ב-18.8.2024 יצאה הרכבת לראשונה לדרך. בקרוב ימלאו חצי שנה מאז אותו יום מרגש בו עלו לראשונה נוסעים על הרכבת במסלול האדום שנע בין בת ים לפתח תקוה. התוכניות היו גדולות, במיוחד אחרי שנים רבות של עבודות ששיבשו את חייהם של כל התושבים לאורך תוואי הקו. לפי התכנון, 234,000 נוסעים היו אומרים להשתמש בקו מדי יום, והצפי היה שגם תושבים מחולון יגיעו במיוחד. אז למה בפועל רק שליש מהכמות באמת משתמשים ברכבת?
הקו האדום שנוסע מבת ים, דרך תל אביב, רמת גן, בני ברק ועד לתחנה האחרונה בפתח תקוה. אמור היה להסיע המוני נוסעים ונוסעות מדי יום, ביניהם גם רבים מתושבי חולון שימצאו כלי תחבורה נוח שיאפשר להם לוותר על הרכב הפרטי. בפועל, כ-180 יום מתחילת הפעילות, אין בעיה למצוא כיסא ולשבת בכל קרון בכל שעה ביום, כי הרכבת מסיעה למעשה כ-70,000 נוסעים ביום, פחות משליש מן התחזית.
למה הנוסעים לא מגיעים?
בימים הראשונים של הפעילות אכן נרשמה התלהבות, והגיעו כ-110,000 נוסעים מדי יום, יתכן שהיו אלה סקרנים, תושבים שרצו לאבחן את יעילות הנסיעה ביחס לאוטובוס, או אפילו חובבי רכבות תחתיות, אולם כמו בשאר התחבורה הציבורית ובכל רחבי הארץ, לאחר השבעה באוקטובר חלה צלילה במספר המשתמשים, וגם הרכבת הקלה נפגעה מתדירות הנוסעים, אך גם מגיוסם למילואים של נהגים ופקחים.
אט אט המספרים חזרו לתפעל כנדרש את כל כלי התחבורה הציבוריים בארץ, והנוסעים אף חזרו לאוטובוסים ולרכבת ישראל. עם זאת, הקו האדום נוסע לאט, וכך גם מספר המשתמשים עלה לאט-לאט, ולפני כשבועיים עמד על כ-65,000 משתמשים בלבד מדי יום.
חשוב לציין, כי תדירות הקו חזרה לתכנון המקורי, אמנם יש פעם בפעם בעיות טכניות (בעיקר של איתותים), או השבתה לא מתוכננת, אולם בפועל מהירות נסיעת הקו אף התקצרה בארבע דקות מן המתוכנן, כנראה בעקבות קיצור זמן השהייה של הרכבת בתחנות לאורך הציר.
נתוני נת"ע מוכיחים, כי ישנה ירידה בכמות המשתמשים בכל שעות היום ובכל התחנות לאורך הציר, ולא נמדד עומס ולו פעם אחת, כולל בתחנות שכביכול היו אמורות להיות העמוסות ביותר: תחנת יהודית בתל אביב (הקרובה לאיילון, הקריה ולמשרדי יגאל אלון), אבא הלל ברמת גן (מכללת שנקר ומתחם הבורסה) וכן בן גוריון ברמת גן (מחנה השלישית ומגדלי ב.ס.ר.).
קראו גם:
בחברת נת"ע עדיין מנסים להבין מגורמים לירידה במספר הנוסעים ביחס התחזית, והפער פוגע בתכנון הקווים הנוספים שמתכננת הרכבת: הקו הירוק, הקו הסגול, ואולי אף גם רכבת המטרו.
נוסעים, אבל לאט
סיבה ראשונה היא זמן הנסיעה האיטי בחלק העילי של הרכבת, בעיקר בתחנות הדרומיות, כמו הקוממיות בבת ים או תחנת אליפלט בתל אביב, כיוון שאין לרכבת קדימות ברמזורים. כלומר הרכבת הקלה צריכה לעמוד ברמזור כמו כל רכב אחר ולהמתין לתורה, ועל כן המהירות הממוצע שלה יכולה להגיע לכ-15 קמ"ש.
בעקבות כך, נוסעים המגיעים לתל אביב מכיוון בת ים, חולון ואף ראשון לציון נמנעים מלהשתמש ברכבת הקלה, וכנראה הבינו כי עדיף להם כבר לקחת אוטובוס ציבורי או אף להשתמש ברכב פרטי – הרבה יותר מהר. נת"ע הגיבה לנושא ופרסמה כי התחנות יותאמו לרמזורים, כך שהרכבות לא תתעכבנה בצמתים, אך לא פרסמה עדיין מועד לשדרוג זה, וכאמור, עברה יותר מחצי שנה מתחילת התפעול.
ואם חשבתם להחליף את הרכבת בקו האוטובוס מספר 1 שנוסע על אותו מסלול, התדירות שלו כבר צומצמה ובמהלך השנה הקרובה הוא יופסק לחלוטין.
לאן הרכבת לא מגיעה, ואיך בעצם מגיעים אליה?
סיבה שנייה היא שהתכנון המקורי של הרכבת הקלה בוצע לפני 30 שנים, ולפיו הרכבת הקלה הייתה אמורה לשמש קו ישיר בין בת ים, דרך תל אביב ועד פתח תקוה. מאז, התפתחו אזורי תעשיה חדישים וגדולים בראשון לציון ובהרצליה פיתוח, והקו לא מגיע אליהם.
לכך ייתן מענה הקו הירוק, שאולי יהיה מוכן בסוף שנת 2030, אך כיום, אזורי התעשיה בראשון לציון ובהרצליה הרבה יותר עמוסים מאזורי התעשיה של בת ים ופתח תקוה ואליהם הרכבת לא מגיעה. לאחר ביצוע התכנון הראשוני, כבר אי אפשר היה לשנות את הקו האדום. הייתה גם הצעה של משרד התחבורה להאריך את מסלולי הקו האדום, אך אף גורם לא הוציא את המהלך הזה לפועל.
סיבה נוספת לחוסר שימוש ברכבת הקלה, היא שתושבי הפריפריה, כלומר ערים המקיפות את מסלול הרכבת – כמו ערי השרון, ראשון לציון ועוד, לא זוכים לשאטלים לתחנות הרכבת הקלה, מה שהיה מציע להם פתרון לשעת עומס. בכך אין להם בעצם סיבה אמיתית מהגיע לאזורי התחנה.
בניגוד לרכבת ישראל, שלחלק ניכר מתחנותיה יש חניונים המאפשרים לנוסעים להשאיר את רכביהם ולעלות לרכבת, לרכבת הקלה אין אפשרות כזו.
אולי פשוט לא יודעים עליה?
יתכן ואחת הסיבות שהנוסעים לא מגיעים היא שהם פשוט לא יודעים עליה. למעשה, אין כמעט קמפיינים בטלוויזיה, רדיו או בשלטי חוצות המעודדים את התושבים להשתמש ברכבת זו. כך שלא כולם יודעים על קיומה, וכיצד היא יכולה לקצר להם את הדרך לעבודה.
מנת"ע נמסר בתגובה: "מעט אחרי פתיחת הרכבת החלו חגים ובמהלכם פרצה המלחמה לכן לא ברור אם 70 אלף נוסעים היא ירידה או הנורמה כעת. בתקופת פתיחת הרכבת הגענו אמנם ל-110 אלף נסיעות אבל ברור לנו שחלקם אינם נוסעים קבועים אלא סקרנים שהגיעו כדי לחוות את הרכבת הקלה. נצטרך נסיעה לאורך זמן בשיגרה כדי לגבש עמדה בעניין. אנחנו פועלים כדי להגביר את הנסיעות בסיוע משרד התחבורה בשינוי קווים, פרסום ועוד".
