אם אתם חובבי הומור וסטנדאפ אין סיכוי שלא שמעתם על עידן ניידיץ. הוא גר בחולון ואחד הסטנדאפיסטים המוכרים והמצליחים ביותר במדינה כיום. לרבים הוא מוכר בזכות המערכונים הקצרים והמצחיקים שהוא מצלם עם ילדיו ועולים לרשתות החברתיות, ותוכנם תמיד מחובר לאקטואליה.
"הייתי כל כך מזועזעת שלקח לי ימים להתאושש"
בשבוע האחרון עשה מופע חימום בבית החייל בתל אביב למופע הסטנד-אפ של אדיר מילר, ואז גילה להפתעתו שיש בדיחות שאולי מוקדם מדי לספר (לפחות לקהל שבא לראות את אדיר מילר).
יומיים אחרי המופע, החל לרוץ ברשתות החברתיות פוסט שכתבה אחת הנשים שהגיעו למופע וכך כתבה בו: "ברמה האישית לא מתה על ההומור הוולגרי של עידן, זה עניין של טעם אישי. אך השיא היה כשמר בדרן הרגיש נוח ושאל אם אפשר כבר להתחיל עם הומור שחור ולצחוק על ה-7/10?".
בדיקת "מיינט חולון" העלתה שבמהלך המופע הקצר סיפר ניידיץ סיפר בדיחה שחורה הקשורה לחטופים התאילנדים, ומשם המשיך במופע הרגיל, אך בפוסט שהפך לוויראלי ברשתות החברתיות וגרר הרבה מאוד תגובות ושיתופים, כתבה אותה צופה:
"הייתי כל כך מזועזעת ובשוק שלקח לי כמה ימים להתאושש, להגיב ורק עכשיו לשתף וגם ולשאול: האם אפשר לצחוק על הכל? האם יש מקום בכלל לצחוק על ה-7/10?".
קראו גם:
"משהו משעשע גם ברגעים הכי חשוכים"
אז פנינו לניידיץ בעצמנו ושאלנו, מה תגובתך על הטענה הזו?
"קצת מוזר להיות פתאום המגדלור שעונה על מה מותר או אסור לצחוק. שתי מילים שבתור ילד אתה שומע אותן כל הזמן – מותר ואסור. ובתור ילד אתה רוצה למרוד טיפה, חס וחלילה לא כדי לזלזל או לפגוע באף אחד".
יש בדיחות שאולי מוקדם מדי?
"מבאס שבדיחה שלי פגעה במישהו, אבל המטרה בסופו של דבר היא לעורר מחשבה ולהעלות חיוך. ההומור לא נתפס אצל כל אחד בצורה שווה. בממוצע מתוך 100 בדיחות שלי, 1-2 מהן יכולות לעורר מחשבה, אבל הכל נאמר מתוך אינטליגנציה רגשית, בטח שלא ממקום של לפגוע - אלא כשחרור חברתי, כלומר להקל על ההתמודדות עם האירועים, המצב והאקטואליה באמצעות הומור. מי שמגיע למופע סטנד-אפ רוצה למצוא משהו משעשע גם ברגעים הכי חשוכים, וזה גם מה שנותן את הכוח להתמודד הלאה".
איך מתמודדים בעולם הסטנדאפ עם כל מה שעובר על המדינה בשנה האחרונה?
"ענף הסטנד-אפ וההומור ספג פגיעה קשה, וזו פעם שנייה (אחרי הקורונה, ש.ש.), ואנחנו תמיד הראשונים להיפגע ותמיד האחרונים לחזור. יחד עם עוד עשרות סטנד-אפיסטים מכל רחבי הארץ, יצאנו בהתנדבות לפגוש חיילים, מילאומניקים בשטח. אנחנו דואגים לעשות להם טוב, מקבלים מהם חזרה את הצחוקים שלהם".
יש נושאים שלדעתך אסור לצחוק עליהם?
"העם היהודי מוכר בעולם ככזה שידע להתמודד עם אלפי שנות גלות, רצח עם, אנטישמיות, שואה, פוגרומים, מלחמות ואינספור אירועים אחרים – בזכות ההומור. כולנו כילדים שמענו או סיפרנו בדיחות שואה, אבל באופן אישי, לא אצחק על מישהו ספציפי, על אף אדם בקהל, ולא אגרום צער למישהו אחר באופן ישיר. בשביל להיות סטנד-אפיסט צריך אינטליגנציה רגשית גבוהה, ללכת בין הטיפות ולמצוא את המכנה המשותף הגדול ביותר שיעריך את הבדיחה. בסוף הכוונה היא טובה – באנו להצחיק, באנו לשחרר, וזה המציאות שכולנו מתמודדים איתה. כולנו צריכים נקודות להשראה, לנרמל את מה שלא נורמלי".
קיבלת תגובות נוספות בנוגע בדיחה שנגעה ל-07 באוקטובר?
"נהפוך הוא, קיבלתי אינספור תגובות כמו: 'תודה על הפעם הראשונה שצחקתי מאז ה-7 באוקטובר'. אני יכול לתת דוגמאות כי גם אחרי ה-11/9 בארצות הברית, הרבה מהמשפחות שנפגעו שם הגיעו למופעי סטנד-אפ שצחקו על הנושא, כי הצליחו להתמודד עם המצב בזכות הומור. יש לי עוקב ותיק שהוא כבד שמיעה, והוא פונה אליי די הרבה, ומבקש ממני בדיחות על כבדות שמיעה – כי זה יוצר לגיטימציה לדיון, וזה עוזר לו להתמודד עם המצב.
"להומור יש כוח אדיר, והמטרה שלו היא למנוע סבל. לא הרבה יודעים, אבל אפילו למשפחות החטופים יש ערב סטנד-אפ משלהם. פגשתי ואני נפגש עם משפחות חטופים במסגרת ההתנדבות שלי, והן מספרות לי כל הזמן שיש להן הומור פנימי משלהן על המצב – וזו אחת הדרכים שלהן להתמודד, להוריד את מפלס החרדה. אבל בסופו של כל הומור, צריך להכיר את האדם – ומי שמכיר, יודע שאני איש טוב, עם כוונות טובות, והמטרה שלי רק לפזר טוב".
גם בדיחות על חולון
השבוע הוא רשם רגע שיא נוסף בקריירה שלו והופיע לראשונה בתיאטרון חולון, ממש ליד הבית.
איך היה להופיע בזירה הביתית?
"אמנם אני באולם הצנוע יותר, ועדיין לא ממלא את האולם הגדול, אבל עדיין זו חוויה להופיע אצל קהילה מהסביבה שלך, אם זה חיילים, צעירים ועד אנשים שאוהבים את ההומור".
יש הומור חולוני?
"בהחלט יש הומור שמאפיין את חולון, וכמובן יש מכנה משותף שכולם אומרים שזו עיר שהיא חדר שינה גדול של תל אביב, שזו עיר פועלים – יוצאים לעבוד וחוזרים בערב רק לישון פה, או כשנוסעים בציר המרכזי אחרי השעה 22:00 צריך לעבור בשקט בשקט כי לא קורה פה כלום, ולא רוצים להעיר את החתול רחוב".
אתה מספר בדיחות על חולון?
"אין לי ממש בדיחות נטו על חולון, אבל אני יכול לתת דוגמה, שהבן שלי חוזר מבית הספר ואומר לי שהוא הולך לפגוש את חבר שלו א-מיר. אמרתי לו שזה לא יפה לקרוא לחבר שלו ככה, ושקוראים לו אמיר. הבן שלי עונה לי: 'אבא, כולם קוראים לו א-מיר'. ראיתי את זה קצת כמוזר, אולי גם לא מנומס. ואז יום אחד אני מגיע לאסיפת הורים, ופוגש מישהי שמציגה את עצמה, 'אהלן, אני אמא של א-מיר'... אז הבנתי שזה שם מקובל לילד בחולון".
