במסגרת עונת התערוכות של חולון, תציג גלריה 58 במרכז עזריאלי בעיר את התערוכה "איש המערות", המוקדשת לעבודותיו של הצייר והאנימטור דוד מלסה (2019-1987), שמצא את מותו הטראגי בגיל 32 בלבד בטביעה בנחל דן.
קראו גם:
"שקט ומרחבים פתוחים"
מלסה נולד בגוש קטיף, בן בכור להוריו יפה ודורון, שתוך זמן קצר עברו להתגורר בשכונת ג'סי כהן בחולון, שם נולדו שלושת אחיו. "הוא היה ילד טוב, אח טוב וחבר טוב", נזכר דורון. "הוא אהב רכיבת אקסטרים על אופני Bmx וסקייטבורדים. היה לו חוש טכני טוב והוא אהב לפרק דברים ולהרכיב מחדש. דויד תמיד היה צנוע, שקט, מכיל, מבין ודואג לסביבה ולאיכות הסביבה. לצד זה, הוא גם היה נער מצחיק, שטותניק ומאוד חכם. הוא לימד את עצמו כיצד לנגן על גיטרה והיה לו כישרון טבעי לכל דבר שנגע בו".
דויד התגייס לשריון ואחרי הצבא טייל בהודו, וכשחזר החליט ללמוד את הדבר האהוב עליו ‑ ציור ואנימציה במכללת תל חי שבצפון. לפרנסתו עבד בשמורת הטבע נחל דן.
"ברגע שהוא עבר לשם, הוא התאהב בנוף הציורי והחליט להישאר שם גם אחרי הלימודים", ממשיך האב. "בכל פעם שהיה בא לבקר בבית, היה אומר לנו שאנחנו חייבים לעבור גם לצפון, אמר ששם אפשר לקנות וילה במחיר של הדירה בחולון. הוא תיאר את הכל שם כל כך יפה, עם שקט ומרחבים פתוחים".
בגדים על הגדה
באוגוסט 2019, לאחר שדויד נעדר כבר יומיים, קיבלו הוריו את הבשורה כי עקבותיו נעלמו.
אחותו הצעירה סיגלית משחזרת את הימים הקשים שעברו על המשפחה: "במשך יומיים הוא לא הגיע לעבודה בשמורת הטבע. הם חשבו שהוא סתם פספס יום, וחבר טוב שלו השאיר לו פתק מתחת לדלת הדירה. כשגם למחרת הוא לא יצר קשר, החבר התקשר אלינו. זה כבר היה חריג, כי הם היו חברים טובים ודיברו כל יום, לכן מיד הגענו לשם. היו כמה מטיילים שמצאו את החפצים שלו למרגלות גדת נחל דן ‑ בגדים, נעליים, טלפון וארנק. הם יצרו קשר עם המחפשים והראו את הנקודה בה מצאו את הדברים, אז ההנחה הייתה שהוא במים, ושם בעיקר חיפשו אותו. באותו לילה ישנו כל המשפחה בדירה שלו. למחרת הוא נמצא ללא רוח חיים בנחל דן שאותו כל כך אהב.
"כולם ידעו שבאותם ימים הנחל געש, אפילו הזהרנו אותו מזה כי ידענו שהוא טובל שם מדי יום, אבל הוא תמיד אהב אקסטרים, תמיד חיפש לקפוץ מהמקום הכי גבוה שאפשר. הוא ידע לשחות ממש טוב, לכן היה לו ביטחון לעשות את זה למרות התקופה הבעייתית. אמרו לנו שהוא הלך אחרי יום עבודה לטבילה שגרתית בנחל, אך הוא ככל הנראה נחבל ולא הצליח לחלץ את עצמו מהמים, וכיוון שהוא היה לבד, הוא גם לא יכול היה להזעיק עזרה.
"קיבלנו פניות של אנשים ופורסמה גם כתבה בנושא הזהרות מסחף בנחלים בתקופות מסוימות, והיינו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהזהיר אנשים שתמיד ידאגו ללכת עם עוד אדם אחד לפחות ויהיו עירניים לסביבה. אסור לזלזל בכוח של הנהר".
הטיול שלא היה
סיגלית מספרת כמה טראגי זה עבור המשפחה, שדויד נהרג דווקא במקום שאהב יותר מכל.
"הוא היה מדבר בהמון התלהבות על מסלולי הטיולים, על המעיינות והנחלים, שזה נוף שהכי קרוב לאתיופיה מבחינתו. פעם אחת הוא החליט לקחת את כל המשפחה אליו ולעשות לנו טיול ברמת הגולן והגליל. הוא לקח אותנו במסלולים מוכרים וגם כאלה שרק בודדים גילו ‑ נחלים, מעיינות ומפלים שהכיר וכל כך אהב. הוא ממש התלהב מכל מקום, הסביר לנו על כל נקודה ממש כמו מורה דרך, ואירח אותנו בדירתו הצנועה עם הנוף לחרמון. היה חשוב לו להראות לנו שהוא עזב את חיי העיר לטובת הצפון השקט והפסטורלי. כבר תכננו טיול נוסף, והוא היה אמור להתקיים שבוע אחרי שהתרחש האסון".
לצייר, לכתוב ולנגן
מלסה ראה באמנות את מרכז חייו, והעבודות שהותיר מעידות על אהבתו לאמנות. תערוכת יצירותיו, שתוצג במסגרת עונת התערוכות של חולון בגלריה 58 במרכז עזריאלי, קיבלה את השם "איש המערות".
"מצאנו יצירות שלו על דפים אקראיים בדירה שלו ‑ טפסים של מס הכנסה, תחתיות קפה, קנבסים, קרטונים ומכל הבא ליד, מה שהעיד שמבחינתו העולם כולו הוא מצע של יצירה ועשייה, כי הוא יצר וצייר על כל דבר", ממשיכה האחות. "שמה של התערוכה 'איש המערות' הוא למעשה שם שאנחנו המשפחה המצאנו לו כבדיחה. במשך שנים הוא סירב להשתמש בטלפון חכם, לא נכנס לרשתות החברתיות ואהב להתבודד ב'מערה' המטאפורית שלו ‑ לצייר, לכתוב ולנגן. לא הפריע לו להתנתק מהעולם הטכנולוגי. זה היה חריג עבורנו, כי כולנו חיים בעיר, אבל דויד היה בשלו, אהב את השקט. רק ביום ההולדת האחרון שלו ההורים שלי קנו לו סמארטפון אחרי ששנים הסתובב עם נייד פשוט, מהסוג שאין לו אפילו אינטרנט. כשהוא הצטרף לקבוצת הוואטסאפ המשפחתית, ישר צחקנו שהוא סוף כל סוף התקדם לציוויליזציה ושרק עכשיו הוא מגלה מה קורה בעולם.
"בדירה שלו מצאנו הרבה פתקים שהוא כתב. הוא תמיד אהב לכתוב את המחשבות שלו, משימות ויעדים שהוא רוצה להגשים. בפתקים ראינו שהיה לו חלום להציג תערוכות שלו בארץ ובחו"ל. זה משהו שידענו, אבל כשהוא כתב את זה הבנו שאנחנו רוצים להגשים את החלום שלו. המטרה שלנו היא לעשות כמה שיותר תערוכות ולהפיץ כמה שיותר את העבודות שלו. אנחנו רוצים שכמה שיותר אנשים ייהנו מהיצירות ושהאמנות שלו תגיע למקומות מכובדים, כפי שהוא חלם שיקרה.
"כולם ידעו שבאותם ימים הנחל געש, אפילו הזהרנו אותו מזה כי ידענו שהוא טובל שם מדי יום, אבל הוא תמיד אהב אקסטרים, תמיד חיפש לקפוץ מהמקום הכי גבוה שאפשר"
"שנינו למדנו באותם בתי ספר בחולון, תמיד הכירו אותי כ'אחות של דויד'. הוא תמיד שמר עליי ורצה להגן עליי ועכשיו אנחנו כמשפחה רוצים לשמור על האמנות שלו".
"ללכת עם הלב"
לסיכום, מבקש דורון האב להעביר מסר לכל ילד שכמו דויד, חולם בגדול אבל מתבונן על העולם קצת אחרת: "היינו רוצים להגיד לדור הצעיר ובכלל ‑ כל מי שרוצה להגשים חלום וללכת עם הלב, לא לפחד לעשות זאת, לשתף את האנשים הקרובים שישנה דרך שאתה מאמין בה, שהיא עושה לך טוב ואתה רוצה ללכת בה. להגשים חלומות ולהיות אדם טוב לסביבה".
עוד חדשות חולון
