, חלקה כרוכה במרדף אחרי רוחות רפאים, חלקה ארכיאולוגית. כל ממצא חדש גורם לי לצרוח משמחה (ויעיד על זה צוות המרכז)".
עוד חדשות חולון
