אדוני ראש העיר, מר שי קינן. ברכות על הזכייה בתפקיד, אולם זה בהחלט אומר שאי אפשר לשבת על הכיסא ולנוח על זרי הדפנה. נבחרת לתפקיד ציבורי חשוב ומחייב, ואמנם חמש שנים נראה כמו הרבה זמן – אבל יש הרבה מה לעשות, וחולון סובלת מאינספור בעיות, הקשורות להזנחה רבת שנים ובאינספור נושאים. "מיינט חולון" סימן עבורך את הבעיות הבולטות והאקוטיות ביותר, שמחכות לך בקדנציה הקרובה.
הפקקים אוי הפקקים
הבעיה: לפי מדד הבינלאומי טום-טום (TomTom) לבדיקת מידת גודש התנועה בערים, הרי שגודש התנועה בין חולון לתל אביב גבוה יותר מאשר בניו יורק, פריז, לונדון, לוס אנג'לס וקהיר. הזמן הממוצע שנהג מחולון נאלץ להעביר בפקקים הסתכם בשנת 2023 ב-98 שעות.
כתוצאה מכך, תושבים רבים פונים לשימוש בקורקינט או אופניים חשמליים, דבר שמביא לכ-1,600 תאונות על דו-גלגליים חשמליים בין חולון, איילון ותל אביב. חשוב להזכיר, כי על שלל עבירות הקורקינט והאופניים החשמליים בחולון ממונים בסך הכול ארבעה פקחים, שאחראים לאכוף בשטח צפוף של 11 קמ"ר של שבילים שאינם רציפים.
הפתרון: בצער רב, לא יהיה פתרון לבעיית הפקקים בתוך חולון או בכבישים המובילים לתל אביב עד לסיום כל עבודות הרכבת, המטרו, הרחבת איילון וכן סלילת אחרון שבילי האופניים והקורקינט. לפי הצפי של נת"ע, רק בשנת 2040, במקרה הטוב. עם זאת, ראש העיר צריך כן להשקיע בהסללה מקסימלית של נתיבי תחבורה ציבורית, מסלולי אופניים וקורקינטים, ובעיקר להפוך את המדרכות להליכה בטוחה עבור עוברי אורח ומשפחות.
קראו גם:
חניה: הפתרון מתחת לפני השטח
הבעיה: לנהג המתגורר במרכז העיר חולון נדרשות כ-45 דקות בממוצע כדי למצוא מקום חניה הנמצא במרחק הליכה סביר מביתו. מצוקת החניה בעיר התגברה בשנים האחרונות עם קידום תוכניות לצמצום ההתניידות והתלות ברכב פרטי, בהן סלילת שבילי אופניים, הרחבת מדרכות ובעיקר עבודות הרכבת הקלה. בסך הכול, בחמש השנים האחרונות נגרעו אלפי מקומות חניה ברחבי כל השכונות בעיר.
בנוסף, חולון היא העיר היחידה בארץ שבה המדרכות אינן מסומנות בכחול לבן (בתשלום) עבור ולמען התושבים, ולכן יש אנשים המעמידים את רכבם במשך תקופה מאוד ארוכה ולמטרות שונות, מבלי להזיז את הרכב – כולל אנשים שכלל אינם תושבי העיר.
הפתרון: עיריית חולון ניסתה לפתות את התושבים לזנוח את הרכבים הפרטיים לטובת חלופות אחרות, כמו אופניים חשמליים, קורקינטים, תחבורה ציבורית או הרכבת הקלה, תוך צמצום מקומות החנייה. על העיר להתחיל לגבות תשלום ממי שאינם תושבים בעת חניה בעיר על ידי סימון המדרכות (מה גם שיכניס עוד תקציב מכובד לעירייה), אבל ייתכן כי הפתרון יצטרך ממד נוסף שהוא בניית חניונים תת קרקעיים (או לגובה) במקביל לשיפור התחבורה הציבורית ברחבי העיר. בדיוק כמו בלונדון, ניו יורק או פריז, ברגע שהתחבורה הציבורית תאפשר זאת, החולונים יוכלו להסתובב ברחבי העיר ללא רכב ולא יצטרכו חניה.
המחסור בממ"דים
הבעיה: מאז תחילת המלחמה, "מיינט חולון" סקר עשרות בתי ספר, גני ילדים ושכונות שלמות, גם בחולון וגם בבת ים – שאין להם לאן לברוח או להתמגן בשעת אזעקה. בשכונות מסוימות אין כלל מקלט ציבורי אשר נגיש בשתי דקות, כאשר גם במרבית הבתים על הדיירים לרוץ למטה כארבע קומות (כמובן אין ואסור להשתמש במעלית) ואז לחצות כמה כבישים כדי להגיע למקלט ציבורי – דבר שבטח שלא אפשרי לאוכולוסיה קשישה ומזדקנת בשתי הערים.
אם מדובר בבתי ספר או גני ילדים – חלק נותרו ריקים ולא נפתחו מחדש מתחילת המלחמה, בחלק הילדים מפוצלים כי בממ"ד הבית-ספרי אין מקום לכולם, ובאחרים החלה הכשרת מקלטים – אבל זה כבר מעט מדי ומאוחר מדי.
הפתרון: יש להקדיש את השנה הקרובה לשנת הביטחון והבטיחות, כך שכל תושב בעיר ירגיש שהעיר מגוננת עליו בשעת מלחמה, שיש לו לאן להסתתר ולהרגיש בטוח. אסור שתושבים יפחדו בסביבת מגוריהם, ועל העירייה לגבות את הילדים בגנים ובבתי הספר עם ממ"דים ראויים לכל התלמידים והמורים. יש לשים זאת כמטרה, ולא רק כעוד סעיף בתוכניות העבודה.
לעצור את ההגירה
הבעיה: חולון סובלת מאחוזים גבוהים של נטישה. זאת בשל הקושי במציאת דירה בעיר ובמחירים סבירים – כיוון שהעיר מלאה, צפופה ורבודה. בעוד שבת ים השכנה שסובלת מאותה בעיה, נחשבת היום לעיר עם הכי הרבה קשישים בארץ – מה שעוד מרחיק את הצעירים - חולון דווקא ממותגת כעיר הילדים, אך זהו מיתוג שנעשה לפני 20 שנה – ומאז הם גדלו ועזבו את הקן.
הפתרון: שתי הערים צריכות למתג את עצמן מחדש, לפתח מקומות תעסוקה ובילוי לדור החדש של הצעירים, למשוך חברות היי-טק גדולות, עסקי ענק כמו בנקים וחברות ביטוח, להשקיע בתרבות, בקולינריה, באמנות ובהפיכת הערים לאולטרה-מודרניות מבחינת תשתיות ושירותים. בשביל זה צריך שינוי, וחשיבה מחוץ לקופסה.
בעיה בוערת
הבעיה: חלק גדול מן השטחים העירוניים המרכזיים ביותר בחולון חשופים לשמש הקופחת בימי הקיץ החמים (כיכר המדיטק, כיכר המסילה, פארק פרס ועוד). בנוסף כ-200 תחנות אוטובוס אינן מקורות.
הפתרון: אחד הפתרונות הוא הצללה מלאכותית או טבעית (עצים). כידוע, הצל הטבעי חוסך בהרבה אנרגיית קירור נדרשת, מה גם שמביא פינות ירק חמודות בתוך העיר, לצד אוויר נקי ובריא יותר לנשימה. בחולון הכינו תוכניות שונות כאלו ואחרות על מנת לייצר "מסלולי צל" במקומות ציבוריים, כולל התקנת סככות גדולות יותר בתחנות האוטובוסים וגם כמובן נטיעת עצים. בעירייה צריכים להבין כי איכות הסביבה והגנת האקלים הן האג'נדה החדשה של הדור הצעיר, ואם יצליחו כי כל תושב ינטע ולו עץ אחד בלבד – אפשר בקלות יהיה למתג אותן כערים הירוקות ביותר בישראל.
לזרז פינוי בינוי
הבעיה: רק בשכונה אחת בחולון - קרית שרת, ישנם 50 מיזמים של פינוי בינוי שמחכים להתממש. ברחבי העיר כולה ישנם לפחות 700 פרוייקטים שכאלו. כיום, תהליך החתימות המרובות ואישורי תוכניות הבנייה העירוניות כל כך איטיים ומסובכים, כך שאם ממש ברגע זה יחתום ראש העיר הטרי על מיזם חדש – במקרה הטוב, הבנייה תתחיל רק בעוד חמש שנים, כלומר בקדנציה הבאה שלו או של מחליפו.
סיבה נוספת לזרז זאת, היא שהרוב המוחלט של הבתים ברחבי העיר מאוד ישנים - חלקם בני שבעים שנה ויותר, ותשתיות בניינים אלו לא מיועדות לרעידות אדמה, תזוזות קרקע ובטח שנבנו גם ללא ממ"ד מותאם לתקופת מלחמה. בניינים אלו חלף זמנם - ומזמן.
הפתרון: יש לזרז תהליכי אישורי בנייה עירוניים, תוכניות פינוי בינוי, ולהתאים שכונות שלמות ברמת המאקרו למאה ה-21. לא רק ליצור בניינים יפים ומרשימים עם מקומות חנייה, אלא גם תשתיות שמלוות אותם, כמו כבישים רחבים, פארקים ירוקים, מערכות חינוך, בריאות ותרבות נלוות. צריך ראש עיר שיודע לראות את כל התמונה, וכיצד הוא רוצה שתראה העיר שלו – גם עוד 50 ואפילו 100 שנה קדימה.
