סיון שהב הייתה בת 25 ובהריון מתקדם כשעלתה מאיראן לישראל. היא, בעלה ובנם הפעוט נמלטו לאחר שהבינו כי אינם רצויים באיראן, שהחלה להפוך ליותר ויותר קיצונית. "הממשל החל לשלול זכויות אדם וזכויות לנשים, וכבר הבהירו לנו שבאיראן אין לנו מקום", היא נזכרת.
"הייתי בעלת תואר בפסיכולוגיה, לבעלי הייתה חנות, וגרנו באיזור של יהודים אמידים. כילדה למדנו עברית ותורה וחיינו בקבוצות מגובשות כדי לא להתבולל, אבל עם השנים איראן התאסלמה והבנו שחייבים לעזוב. השארנו כמעט הכל מאחורינו. מה שיכולנו מכרנו, ורכשנו זהב. אבל הדרך לכאן הייתה קשה. הגענו למצב שלא אכלנו שלושה ימים. בפקיסטן שדדו אותנו מכל הזהב שהיה לנו. זה היה הכופר שנאלצנו לשלם כדי שהשודדים ישחררו אותנו. כשהגענו למחנה נתנו לנו לטוס תוך 12 יום, כי הייתי בהריון מתקדם, ושבוע אחרי שהגענו לישראל ילדתי".
החיים החדשים
החיים כעולה חדשה ואם צעירה לא היו קלים לשהב. "אחרי כמה מעברים התמקמנו בחולון. כמו כל האיראנים פנינו למסחר, אבל זה פחות התאים לנו. בהמשך בעלי מצא עבודה בחברה טכנולוגית ואני עסקתי בייבוא, בקוסמטיקה וגם לימדתי עולים מאיראן מחשבים בפרסית".
השנים חלפו, והיום שהב היא כבר סבתא לשני נכדים, ואת הייעוד שלה היא מצאה רק בשנים האחרונות. "יום אחד פתחתי חשבון פייסבוק והתחלתי לשתף בחיים שלי, במנהגים שלנו, במאכלים, בתרבות. פתאום צברתי יותר ויותר עוקבים. מהר מאוד היו לי 5,000 חברים ורבים מהם בכלל לא היו ישראלים, אלא מוסלמים מאיראן.
"בשלב מסוים כתבתי על חג הנורוז, שזה חג כמו פסח של יהודי איראן, שנחגג ביום הראשון של האביב, ומישהו הגיב לי: 'זה חג של מוסלמים, למה את חוגגת אותו?'. זה גרם לי להבין כמה אין מודעות בישראל לתרבות של איראן, שזו התרבות הראשונה בעולם, בת אלפי שנים, והיום עושים הכל כדי למחוק אותה.
"המטרה שלי היא לתת כבוד לתרבות הפרסית ולא לאפשר לחומייני למחוק אותה, ולכן החלטתי להבריח שישה פסלים של אנשי רוח, מדע ותרבות ידועים"
"החלטתי לארגן אירוע ובסיוע עיריית חולון קבלתי מקום בפארק פרס. נמכרו אלפי כרטיסים, אבל אז הגיעה הקורונה ויומיים לפני האירוע ביטלו הכל. למרות זאת, זה גרם לי להבין כמה העשייה שלי חשובה. פתחתי קבוצה בשם 'פרספוליס', שזה בפרסית מתחם של ארמונות, והצטרפו אליה איראנים מכל העולם, מישראל, מאירופה וגם מאיראן, יהודים ומוסלמים שהקימו יחד קהילה ונוצר חיבור בין כולם".
איזה מכנה משותף יש לאיראני מוסלמי ולפרסי מחולון?
"הרבה. שניהם מגיעים מתרבות עשירה ומבקשים לשמר אותה. היום הממשל באיראן עושה הכל כדי לדכא כל אזכור להיסטוריה העתיקה שלנו. אסור להזכיר פילוסופים, רופאים, חוקרים, אסטרולוגים ומשוררים שאינם תואמים לממשל ולאיסלם. אני לא רוצה שהבן שלי יתבייש בשורשים הפרסיים שלו, אני רוצה שילדיי יהיו גאים כמוני להיות יהודים איראנים".
משלוח מאיראן
שהב לא מסתפקת במילים ורשתות חברתיות, ולפני מספר חודשים עשתה את הבלתי ייאמן כאשר סייעה להבריח את הגלימה של ריזא פהלווי, רעייתו של השאה, פריט ייחודי שנעלם לאחר שחומייני השתלט על המדינה. פהלווי חיה עד היום בחו"ל והיא סייעה לעמותה של שהב, "המשכן לתרבות איראן בישראל", לאתר את הפריט שהיום מוצג במוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים.
אך מעטים יודעים כי הגלימה המרשימה לא הייתה הפריט הראשון ששהב הצליחה להבריח מאיראן תחת אפו של משטר האייתולות. "המטרה שלי היא לתת כבוד לתרבות הפרסית ולא לאפשר לחומייני למחוק אותה, ולכן החלטתי להבריח שישה פסלים של אנשי רוח, מדע ותרבות ידועים, כאלה שאת שמם הס מלהזכיר באיראן של 2022".
בשלב זה שהב בוחרת את מילותיה בקפידה, יודעת שאסור לה להסגיר מקורות ומקומות שסייעו במבצע החשאי.
"חברים יקרים מוסלמים מאיראן הציעו לסייע לי. הם פנו בשמי לפסל שיצר את היצירות האלה במחשכי המרתף שלו, כי אסור לעשות אותם בכלל. הפסלים עשויים מפיברגלאס, וגם האמן בעצמו לא ידע שהם מיועדים להגיע לישראל. את היצירות שלחו למדינה אחרת, שם הם פתחו אותן ושלחו לי תמונות מרגשות. משם העבירו אותן למדינה אחרת ואני טסתי להביא אותן. אין לי ממש הבנה באישורים וביורוקרטיה. הגעתי לביטחון השדה ואמרתי: 'יש לי כאן משלוח מאיראן בבקשה תבדקו כמו שצריך'. היה ברור לי שעם כל הרצון הטוב אני לא מביאה לכאן משהו שיסכן את בטחון המדינה שלי. בשורה התחתונה ועם כל אהבתי למולדת, כל אירן לא שווה עבורי סנטימטר אחד מישראל".
כאן היא מבקשת להודות לבעלה ושותפה עזרא שהב, לאיש התקשורת יוצא איראן מנשה אמיר, ולפרופ' מוטי חרידים מהמכון הטכנולוגי שסייע רבות עם הפסלים.
מתמטיקאי, משורר ומלך
נשמע כמעט לא ייאמן, אבל ברגעים אלה ניצבים בדשא של המכון הטכנולוגי בחולון שישה פסלי ראש גדולים של שישה אנשים: המשורר, המשפטן, התיאולוג והמיסטיקן רומי מולנה; המתמטיקאי עומר חייאם; המשורר חפאז שיראזי; הרופא, הפילוסוף והמדען אבן סינא; המשורר חכים פרדוסי טוסי וכמובן המלך כורש. כולם דמויות מפתח בתרבות האיראנית, שנדחקו הצידה לטובת המשטר הקיצוני ששולט היום במולדת של שהב וחבריה.
"אנשים לא מכירים אותם וזה חבל. גם האנשים באיראן לא יודעים מהיכן הם הגיעו. אין בכלל מודעות. הצעירים שם נאבקים על לחם וקורת גג. אין להם אנרגיה להילחם על תרבות ושוויון זכויות, וזה עצוב. לכן חשוב לי לחגוג חגים איראניים. אלה לא חגים דתיים, אלא חגי פולקלור, חגי עם של תרבות שאנחנו חייבים לשמר".
"העם זה לא הממשל"
השבוע עלתה איראן לכותרות בעקבות מותה של מהסה אמיני, שעל פי ההערכות הוכתה למוות במעצר לאחר שנתפסה לובשת חיג'ב באופן "רשלני", אך שהב מזכירה שמיליוני נשים חיות תחת פחד מתמיד.
"העם האיראני אוהב את ישראל, הוא מסתקרן מהמנהגים שלנו, הוא חולם לבקר כאן, אין שום שנאה בין איראנים לישראלים"
"כולם מדברים על אישה אחת, אבל מה קורה עם אלפי נוספות? המשטר הזה רומס, אונס ותולה נשים, ולאף אחד לא אכפת. מדי פעם מרגישים שהכל עומד להתפוצץ, אז מוציאים סיפור אחד כדי להוציא קיטור, אבל זה כלום לעומת מה שקורה שם ולעומת כמות המקרים של רמיסת זכויות האדם שמתרחשת באיראן בכל יום. אני מאמינה שהמהפכה הבאה באיראן תגיע מהנשים או מגברים שנמאס להם שרוצחים את הנשים שלהם, כי יש גבול כמה אפשר לסבול. אנשים חייבים לעשות הפרדה בין המשטר לעם. העם האיראני אוהב את ישראל, הוא מסתקרן מהמנהגים שלנו, הוא חולם לבקר כאן, אין שום שנאה בין איראנים לישראלים, זה הכל מכבש של פחדים ולחץ מהממשל שלהם. הם כל כך מפחידים אותם עם מידע מוטעה עד שגם ליהודי איראן הם יכולים להכניס ספקות נגד ישראל".
פרשת ה"מרגלים"
הקשר של שהב עם איראנים מתחבר באופן טבעי לפרשת המרגלים הישראלים, אחת מהם תושבת חולון, אז נטען כי עולים מאיראן שחיים בישראל ריגלו על פי הנחיות של איראנים ושלחו מידע מישראל, אבל שהב מבקשת לשים דברים על דיוקם.
"לדעתי עשו פיל מעכבר. איראנים הם תמימים. יש בהם נאיביות, אז היא שלחה כמה תמונות שכל אחד יכול למצוא בגוגל, אז מה? כשאני באירוע ואני מצלמת צלחת של מנה ומראה להם, אז זה ריגול? כשאני משתפת אותם בתרופה חדשה או תבלין מיוחד ומצלמת תמונה, זה ריגול? יש יותר איראנים שרוצים לרגל עבור ישראל. הם פונים אלינו בהודעות, מתנדבים בשמחה, אנשים שם מחוברים לישראל. המלך כורש נתן ליהודים כסף ואמצעים כדי לבנות את בית המקדש השני. יש בין העמים שלנו חיבור ייחודי ואני חולמת על היום שנחזור לחיות כידידים ולא כאויבים. אולי השנה זו השנה שלנו, השנה שבה נזכה לחבור יחד, איראנים וישראלים, יהודים ומוסלמים, רק בני אדם שבמהות שלהם אוהבים אחד את השני".
קראו גם:
מטהרן לחולון
בימים האחרונים נחתו בכירי הרנסאנס הפרסי הישר ברחבת HIT ‑ המכון הטכנולוגי חולון. נשיא פרופ' אדואר יעקובוב, המשמש גם כראש פורום המדענים והאקדמאים בקונגרס יהודי בוכרה העולמי, קיבל אותם בהתרגשות והפגין ידע נרחב ומפתיע בדמויות הייחודיות שהוצבו במכון. במהלך סיור במקום אף דקלם שיר של המשורר חפאז שיראזי.
"המכון התהדר בשישה פסלי פרוטומות, המתארים כמה מהאישים החשובים ביותר שהביאה אלינו תרבות פרס. אחד הפסלים הוא של המלך הפרסי כורש, ששלט באיזור הים התיכון לפני הספירה והיה הראשון בהיסטוריה המתועדת לספק הצהרת זכויות אדם, הלא היא הצהרת כורש, שהעניקה ליהודים הגולים אפשרות לשוב ולבנות את ביתם בארץ ישראל. האישים הפרסים מגיעים מתחומי המדע, המתמטיקה והאמנות, והם מהווים סמל לאחת מתקופות הזהב של ממלכת פרס, שאף זכתה לכינוי 'הרנסנס הפרסי'. הוא קדם ב־800 שנים למקבילו האירופי".
מדוע בחרה המכללה לארח את הפסלים הייחודים?
"HIT גאה לתת מקום, הן במישור הרוחני והן במישור הפיזי, לתרבות הפרסית. היא הבסיס המתמטי והמדעי להמון מהמחקרים והפרויקטים שנעשים עד היום בשיתוף הסטודנטים".
