כיכר הלוחמים, קיבלה את שמה על שם חללי צה"ל והמחתרות תושבי העיר. היא ממוקמת בכניסה לחולון מכיוון תל אביב בהצטלבות הרחובות מקווה ישראל- הלוחמים- לוי אשכול וקוגל, אבל אף אחד לא באמת קורא לה בשמה.
הכיכר שמונה לא פחות משלושה נתיבים מכונה לרוב בשם כיכר קוגל או בשמה הנוסטלגי, כיכר הדמעות.
שלושת נתיבי התנועה שלה הופכים אותה לכיכר הגדולה ביותר בישראל וקרבתה למשרד הרישוי הפכה אותה למוקד פופולארי בקרב בוחני הנהיגה, שמכשילים שם נבחנים נרגשים על בסיס קבוע.
רבים חושבים שהכיכר קיבלה את כינוייה העצוב כיוון שהפכה לסיוט הגדול ביותר של תלמידי הנהיגה, אך ותיקי משרד הרישוי יודעים לספר כי השם ניתן הרבה לפני הטסט הראשון.
על פי האגדה המקומית, בימיה הראשונים של הכיכר נשתלה בה צמחייה רבה וגנן נמרץ אך חסר ניסיון חיבר את הממטרות הפוך, מה שגרם להן להתיז מים גם על הצמחייה וגם על נתיבי התנועה, דבר שיצר צורה של 'דמעות' על נתיבי התחבורה ושמשות המכוניות.
בין אם הדמעות מגיעות מנבחנים מתוסכלים או מהשקייה לא מקצועית, בקרוב הכיכר והמים יעלמו מחולון כיוון שבמסגרת תוכנית הקו הירוק של הרכבת הקלה שתעבור בחולון הכיכר ככל הנראה תיהרס לטובת מסילה חדשה והפעם ספק אם משהו יבכה על הכיכר המסובכת ביותר בעיר.
