״כף החתירה של אמיר". זה השם שהוענק להמצאה המקורית שפיתחו עדי יוטבת ואור קוריאט, סטודנטיות שנה ג' בפקולטה לעיצוב תעשייתי ב-HIT חולון, ובזכותה הוא יכול כעת שוב ליהנות מהתחביב האהוב עליו: גלישת גלים, למרות המגבלה שהוא סובל ממנה.
3 צפייה בגלריה
הגולש אמיר
הגולש אמיר
הגולש אמיר. חזר לים בזכות המצאה מותאמת אישית
(צילום: פרטי)

אולי יעניין אתכם:

הקושי שהרחיק את אמיר מהים


אמיר, גולש חובב, מתמודד עם טונוס גבוה בכף ידו הימנית וחוסר שליטה בשורש היד. במשך זמן רב הוא התקשה להחזיק את המשוט באופן בטוח, מה שהקשה עליו לעלות על הגלשן ולשמור על שיווי משקל, ולכן כמעט ולא היה מסוגל ליהנות מהתחביב האהוב עליו.
את הקושי הזה זיהו עדי יוטבת ואור קוריאט, סטודנטיות שנה ג’ בפקולטה לעיצוב תעשייתי ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון, שפגשו את אמיר במסגרת קורס יישומי בשם Fixperts, העוסק בעיצוב מותאם לאנשים עם אתגר תפקודי. "כשהתחלנו להכיר את אמיר, הבנו שזו לא רק מגבלה פיזית אלא חוויה יומיומית של תסכול וחוסר נגישות למשהו שהוא אוהב", סיפרה עדי. "החלטנו שהמטרה שלנו היא לייצר לו אחיזה שמייצבת, בלי לקבע", הוסיפה אור.

פתרון אישי ומיוחד


בשלב ראשון הן נפגשו עם אמיר מספר פעמים, גם מחוץ לסדנה. הן תצפתו עליו בגלישה, דיברו איתו על התחושות הפיזיות, סימנו יחד איתו את נקודות הקושי וניסו להבין איפה מתחילה אי היציבות ובאיזו תנועה בדיוק היא מתרחשת.

3 צפייה בגלריה
הסטודנטיות עדי ואור יחד עם הגולש אמיר
הסטודנטיות עדי ואור יחד עם הגולש אמיר
הסטודנטיות עדי ואור יחד עם הגולש אמיר
(צילום: HIT)

לאחר מכן התחילו לבנות אב-טיפוס מחומרים כמו בד גמיש, סקוץ’ וחומרים תרמופלסטיים. תוך כדי ניסוי וטעייה, הן פיתחו אביזר שמתחבר למשוט ולכף היד של אמיר, ומספק ייצוב מדויק בשורש כף היד תוך רתימה מבוקרת של הטונוס באצבעות. "לא רצינו לקבע את היד שלו לגמרי, אלא ליצור תחושת אחיזה שהוא שולט בה. חשוב היה לנו שזה ירגיש חלק מהגוף ולא תוסף חיצוני", הן מסבירות.
בעבודה משותפת הצליחו לפתח תושבת שמייצבת את כף היד ומאפשרת לאמיר לחזור אל הים בהנאה ובבטחה. "הצלחתי סוף סוף להתמקד בגלישה ולא ביד", אומר אמיר.

3 צפייה בגלריה
הגולש אמיר וכף החתירה
הגולש אמיר וכף החתירה
הגולש אמיר וכף החתירה
(צילום: פרטי)

אמיר חזר לגלוש


לאחר מספר ניסיונות, אמיר חזר למים עם הדגם המשופר. כעת מתאר תחושת חופש מחודשת, לא כי הכל נעלם, אלא כי רמת השליטה שלו גדלה. "בפעם הראשונה הרגשתי שאני פשוט גולש בלי לחשוב על היד כל הזמן”, הוא אומר.
"עד אז הייתי צריך לבחור ימים עם ים רגוע. עכשיו אני הרבה יותר עצמאי״, הוא מספר בחיוך ומוסיף תודה גדולה לשתי הסטודנטיות שהמציאו עבורו פתרון מותאם אישית, אבל כזה שאולי רבים אחרים יוכלו בעתיד ליהנות בעתיד.