כבר חצי שנה שהעבודות על הרכבת הקלה הופכות על פיהם את כל רחוב סוקולוב בחולון והרחובות הסמוכים אליו. בעלי העסקים, שהביעו חשש לנוכח קריסת העסקים סביב התוואי בזמן העבודות בתל אביב, גילו כי נבואת הזעם מגשימה את עצמה.
אחד אחרי השני נסגרים עסקים ברחוב, שממילא התקשו להחזיק מעמד לנוכח ריבוי הרשתות הגדולות והתחזקות הקניונים. עסקים ותיקים נסגרו, עסקים חדשים התפרקו אחרי חודשי עבודה בודדים, מבנים רבים מוצעים לשכירות ובעלי עסקים צעירים חוששים שלא יעמדו בחובות המצטברים.
"מדינת חלם"
רק החודש נסגרו כמה עסקים גדולים ומוכרים, בהם "כלבו התאומות", "לחם תושייה" ו"קול אור", חנות כלי חשמל שהוקמה לפני 65 שנה על ידי שלום משיח ז"ל ורעייתו פנינה, שהמשיכה לנהל אותה בעזרת חתנה, רפי לוי.
בתחילת השבוע הם סגרו את העסק המשפחתי ולא חסכו מילים זועמות מהגורמים שהביאו אותם לטענתם למצב הזה.
"גמרו עלינו, קברו אותנו", אומר לוי בכעס. "אין חניות, אין תנועה, משדרות ירושלים עד רחוב חנקין אין חניה אחת, ואף אחד לא מגיע. ממילא כוח הקנייה של סוקולוב אלה רק אנשים מבוגרים, וגם אותם הבריחו מכאן. אי־אפשר להחזיק עסק עם קופה יומית של 30 שקל. אי־אפשר להחזיק ככה חנות ולהמשיך. כתבתי בפייסבוק לאנשים לבוא, לא רק אליי, לכל הרחוב, צריך לעזור לכולם. תחזקו את העסקים המקומיים, אחרת אתם תרדו מהבניין שלכם לרחוב ויהיה כאן רק שיממון, אבל כלום לא עזר. כולם סגרו, אנחנו וכל מי שסביבנו. כל הרחוב קורס ואנשים בורחים מכאן. העיקר בונים רכבת, אבל עד שיסיימו לא יהיה לה לאן להגיע".
קראו גם:
לוי מספר על חוויותיו הראשונות בעסק. "הכרתי כאן את רעייתי. כל שנה הילדים שלי באים לכאן להיות איתנו. חמותי, בת 75, עדיין עובדת כאן. הבאנו את המוצרים הכי טובים במחירים הכי טובים שאפשר. נכון שלמכור בהפרש של כמה עשרות שקלים מרשת גדולה זה לא לתת פייט, כי אנשים מקובעים ותמיד יעדיפו קניון עם מזגן וחניה, אבל בהחלט הצענו משהו אחר. סחורה טובה עם אחריות ואמינות, מקום שאתה יכול לפנות אליו אם יש בעיה. ההורים של רעייתי ייסדו את המקום ונשבר הלב שהוא נסגר".
"אני ניסיתי להציל את המצב", הוא מספר. "הייתי אצל ראש העירייה, דיברנו עם נציגי נת"ע. לאף אחד לא באמת אכפת. עובדים עלינו בעיניים. ב־25 באוגוסט התחילו העבודות, גירדו קצת את הכביש, גידרו ונעלמו. ביום־יום אין בכלל פועלים. פעם בשבוע באים שני פועלים, עושים קצת רעש והולכים. אין טיפת התקדמות בעבודות. הרכבת הזאת לא תפעל גם ב־2030. זו מדינת חלם, אבל עבורנו זה מאוחר מדי. הם נותנים תירוצים, אומרים שהחליפו קבלן, שחסר כוח אדם. הכל שטויות, שיחשבו על זה קודם. הם לא ידעו מה עומד לקרות? הם לא תכננו את העבודה שלהם בהתאם. הכל תירוצים, בשורה התחתונה לאף אחד לא אכפת מאיתנו, בעלי העסקים, ובגלל זה אנחנו סוגרים היום, עבורנו זה כבר אבוד".
"יהפוך לרחוב רפאים"
למרות הייאוש, יש עדיין בעלי עסקים שמנסים להילחם ברוע הגזרה ואף מציעים פתרונות להצלת העסקים שנשארו. "תמיד חנויות נסגרות, אבל עכשיו יותר סוגרים מאשר פותחים, כמו קיפאון", אומר יעקב מאיר, הבעלים של פאב "מאיו" ברחוב.
"העסקים הוותיקים כבר עייפים, הם לא יכולים להחזיק מעמד, אבל גם החדשים לא עומדים בקצב. בכיכר סטרומה, על הרחוב, עסק חדש לתבלינים נפתח, ותוך כמה שבועות הוא סגר. אנשים מבינים שכלום לא זז פה. אין לעסק אפשרות להתפרנס ברחוב הכי מסחרי בחולון. מה ששובר את כולם זה שההוצאות ממשיכות כרגיל בזמן שההכנסות קטנות, אבל זה לא צריך להיות ככה. עסק בהגדרה המילונית שלו זה משהו שמתפרנסים ממנו, אז מדוע גם עסק שלא מספק פרנסה ממשיך לשלם ארנונה בתעריף עסקים? הרי זה תעריף פי ארבעה יותר גבוה ממגורים. זה פשע שלא משנה אם עסק סגור או פתוח הוא עדיין משלם כרגיל".
"יותר מזה", הוא מדגיש ואומר: "פעם החוק היה שונה לחלוטין. אני נמצא בתחום כבר הרבה שנים. עד שנת 1981 לא גבו מאיתנו ארנונה, אלא מס עסקים. זה אומר שעסק משלם בהתאם להכנסות שלו, אז גם לעירייה יש אינטרס שהרווח שלך יגדל, ואתה גם מוציא בהתאם למה שאתה מכניס. זה המינימום שאפשר לעשות כדי לעזור לעסקים בסוקולוב, כי אחרת הוא יהפוך לרחוב רפאים".
"אווירה של בית עלמין"
אין ספק שהלב דואב למראה מצוקת בעלי העסקים המבוגרים, אך דווקא הצעירים הם אלה שעתידים להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של המצב.
"קניתי את העסק לפני שנתיים מבן אדם שאמר לי בפרצוף שאני משוגע", מספר בעל עסק לממכר מזון ברחוב סוקולוב. "הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי: 'אתה תמצא כאן רק צרות'. אני הייתי ילד, אמנם רק צעיר בשנתיים, אבל ילד תמים, לא היה לי מושג מה מחכה לי, כמה הוצאות, כמה דאגות, כמה טרחה וטרדה זה עסק ברחוב גוסס. חשבתי לעצמי שאם רק אחזיק מעמד, אני אקטוף את הפירות של הרכבת הקלה. באמת חשבתי שזו השקעה מנצחת, שעוד כמה שנים יגידו על אנשים כמוני: 'חכם מי שהשקיע אז בסוקולוב'. אבל בפועל אין לי מושג אם אני אזכה לראות קרון אחד כאן. עד שזה יקרה או שהעסק יקרוס או שאני אקרוס".
"מי בא לאכול או לשתות במקום כזה?", הוא מוסיף בכאב. "יש כאן אווירה של בית עלמין וריח של מזבלה עירונית. אני רואה את החברים של בעל העסק הקודם סוגרים והולכים הביתה, יוצאים לפנסיה, אבל לאן אני אלך? אני אפילו לא בן 40, השקעתי כאן כל מה שהיה לי וכל מה שלא היה לי. אם אני הולך, איך אשלם את החובות שהצטברו? אני לא ישן טוב בלילה. אם עסקים גדולים כמו לחם תושייה סוגרים, ועסקים של עשרות שנים בורחים מכאן, אז מה הסיכוי שלי? בסוף יקברו אותי מתחת למסילה וזהו".
תגובות
מהעירייה נמסר: "העירייה מבינה ללבם של הסוחרים ומודעת לקושי שהם חווים. על מנת לקדם את העבודות בחולון תוך מציאת פתרונות שיסייעו לתושבים ולסוחרים במסגרת האפשרויות, מתקיימת באופן שוטף ועדת היגוי בראשות מנכ"ל העירייה ומנכ"לית הקו הירוק של נת"ע, בהשתתפות אנשי מקצוע בכירים. כמו כן, ראש העיר מצוי בקשר שוטף עם מנכ"ל נת"ע ומשקף לו את רחשי הלב של התושבים ושל הסוחרים.
"חשוב להבהיר כי נת"ע, שפועלת כסמכות תמרור, קיבלה מהמדינה הסמכה עצמאית לקבוע את הסדרי התנועה בתחום עבודות הקו, והעירייה פועלת מולה כל העת על מנת להדגיש את חשיבות צמצום הפגיעה בתושבים ובסוחרים, ככל שניתן. גביית מיסי הארנונה והאגרות נעשית בהתאם לחוקי המדינה ולעירייה אין כל סמכות לפטור את הסוחרים ואת התושבים מתשלום זה, על אף רצונה לסייע להם".
מנת"ע נמסר: "העבודות ברחוב סוקולוב מתבצעות כעת ביתר שאת ובאופן נרחב. נציין כי העתקת תשתיות ישנות בלב מתחם אורבני צפוף, הינה מלאכה מאתגרת הנדסית, ומעורבים בה גורמי תשתיות רבים שהתיאום ביניהם יוצר לעיתים עיכובים. נת"ע מצרה על עוגמת הנפש שגורמות העבודות לתושבי הרחוב ובעלי העסקים, ומבקשת להזכיר כי בסופו של הפרויקט ייהנו תושבי סוקולוב וחולון כולה מרחוב נגיש ומחודש שלאורכו תחלוף רכבת קלה בטוחה, שאינה מזהמת את הסביבה. לשירות התושבים ובעלי העסקים עומדים נציגי החברה ומוקד טלפוני של נת"ע הזמינים לכל בעיה או שאלה".
