בשבעה באוקטובר הוקפץ מיכאל דגן, סגן מפקד צוות בתחנת הכבאות וההצלה בחולון, למילואים כסרן בגדוד סיירת 7810 בחטיבת הקומנדו יפתח. בריאיון מיוחד ל"מיינט חולון" הוא חושף צד אחר של הלחימה, כזה שעדיין לא הכרנו.
"גויסתי יחד עם חברי, ליחידה בשבעה באוקטובר", מספר דגן. "הייתי באמצע משמרת בכבאות באירועי חירום כתוצאה מנפילת רקטות על אזור רחובות ונס ציונה, ומיד יצאתי לדרך, לחזית. פעלנו בהתחלה בבארי, לאחר מכן תפסנו גזרה בצפון הרצועה, וכרגע בפעילות במרכז הרצועה כבר יותר מחודש - מתקדמים ומנצחים".
דגן, נשוי ואב לשניים, הוא תושב מודיעין. בשירותו הצבאי היה קצין בסיירת גולני, ולאחר השחרור הפך ללוחם אש והוא חלק מתחנת חולון.
"כבר 12 שנים אני עושה מילואים, כקצין בדרגת סרן בגדס"ר 7810, שרובם אצלנו לוחמי סיירת גולני ויחידת אגוז", הוא מספר.
הכוח שהוא משתייך אליו, פחות מוכר, אבל חשוב במיוחד.
מה אתם עושים בשטח?
"יש לנו כוח גדודי שאני אחראי עליו, הכוח נע על האמרים ונקרא 'פתן'. הוא נותן מענה בלחימה לכוח הגדודי למטרות חילוץ, ניוד ופינוי פצועים בלחימה".
הכוח הזה, מהווה יחידת סיוע משמעותית ללוחמים בשטח, וגם ספג אבידות מאז פרצה המלחמה. "שניים מחיילי נהרגו כתוצאה מהפעלת מטען על הכוח בעת פעילות מבצעית, אליהו מאיר אוחנה ונדב פרחי ז"ל, שניהם היו מטובי הארץ", מספר דגן בעצב גדול ומוסיף: "כל משימה שקיבלו על עצמם הם עשו מכל הלב, ובחיוך - גם אם היא לא נוחה ובתנאים קשים. הכל היה בחיוך כרצון לקחת חלק משמעותי מול האויב האכזר. בנוסף, הסמל שלי נפצע קשה וכרגע מטופל בתל השומר. בהזדמנות זו אני מאחל לו רפואה שלימה, לניב בן עדינה, יחד עם כל פצועי המלחמה".
קראו גם:
יש דברים מהתפקיד ש"לקחת" כלוחם אש לעזה?
"הדגשים כלוחם אש באו לידי ביטוי היטב בלחימה בעזה, שזה הכנת הכוח לחירום - עד הפרטים הכי קטנים, הגעה מהירה מאוד ועוד. מוכנות מתמדת של הלוחמים ושל הכלים בכבאות זה הכבאיות, ואילו בצבא זה ההאמרים. הכשירות באה לידי ביטוי בשניהם ככוח מציל חיים ומוכנות מתמדת שתמיד מוכיחה את עצמה".
את הריאיון איתו הוא מבקש לסיים בתקווה: "שנשמור על האחדות בעם ונהיה ראויים להקרבה שלהם ונדע ימים טובים ושקטים".
