כשלאבא שלך קוראים דורון דיין, אחד מגדולי כדורידני ישראל בכל הזמנים, אך טבעי שתתגלגלי להיות ספורטאית מקצוענית. רק שאף אחד לא חשב שאופיר דיין תעשה את זה דווקא בענף המרוחק שנות אור מהכדוריד - התעמלות אמנותית - ותהפוך לתקווה אולימפית של ממש. אף אחד, אולי מלבד אמה אילת.
בדרכה של אמא
"לא ממש בחרתי בענף שבו אעסוק", צוחקת אופיר (18), המתעמלת של עירוני חולון ושל נבחרת ישראל, זאת שבונים עליה להשתתף בעוד שנתיים באולימפיאדת טוקיו 2020.
"אמא היא זאת שלמעשה רשמה אותי לחוג התעמלות. היא עסקה בצעירותה בהתעמלות מכשירים, וחשבה שיהיה נחמד אם גם אני אנסה את זה. אבא הוא טיפוס ספורטיבי מאוד באופן כללי, אבל אמא היתה ספציפית והיא שכיוונה אותי לענף הזה".
דורון: "אתה מבין שלא היה לי 'סיי' בהחלטה שלה. הגנטיקה באה מהאבא, המוטיבציה מהאמא. האמא היתה ספורטאית מפוספסת ואופיר כעת ממשיכה את דרכה".
האמת, גם אופיר בעצמה לא ממש חשבה לפני עשר שנים שהיא תהיה אחת מחמש המתעמלות שירכיבו את הנבחרת של אירה ויגדורצ'יק, זאת שהשתתפה רק לאחרונה באליפות אירופה ונחשבת לשם דבר בספורט הישראלי.
"אופיר התחילה פה בראשל"צ בהתעמלות מכשירים", נזכר דורון. "בשלב מסוים היא הפתיעה ולקחה תארים בארץ. החלטנו להעביר אותה להפועל ת"א, אבל בגיל שמונה אובחנה אצלה בעיה במרפק השמאלי, כתוצאה מאימונים קשים מאוד ששחקו את המרפקים ואת כפות הידיים.
"היינו צריכים להחליט מה עושים. באנו לאירה ויגדורצ'יק ואמרנו לה שיש לנו ילדה שהגיעה מהתעמלות מכשירים ורוצה לעשות שינוי. בהתחלה אירה אמרה: 'חבר'ה, בגיל הזה אין סיכוי להצטרף'. סיכמנו שייתנו לה להיבחן שבוע-שבועיים. בתום התקופה פשוט שאבו אותה פנימה והיתר - היסטוריה".
אופיר: "התעמלות מכשירים היא נהדרת, אבל אני אוהבת את הצד האמנותי ולהביע את עצמי בריקוד, כך שההגעה להתעמלות אמנותית היתה צעד מושלם מבחינתי, למרות השעות והימים הבלתי נגמרים של האימונים".
ואופיר יודעת על מה היא מדברת. גם דורון. לא פשוט לתאם ראיון עם מתעמלת בנבחרת ישראל. אחרי שקיבלנו אישור מהמאמנות ומצמד היו"רים של איגוד ההתעמלות, צריך היה למצוא זמן. לשמחתנו, ויגדורצ'יק העניקה לבנות עשרה ימי חופשה, דבר נדיר במחוזותינו. אז התפנה מעט זמן לאופיר, שגם ככה לא משופשפת בראיון עיתונאי ועונה בתמציתיות, בהתאם למשפט שויגדורצ'יק תמיד היתה אומרת לעיתונאים: "למה לדבר לעיתון, אם אפשר לדבר על המזרן".
האבא דורון, שככדורידן מצליח התנסה במאות ראיונות בכל כלי תקשורת אפשרי, הוא זה שמשלים את הפרטים החסרים. בכל זאת, הוא מלווה את אופיר בענף מהרגע הראשון. "שואלים אותי אם הופתעתי מכך שהיא מצליחה דווקא בהתעמלות אמנותית? אז כן. אני חי את התהליך שהיא עוברת כבר מגיל צעיר מאוד. אני גם רואה איזה מחיר היא משלמת ולא בטוח שיש בני נוער רבים שמוכנים לשלם אותו.
"תיקח רק מה שהיה השבוע - השמיניסטים, ואופיר בהם, סיימו תיכון ויש להם מסיבות וטקסי סיום. אופיר אמנם לוקחת חלק בכל זה, אבל באה מבחוץ, ומזל שיש לה שבוע חופשי. המחיר שנדרש לשלם על עיסוק בהתעמלות אמנותית מקצועית הוא עצום. לפעמים אתה שואל את עצמך 'מאיפה היא שואבת את האנרגיה?'".
נו, אופיר, אז מאיפה באמת?
"נכון, זה לוקח את כל הזמן שלך ואין לך שום דבר אחר בחיים. אתה חי, הולך, נושם ואוכל התעמלות. לפעמים זה קשה, אבל אתה יודע שאתה כבר בסוף, ממש רגע לפני הדבר האמיתי. לפני ההגעה לבאר".
והבאר היא כמובן אולימפיאדת טוקיו שתתקיים בעוד שנתיים. במשחקים האולימפיים בריו, לפני שנתיים בדיוק, נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית כללה אז את יקטרינה לבינה, קרינה ליחבר, אידה מיירין, יובל פילו ואלונה קושבצקי. הנבחרת סיימה במקום השישי בגמר הקרב-רב לקבוצות, לכן הציפיות מהנבחרת החדשה, הכוללת את דיין, הן כמובן בשמיים.
"כיוונו לחלום הגדול של הגעה לאולימפיאדה כבר מגיל קטן", מספרת אופיר. "זאת תהיה הגשמת חלום אם היא תגיע לשם, למרות שיש עדיין דרך ארוכה לעבור", מוסיף האב הגאה.
לעבוד על אוטומט
את דורון דיין (52), בניגוד לאופיר, אין צורך להציג בראשל"צ. הוא אחד הכדורידנים היותר מצליחים בתולדות הענף ואחד הסמלים הגדולים של הפועל ראשל"צ, זאת למרות שבזמנו התפתה וחצה את הכביש ליריבה המושבעת מכבי ראשל"צ. לפני כעשור גם ניסה את מזלו כיו"ר-שחקן בא.כ נס ציונה, אבל החזיר את המפתחות אחרי שנתיים. כיום הוא כבר לא בענף, אלא משמש כבעלים של 'אילן קארגלס', חברה מהמובילות בארץ לזגגות רכב.
"כיום אני בעיקר מחלק טיפים", הוא צוחק. "עוזר לאופיר בעיקר בפסיכולוגיה ובתחרויות, ובין לבין. הייתי במעמדים גדולים בתור ספורטאי ואני יודע איך האדרנלין זורם בגוף. אני מסביר לה שצריך לעבוד בעיקר על הפילטרים באוזניים, לעבוד על אוטומט. מנסה בעיקר לפקס אותה. מעבר לכך, זאת אופיר שמתמודדת עם העולם שלה".
וזה מצטייר כעולם אכזרי, עם הרבה מאוד שעות אימונים ומעט מאוד זמן פנוי.
"אנחנו מלווים אותה לאורך כל הדרך, אבל החוזק המנטלי שנדרש בענף הזה, ואני הרי באתי מספורט, אפילו לא דומה לכדוריד. הקושי, בעיקר המנטלי, שהבנות חוות הוא מדהים. כל כך הרבה שעות עבודה קשה ומבלי להתלונן. אתה חי ונושם מטרה אחת מול העיניים - אולימפיאדה".
אופיר: "בענף הזה צריך בעיקר להיות חזק בראש. זה הרבה יותר חשוב מכישרון נטו, ומפיזיות".
דורון: "הקושי המנטלי נמדד באינטנסיביות. לא ראיתי בשום ענף ספורט אחר דבר כזה. לא בין הקבוצתיים ולא בין האישיים. אם נשווה את זה לג'ודו, שם עושים ביום ארבע יחידות אימון, הבנות הללו עובדות עשר שעות ביום.
"הביטוי 24/7 נאמר עליהן... ותוך כדי עשר השעות האלו, הדברים שנדרשים מהן ברמת התזונה, המשמעת וכו' - בלתי יתוארו. אמרו לנו כשהתחלנו את התהליך: 'תיפרדו מהבנות עד אוגוסט 2020, אחרי האולימפיאדה בטוקיו'. הבנו שזה יהיה נכון תרתי משמע, כי כל הזמן הן נמצאות באימונים ובתחרויות".
לדורון דיין לא חסרים גביעים ומדליות בבית ועדיין הוא מודה שההתרגשות שלו מספורט דווקא כעת, כשחלף זמן רב מאז שתלה את הנעליים, היא גבוהה הרבה יותר. "לא מזמן נערך הגראנד פרי בחולון. קניתי כרטיס, נכנסתי, ראיתי את אופיר ואת הבנות בנבחרת עולות למשטח, ולא החזקתי מעמד. יצאתי החוצה. אני רואה רק את התוצאה בסיום. לא מסוגל לראות את כל התרגיל".
למה? מה יש לך?
"זה ענף אכזרי ברמות מטורפות, ענף שאין בו מקום לתקן. בכדוריד או בענפי הכדור הרכיב הקבוצתי מתחלק הרבה יותר יפה. יש גם ליגות, משחקים, פלייאוף. ופה? טעות אחת - ואכלת אותה".
אופיר: "כמו שכבר אמרתי, הכל בראש. אם אתה לא חזק שם, אין סיכוי שתצליח, כי לפעמים אתה עובד שנה או שנתיים על תרגיל ונדרשת רמת דיוק גבוהה במיוחד לטובת ביצוע תרגיל אחד בן כמה דקות".
אופיר מתאמנת, כאמור, אצל ויגדורצ'יק, שבשנים האחרונות שמה נעשה שגור בפי כל חובב ספורט שמכבד את עצמו. בין היתר בזכות "אנחנו על המפה" - אותו חיקוי (ממכר, יש לומר) שלה על ידי שלום מיכאלשווילי.
שם היא הוצגה כמאמנת קשוחה, יותר מדי קשוחה.
אופיר: "זה היה מצחיק. לקחו משהו והקצינו אותו".
דורון: "וזה היה יותר מצחיק כששלום פגש את אירה עצמה".
אופיר: "יש אימונים חזקים ודרישות גבוהות וזה מביא לתוצאות. כל מאמן שונה באופי שלו. יש כאלה שמוציאים יותר אוויר וכאלה שצועקים פחות. ואם זה מה שנדרש כדי להצליח - כמובן שאני בעד".
דורון: "מהמאמנים שהיו לי, אם אערוך איזו שהיא הקבלה, אלה שהגיעו ממזרח אירופה היו תמיד מי שדחפו למשמעת ולטוטליות ברמה קיצונית. מבחינת משמעת וסדר, איגור ביאליק למשל, נחשב לאימת השחקנים. אני יכול למצוא הקבלות בין אירה לאיגור, אבל עם תוצאות אי אפשר להתווכח. אני יודע שגם אצל המתעמלות בעולם - זה דומה מבחינת אימונים ומשמעת. זה תקף לענפי הספורט האחרים, שם אנחנו כנראה לא משהו, אולי כי שם אנחנו עושים משהו לא בסדר ובהתעמלות דווקא כן. בתור הורה קשה לי מאוד לשבת בצד ולראות את מה שהיא עוברת".
תן דוגמה.
"ביום ההולדת האחרון של אופיר היא חזרה מתחרויות בחו"ל, נחתה בשדה התעופה ובבית חיכתה לה מסיבה עם ליצן והפתעות. איך שהיא חזרה הביתה, היא קיבלה הודעה שהיא חייבת להגיע לאימון. היה ממש קשה לבלוע את זה, אבל הבנו שזה חלק מהעניין. המחיר מאוד יקר. לפעמים אני שואל את עצמי: 'שווה או לא שווה?'".
ולאיזו מסקנה אתה מגיע?
"כשאתה מגיע לתחרויות ורואה את ההישגים - כן".
אופיר, תשברי לנו את הסטיגמה שקיימת לגבי 'הרעבת בנות' בענף.
"צריך לאכול בריא. בתחרויות אוכלים ממש טוב - ירקות, ביצים ועוף. בעיקר חלבונים וחס ושלום לגעת בממתקים, אבל זה ממש לא שאתה רעב בסוף היום".
משפחה ספורטיבית
אופיר היא לא הספורטאית היחידה במשפחה. יש לה שלושה אחים, אלעד (22) הכדורידן לשעבר, אריאל (14) שגם מנסה את מזלה בהתעמלות ואביתר (11) שמשחק כדורסל במכבי ראשל"צ.
"העיקר שיעסקו בספורט", אומר דורון. "היום, ממרומי גילי, אני מבין שזה משפט נכון מאוד. דווקא בעולם שלנו, שהופך להיות עולם דיגיטלי, על כל המשתמע מכך, זה כל כך חשוב. כשאתה מכניס את הילד למסגרת ספורטיבית, זה כמו לצלול לעולם שקט או לצאת למרחב נקי ולנשום אוויר צח. זה מפקס אותם, עושה אותם יותר טובים ולא בהכרח חייב להיות תחרותי".
מה שבטוח, אופיר משתתפת במקצוע סופר-תחרותי. עוד מעט כבר לא ידברו על אופיר כעל 'בת של' דורון דיין, אלא על דורון כ'אבא של' אופיר.
"בוא, במשפחה שלנו ההישגים שלי הם עדיין מעל אלה של אופיר, אבל כן - זה אוטוטו עומד להתחלף. אם היא תשתתף באולימפיאדה, היא תשבור תקרת זכוכית".
אופיר מסכמת: "כולם בונים עליי שאגיע לטוקיו. יש תחרות אצלנו מי הספורטאי המוביל במשפחה, שנמשכת כבר הרבה זמן. כנראה שבעוד שנתיים אבא הולך להפסיד...".
