"יכול להיות שזה הסוף? אנחנו לא נגיע". אלה המחשבות שעלו בראשי ובשל היושבים בהיכל מנורה בדקות ואפילו בשניות סיום.
ההרגשה הייתה קשה. לחץ כבד של הירושלמים לצמצום הפער עד כדי יתרון לקראת סיום, דבר שלא קרה כל המשחק. דווקא במאני טיים של העונה, דווקא אחרי משחק מצוין שלנו, ממש בשניות האחרונות. זה היה יכל להיות אכזרי, אכזרי מאד.
אתה מוביל בהפרש של עשר נקודות וחילופים שהתקשנו להבין, כדוגמת פינג פונג של ג'ו אלכסנדר החוצה ופנימה והחוצה וחוזר חלילה רק מגבירים את התחושה החמוצה שהינה, שוב אנחנו קורסים ולא עומדים בלחץ.
מאז העלייה לפיינלפור, כל האוהדים מדברים על שובו של גלן רייס ג'וניור, לנו האוהדים נשאר היה לראות מי ישחק במקומו. התלהבנו והתרגשנו לראות את טו הולוואי וג'ורדן המילטון סוחבים על הגב את הקבוצה.
בסופו של דבר, עשר שנים אחרי שזכינו באליפות, אנחנו שם שוב, בגמר. אנחנו כבר מרגישים את הניחוח הזה, של תבשיל טעים בפה שאולי זקוק לתבלין נוסף, רייס שכזה, שיסיים לנו את המלאכה ביום חמישי. תנו לנו דאבל שיזכר לדורי דורות בחולון.
- עמירם זדה, 30, אוהד הפועל חולון במשך 20 שנה
