בבוקר יום ראשון יצאו רינה דניב ז"ל ובעלה שמעון להליכת בוקר ליד ביתם. מחבל רצחני שהחליט לבצע פיגוע בחולון תפס אותם, ורצח את רינה ז"ל בדם קר. שמעון עדיין פצוע ומאושפז בבית החולים. דניב ז"ל הייתה אישה אהובה מאוד בעיר, והשבוע גילתה משפחתה שגם הרחק מאוד מחולון זוכרים ואוהבים את האישה יוצאת הדופן הזאת.
מי שזכרה אותה היטב הייתה קמר חלבי (78) מדלית אל כרמל. בערב הפיגוע צפתה חלבי בחדשות והזדעזעה לראות את שמה ותמונתה של דניב ז"ל. היא קפצה ממקומה וצעקה למשפחה בערבית: "אני לא מאמינה, היא חברה שלי, אני כל כך אוהבת אותה, אנחנו מדברות כל הזמן".
קמרי מפעילה מדי יום שישי, למעלה מעשרים שנה, דוכן אוכל דרוזי בקניון חולון. את דניב ז"ל פגשה כבר ביום הראשון, שבו החלה להפעיל את הדוכן. השתיים החלו לשוחח והפכו לחברות טובות.
ודיע חלבי, בנה של קמר, מספר ל"מיינט חולון": "רינה הייתה לקוחה של אמא 20 שנה, כבר מהיום הראשון. הן נפגשו כל יום שישי, ורינה מאוד אהבה לקנות אצלנו כי האוכל שלנו צמחוני. הן היו בקשר הדוק, הכירו את בני המשפחה של אחת של השנייה, ואם היה קורה שמגיע יום שישי ורינה לא מגיעה – אמא הייתה מנסה להבין מה קרה לה, וגם רינה שהייתה מגיעה לדוכן - תמיד שאלה איפה אמא שלי".
קראו גם:
לדבריו, כאשר אמו ראתה בחדשות את מה שקרה היא התרגשה מאוד והתחילה לבכות. "היא כל כך הצטערה שזה קרה לה", הוא אומר ומספר: "אחרי זה היא נכנסה למיטה, ואז התעוררה בשעה 02:00 לפנות בוקר, ואמרה לעצמה שהיא מחליטה לבשל לזכרה של רינה – ורק את האוכל שהיא אוהבת. בבוקר אמא קוראת לי, ואומרת לי להביא את זה למשפחה שלה. אמרתי לה, קודם נשאל אם הם בכלל רוצים לקבל את זה. איכשהו מצאנו טלפון, ויצרנו קשר עם קרובי משפחה, והם אמרו לנו את הכתובת של השבעה, ושהם ישמחו. אמא ביקשה מאח שלי, רושטי, שעובד בדיזנגוף סנטר, אם הוא יכול להוריד את האוכל בדרך".
בבית המשפחה האבלה לא ציפו להפתעה המרגשת הזו. לאה עוזיאל, גיסתה של רינה, מספרת: "הגענו לשבעה ביום שני, למחרת, ואז פתאום דפיקה בדלת. נכנס בחור דרוזי מרשים, והוא נושא איתו כמה מגשים של אוכל. מאוד התרגשנו, אבל אז אנחנו רואים שזה בכמות של גדוד. אנחנו שמים לב שהוא נכנס ויוצא, ושוב מגיע, ומביא עוד סירים, צלחות, קופסאות, חמגשיות, כמויות אסטרונומיות של אוכל".
"מה לא היה שם", היא מפרטת: "חומוס, טחינה, לבנה, סלטים, פיתות טריות, ואז הגיעו עוד סירים ועוד אוכל ביתי – אבל לא הסירים שכולנו משתמשים, אלא ברמה תעשייתית עם עלי גפן ממולאים, כרוב ממולא ועוד, והכל חם חם. חשבנו שסיימנו, והחמוד הזה גם ממשיך להביא קופסאות פלסטיק ריקות במקרה שיישאר אוכל ונרצה להקפיא, ג'ריקן של שמן זית, פשוט זה לא נגמר. זה ממש מחמם לנו את הלב".
עוזיאל, בשם המשפחה כולה, מסכמת בדברי תודה מרגשים ואומרת: "זה אחד המעשים הכי יפים ומרגשים שאי פעם פגשנו. אנחנו רק רוצים להגיד לו ולכל משפחת חלבי – הרבה הרבה תודה".