מלחמת "חרבות ברזל" הציפה יוזמות חברתיות רבות, אבל אחת המרגשות בהן היא הפרויקט מעורר ההשראה של יוסי אהרון, תושב חולון בן 70, שרתם את הידע והניסיון שלו בשיפוץ רכבים לטובת חידוש של רכבים ישנים שהיו שייכים לחללי צה"ל שנפלו במלחמה.
היום שישי (27.9.2024) בטקס מיוחד שיתקיים בפארק חולון, הוא יציג בפני משפחתו של סא"ל יהונתן צור, מפקד סיירת הנח"ל שנהרג בשבעה באוקטובר, את החיפושית הכחולה שהייתה בבעלותו במשך שנים. לפרויקט שותפים נערים בסיכון מראשון לציון וחולון שיחד עם יוסי עמלים מדי יום בבית המלאכה שלו ביישוב ניר צבי הסמוך לצריפין על שיפוץ של כלי רכב כחלק מהנצחתם של החללים.
ההתחלה - גרוטאות בג'סי כהן
יוסי אהרון (בן 70) נולד בחיפה, אך בשנות ה-50 עבר להתגורר במעברות בחולון: "כל החיים שלי גדלתי בשכונת ג'סי כהן, ואפילו הייתי יושב ראש ועד השכונה לתקופה ארוכה", הוא מספר בראיון בלעדי למיינט. מרבית חייו עבד כנותן שירות בחברת משאבות מים, אך לפני שמונה שנים עבר אירוע בריאותי, ונאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת: "הבנתי שאני לא מתכוון לשבת בצד, ואני רוצה להחזיר חוב מוסרי למדינה – יש כאן חללי צה"ל שבכל יום נלחמים עבורנו ומקפחים את חייהם – ואני יכול ורוצה להקדיש את שארית זמני עבורם, או לפחות לזכרם".
בשנת 2018 ייסד יוסי את עמותת "מצילי מכוניות אספנות", לאחר שגילה שהרבה מהחללים הותירו אחריהם כלי רכב או אופנועים, שאפשר להפוך לאנדרטה לזכרם – אבל יותר מכך, להשמיש ולהחזיר לימי תפארתם. על כך הוא מסביר: "מעולם לא למדתי מכונאות רכב או משהו דומה, אבל גדלתי בג'סי כהן למשפחה מאוד-מאוד ענייה, לא היה לנו כסף לרכבים. היינו קונים גרוטאות ומשפצים אותם, וכך בעצם למדתי לטפל במכוניות".
החזון - שיקום נוער בסיכון
אלא שיוסי החליט שהוא לא יכול לשפץ לבדו את כלי הרכב, ולכן חזון העמותה שהקים - מי שלמעשה משפץ את המכוניות הם נוער בסיכון: "התחלנו עם קבוצה של בני נוער מחולון, ומשם התרחבנו לעוד אזורים, כמו ראשון לציון והסביבה. אנו מלמדים אותם על רכבים וגם הרבה רווחה ובטחון. הם לומדים פחחות, צביעה, מכניקה, והנערים מקבלים הרצאות של מפקדים, וכן שומעים מהמשפחות על חללי צה"ל - מה שרותם אותם עוד יותר למשימה. חלק מהמטרה בהכשרת הנערים לשפץ את הרכבים היא גם לקרב את הנערים למשטרה – שנותנים סיוע ותמיכה, ויש הצלחה מדהימה. הנערים לומדים שהשוטרים הם חברים ולא אויבים, וכיום זה נחשב לאחד הפרויקטים המוצלחים ביותר לשיקום נוער בארץ".
בימים אלה מסיים יוסי לשפץ חיפושית מודל 1973 של סא"ל יהונתן (ברנש) צור – מפקד סיירת הנח"ל, שנהרג בשבעה באוקטובר סמוך לאופקים, מיד תחילת הפלישה: "קיבלנו את הרכב במצב ממש לא טוב. הכל היה חלודה, ספוג ברטיבות, כבלים ישנים ועוד. שיפצנו הכל – החל מהמנוע, דרך מערכת ההגה, השילדה ועוד. הרכב יוצא מהסדנה שלנו כחדש, בדיוק כמו במפעל, לאחר שהחלפנו הכל: מערכת חשמל, ריפודים, צבע. אני בטוח שאלמנתו של ברנש – לא תזהה אפילו את הרכב".
קראו גם:
החיפושית הכחולה. "יצאנו איתה לדייט ראשון"
ראשית צור היא אשתו של יהונתן צור ז"ל, ובראיון ל"מיינט" היא מספרת: "לבעלי קראו יהונתן, אם כי החברים שלו כינו אותו 'ברנש' – כי שם המשפחה הקודם שלו ברונשטיין, ומשם זה נדבק. במקור הוא משלדג, לאחר מכן קיבל מספר תפקידי פיקוד בגבעתי, ואז בתפקיד האחרון היה מג"ד סיירת הנחל. מספר שבועות לפני שבעה באוקטובר פשטו קו לאורך הגבול באוגדת עזה, תחת הפיקוד של אלוף משנה אסף חממי - כשהגזרה שלו הייתה כרם שלום".
"הוא היה שם כל הזמן, במשך שבועות על שבועות, ובאופן חריג יצא הביתה לסופשבוע בשישה באוקטובר כדי לחגוג את יום ההולדת של הבן הקטן שלנו, דגן (החוגג יום הולדת חמש בשבעה באוקטובר). כזכור, זה בוקר של שמחת תורה, ובשעה 06:30 מתחילים החיילים שלו והסמג"ד שעל הגדר להתקשר: 'יש פצמ"רים'. מקפיצים את כל הגדודים, ובמקביל אני שומעת בזמן שהוא מתלבש שהסמג"ד צועק לו – 'מלחמה, תגיע'. גילינו בהמשך שגם אותו סמג"ד נהרג... בינתיים יהונתן יוצא לדרך, והוא מנסה להתקשר לאחד מה-מ"פ שבשטח, ושומע שהם בתוך מלחמה - וגם המ"פ נהרג באותו הבוקר. תוך כדי נסיעה הוא מתקשר למפקד אוגדת עזה, אסף חממי, ובדיעבד היום אנו יודעים שהוא קבע לחבור למח"ט, שגם הגיע מהר מהבית שלו מקרית אונ
"מצילומי מצלמות כבישים, איכונים של טלפונים ושאר ממצאים שהביאו לנו, מסתבר שהמח"ט הגיע כמה דקות לפניו לנקודת המפגש בצומת אורים, אלא שמחבלי חמאס עשו מארב על הכביש והוא נהרג במקום. יהונתן היה כנראה ממש קרוב, ושמע את היריות. הוא רואה את המח"ט בצד הכביש, ואז הוא מבחין בחוליה מולו. אין לו לאן לברוח, והוא מחליט ללחוץ על הדוושה, ומסתער במהירות של 200 קמ"ש כדי להתנגח בטנדר שחסמו איתו את הכביש, אבל החוליה חזרה ויהונתן נהרג מהירי".
"לא ידענו מה קרה איתו. רק למחרת ב-08 באוקטובר חברים שלו הגיעו אלינו הביתה וסיפרו מה קרה לו, ואז התחלנו לבנות את האירועים. הוא היה מראשוני ההרוגים של אותו בוקר ארור, כנראה לקראת שעה 08:15. גם את הטלפון שלו מצאו רק אחרי שבוע והצליחו לדלות ממנו עוד פרטים, והבנו מה ניסה לעשות - איך לא התמהמה, איך ניהל איזה 20,000 שיחות טלפון כל הדרך עם החיילים, ראשי הישובים ועוד. הוא כנראה הבין בשלב מוקדם מאוד מה קורה, תוך שהורה לחיילים שלו לסגת, בזמן שהם מנסים לבלום את כל המחבלים".
מה הסיפור עם הפולקסווגן?
"החיפושית? אני הכרתי את יהונתן בשנת 2012 כשהוא היה כבר בקבע, וזה היה הרכב שלו באזרחות. בדייט הראשון שלנו חשבתי שהוא ממש שוויצר, כי הוא הסביר שהוא משלדג, והוא רוכב על סוסים, על טרקטורון ועל אופנוע, ויש לו גם חיפושית. עצרתי אותו, ואמרתי – אם יש לך חיפושית, תביא אותה... לא ידעתי אם נמשיך לצאת, אבל לפחות חשבתי שאוכל לספר לחברות שנסעתי בחיפושית. המשכנו להתגלגל, וכל החברות שלנו שזורה בחיפושית: כל דייט נסענו איתה, אבל גם כל דייט נתקענו איתה – אם זה למצפה רמון, לאילת ואפילו לירושלים בשלג.
"יהונתן תמיד היה בטוח שהכל בסדר איתה, אבל תמיד היינו נתקעים. הוא היה צריך לעצור בצד ולתקן. הוא חשב שהוא מבין, אבל הוא לא היה מוסכניק... פעם הוא חיבר בטעות את הכבל של הצופר לברקס – וכל הדרך הביתה החיפושית צפרה בכל פעם שהוא נאלץ ללחוץ על הברקס. בפעם אחרת האורות הפסיקו לעבוד, ואז משטרה עצרה אותנו ואמרה שאסור לנסוע – אז הוא אמר שהוא לא עוזב אותה ושהוא נשאר לישון בה עד הבוקר. אז גם אני נשארתי לישון בחיפושית".
שיחה מיוסי אהרון - "זה היה טלפון משמים"
"אחרי שהתחתנו ויהונתן התקדם בדרגות – לא היה לו זמן להתעסק איתה. באיזה שלב היא כבר ישבה בגינה, התחילה להתיישן ולהחליד, והילדים היו מטפסים עליה. אחרי שנהרג, הייתי בטוחה שהיא הולכת לפח. בגשם הראשון ראיתי שהיא התמלאה במים והיא כנראה הולכת למות יחד איתו... זה היה הסוף. ואז משום מקום, יוסי אהרון התקשר אליי, ואמר לי ששמע על החיפושית מחברים שלו, והם בדרך לקחת אותה. לי זה היה טלפון משמיים – איך הגיע אליי?! דווקא לחיפושית? לא ביקשתי עזרה מאף אחד, וזה היה כל כך משמעותי כשהבנתי שיש מישהו שמשפץ רכבי אספנות של נופלים, יש לי כל כך הרבה זיכרונות מיהונתן ומהרכב".
יצא לך לראות את הרכב לאחר השיפוץ?
"אין לי מושג מה עשה, זו הפתעה. אני מתקשה להאמין שיוסי הצליח לשקם את הרכב. אנחנו גרים על הר בשכונת הר חמד שבישוב קדומים, ובספק אם החיפושית בכלל תצליח לעשות את העלייה הביתה. יש לי היסטוריה ארוכה עם החיפושית, והיינו אמורים לחגוג עשר שנות נישואין בנובמבר הקרוב – זה יכול להיות הרבה יותר מזיכרון".
סא"ל יהונתן (ברנש) צור הותיר אחריו את ראשית ואת ילדיהם: נטע (8) ארבל (6) ודגן (4), הורים ושמונה אחים ואחיות.
התרומה וההנצחה - 22 רכבים שופצו
דבר אחד שראשית צור לא יודעת בזמן ראיון זה, איך תיראה החיפושית לאחר השיפוץ, כיוון שיוסי אהרון עושה לה הפתעה – שאמורה לצאת לפועל כבר ביום שישי הקרוב (היום). "יהונתן לא נלחם ליד הבית שלי, אלא הוא נלחם למען הבית שלי ולמען כל בית בישראל – זה בדיוק הסיבה שרצינו לשפץ את החיפושית", אומר יוסי.
"חברים שלו אספו כסף, והצלחנו לשפץ את הרכב, וגם העמותה הוציאה כסף מהשאריות שיש לה. לצערי הרב, העמותה להנצחת חללים נותרה עם יתרה של 4,000 שקל, כי ישראלים לא נוהגים לתרום למען הנצחת חיילים. העמותה עובדת בשיתוף פעולה עם בית מורשת של המשטרה, מוזיאון המשטרה, וגם מקבלים תמיכה משלמה סיקסט ו-תעבורה.
"ביום שישי הקרוב תוזמן ראשית צור ומשפחתה להשקה של החיפושית, ובהתאם לניסיון העבר - לא אתפלא אם יגיעו לפחות 2,000 איש לאירוע המרגש. בכניסה לטקס הרכב ילווה בעשרות אופנועים, תהיה מוזיקה, מאות חברים, חיילים שלו - וזה בהחלט אירוע מחמם לב. אני מזמין גם את כל תושבי חולון והסביבה".
האירוע אמור להתקיים בשעה 11 בבוקר בהיכל הטוטו - פארק פרס בחולון.
יוסי מציין כי עד היום שיפצה העמותה 22 כלי רכב של חללי צה"ל, ועוד 6 כלי רכב של פצועי צה"ל קשים. בין הפרויקטים גם הוולוו של סא"ל סלמאן חבקה ז"ל מג"ד חטיבה 188שנפל ב-2 בנובמבר 2023, וכן האופנוע של סמל רז מור, לוחם הנדסה קרבית שנהרג בשנת 2003 ולאחרונה 20 שנה אחרי החליטו אחיו ומפקדו לשפץ את האופנוע שלו ולהחזירו לכביש.
