הלב של נטע אפרת סבאג מתפוצץ בימים אלה מאושר פרטי. אחרי 10 שנים ארוכות של ניסיונות להיכנס להיריון ולהביא ילד נוסף לעולם זה סוף סוף קרה ובתאריך הסמלי ה־10.10 נולד בנה יאיר-נפתלי. תהליך ארוך ומייגע שהיה רווי באכזבות וכישלונות הביא בסופו את בנה שנולד לאחר הפריה חוץ גופית (IVF).
"מהמקרה הפרטי שלי למדתי שצריך קודם כל לא לוותר", אמרה סבאג, "הסבלנות משתלמת ואין ייאוש בעולם. 10 שנים חיכיתי ובסוף קיבלתי את הנסיך שלי בתאריך ה-10/10. 10 שנים שהייתי צריכה להתמודד והתמודדתי. אני קוראת לזה ניסיון מה'. קראנו לו יאר-נפתלי - יאר על שם הברכה 'יאר ה' פניו אליך ויישא לך שלום' ונפתלי על שמו של סבא שלי שנפטר לפני 11 שנה".
אינטנסיבי וכואב
סבאג בת ה־43, נשואה לאבי ובמקצועה סייעת בגן ילדים, הבינה לפני 10 שנים, זמן קצר לאחר לידת בתם הבכורה ליאן, שהיא סובלת מבעיה והיא לא תוכל עוד להרות וללדת בלידה טבעית. "כשילדתי את בתי הבכורה החלטתי שאני רוצה לנסות שוב ואז היה לי הריון מחוץ לרחם ובעקבותיו היו צריכים לכרות לי את החצוצרות. מצאו לי שם נוזל כלשהו, כרתו לי את החצוצרה הימנית ואחרי זה את השנייה. זה הפחית את כל הסיכויים להריון טבעי. אף פעם לא שאלתי למה אני. תמיד האמנתי שזה יקרה בסוף. כל הזמן אמרתי שהכול מ-ה'. מה ששלי שלי ושכל דבר מגיע בזמנו. ככה ההתמודדות הייתה יותר קלה", היא משחזרת.
לאחר הבשורה הקשה החליטה סבאג כי היא לא מוותרת והחלה במסע ארוך של טיפולי פוריות אותם עברה ביחידה להפריה חוץ גופית במרכז רפואי העמק בעפולה. "התחלתי כל מיני בדיקות וגילינו שאין שום בעיה להתחיל בטיפולים. התחלנו ניסיונות. עברנו חמש שאיבות – בכל שאיבה שאבו 30-40 ביציות, מתוכן היו מפרים כ-20 עוברים והיו לי החזרות כל הזמן".
הכישלון לאחר כל טיפול שלא צלח היה עבורה צורב. "כל טיפול כזה שלא מצליח זה בומבה. מי שלא נמצאת בטיפולי פוריות לא יודעת מה זה. זה אינטנסיבי מדי וכואב מאוד. זה מלווה בהרבה כעסים והורמונים שמשתוללים בגוף. מריבות וחיכוכים עם עצמי, אני לא יודעת איך להגיב לעצמי ולגוף שלי, אבל בסוף זה השתלם".
מה הדבר שהיה הכי קשה לך בתקופה הזאת שלא הצלחת?
"לקבל תגובה שלילית של בדיקת הריון. הייתי כל הזמן בציפייה שהנה אולי הפעם זה יקרה. עשיתי הכל והשתדלתי ובסוף זה לא קרה ושם באמת נפלתי. הייתי נופלת ליום-יומיים, אבל יש לי עוד ילדה בבית והייתה לי את התקווה שבסוף זה יקרה".
מי עוד חיזק אותך בתקופה הזאת?
"בעיקר בעלי. תמכנו אחד בשנייה. גם לו היו רגעי משבר כשהוא היה רואה אותי נופלת. זו התמודדות לא קלה, הוא מבחינתו כל הזמן אמר לי: 'יש לנו ילדה אחת ואני מעדיף שתהיה לי אישה בריאה ואם זה מה שאלוהים כתב לנו אז זה מה שיש'. אני די מאמינה וניסיתי להאמין במשפט שלו, אבל משהו בלב לא נתן לי לוותר. משהו אמר לי תמשיכי, זה בסוף יקרה. הרגשתי את זה גם בתוך הגוף וברוך ה' זה קרה".
פחד מהפלה
מה שהחזיק את סבאג לנסות, להמשיך ולא לוותר היה האמונה החזקה והרצון לילד נוסף שיעניק לה ולבעלה המשכיות. "היו לי רגעים של נפילות מאוד קשות שגם סגרתי את התיק של הפוריות ולא רציתי אפילו לשמוע, אבל זה שוב הדהד לי כי הייתה לי מטרה מסוימת: אמרתי שאני לא אשאיר את הבת שלי ללא אחים. כל כך רציתי שיהיה לה אח או אחות".
לאחר 10 שנים, במהלכן עברה חמש שאיבות ו-40 הפריות, הרגע המיוחל הגיע ויאר נפתלי נולד בהפריה ה-40. את הצלחת הטיפול זוקפת סבאג לזכותה של ד"ר שירה ברעם, רופאה ביחידה לטיפולי פוריות במרכז רפואי העמק. "הייתי לקראת טיפול וד"ר שירה לקחה את התיק שלי לידיים שלה. באיזשהו שלב היא אמרה לי בואי נעשה בדיקה לשלול משהו, בהתחלה כעסתי קצת ואמרתי לה שבגיל כזה אני לא שפן ניסיונות והשעון הביולוגי שלי מתקתק, אבל נתתי לה לעשות את הבדיקה הזאת. היא לקחה ביופסיה מהרחם ואז היא גילתה שיש לי דלקת כרונית ברחם שהורגת את העוברים. היא נתנה לי אנטיביוטיקה למשך שבועיים ובהפריה הראשונה, חודש אחרי, נכנסתי להריון. גם במהלך תקופת ההיריון קיבלתי תמיכה מד"ר שירה ברעם. הלכתי לקופת חולים לעשות זריקות במשך שלושה חודשים וזה מה ששמר על העובר. היום יש לי נסיך ביד".
איך היה הרגע שגילית שאת בהריון? איך הרגשת?
"הייתי בשוק. לא דיברתי כמעט שעה, רק בכיתי. קיבלנו את התשובה החיובית ביום הנישואין העשירי שלנו ב-12/2. קיבלנו מתנה גם ליום הנישואין שלנו. למעשה כל המעגלים נסגרו. בהתחלה היה לי מאוד חשוב לשמור על זה בסוד כי פחדתי מהפלות כי לפני הולדת בתי הבכורה נפל לי העובר והיה לי מאוד קשה עם זה. תבין, רציתי כל כך שזה יצליח. רציתי כבר להחזיק תינוק ביד".
ואיך עברה עלייך תקופת ההיריון?
"מצוינת. תקופה של התרגשות ושמחה. מרוב שציפינו ורצינו אז כלום לא היה קשה, הכל התגמד".
בידיים טובות
הניתוח הקיסרי בו היא ילדה את בנה היה עוד רגע מרגש מיוחד של סגירת מעגל עבור סבאג. "כשנכנסתי להריון הייתי בהריון בסיכון וליוותה אותי ד"ר סיון איסתון שאין שנייה לה. זה הגיע למצב שהיא עשתה לי הפתעה. היא וד"ר שירה נכנסו לנתח אותי בניתוח הקיסרי. יצא כך שד"ר שירה עשתה לי את השאיבה ואחר כך את ההפרייה והיא זאת שיילדה אותי. היא עשתה איתי סגירת מעגל מיוחדת כזו. אני רוצה לציין גם את יחידת ה-IVF מהאחיות, המזכירה, עובדות המעבדה על היחס המסור שלהן והטיפול, שחיבקו, עזרו והבינו את הכעס והכאב שלי וליוו אותי כל הדרך הזאת".
תתארי את הרגע שחיבקת את הילד שלך בפעם הראשונה?
"אושר אחד ענק. השבוע הוא חגג חודשיים ואנחנו עדיין בהתרגשות שהוא איתנו. זה מרגיש כמו ילד ראשון. הייתה גם התרגשות שיא בתום הלידה. תוך כדי הניתוח הקיסרי – נרגעתי שד"ר שירה נכנסה. לא ידעתי שהיא נכנסת אבל תוך כדי שאני מורדמת ושוכבת על הגב עם מסכת חמצן אני שומעת אותה אומרת לי 'אני פה'. הקול היה מוכר לי, אבל רק רציתי לסיים עם זה שהכול יהיה כמו שצריך. היא באה אלי ואמרה לי: 'לא יכולתי שלא להיות פה'. ראיתי אותה והתחלתי לבכות ונרגעתי. הייתי בידיים טובות שלה ושל ד"ר סיוון. עכשיו בזכותך הן עשו לי חשק לנסות שוב טיפולי פוריות לילד נוסף. הגיל לא משנה, כל עוד אפשר לעשות הכל בסדר".
קראו גם:
איך ליאן קיבלה את התינוק החדש?
"מאוד יפה. היא התחברת אליו. מרימה אותו ועוזרת לי להכין לו אוכל".
איך זה מרגיש להביא ילד לעולם בתקופה הזו?
"ביום הראשון של המלחמה די פחדתי, אבל כשהתאשפזתי כבר לא ראיתי חדשות והתעסקתי רק באושר שלי. יש בזה משהו מיוחד דווקא בתקופה כזו להביא חיים חדשים לעולם".
ד"ר שירה ברעם, רופאה בכירה ביחידה לטיפול בליקויי פריון במרכז הרפואי העמק שטיפלה בנטע סבאג, הוסיפה: "נטע באה לבקר אותנו עם התינוק. כל סיפור של הריון ולידה של המטופלות שלנו ובמיוחד מטופלות ותיקות אחרי מספר לא מבוטל של ניסיונות זו שמחה אדירה של כולן. בכל הריון כזה אנחנו מרגישים קצת כמו הורים בעצמנו. הצוות שלנו ביחידה מטפל בזוגות שזקוקים לטיפול פוריות בגלל בעיית פוריות כזו או אחרת או מעוניינים בשימור פוריות, או נשים רווקות שמעוניינות להרות מזרע תורם. הצוות מורכב מאחיות, רופאים, אמבריולוגיות שהן אלה שעושות את הקסם במעבדה ומצוות אדמיניסטרטיבי".
