סגן רוקביצין מחולון יצעד כדגלן בטקס יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל. בין כל האימונים הקשים הוא כבר הספיק למצוא אהבה וגם קצת הגיון בקושי לעבור משכול לשמחה.
סגן ארטיום רוקביצין בן 20 מחולון עלה לישראל מאוקראינה בגיל שנתיים, הוריו התגרשו והוא גדל כבן יחיד במשפחה יחידנית, למד בבית הספר היסודי רביבים ובתיכון אורט מדעים.
סבו היה מהנדס צבאי באוקראינה ורוקביצין תמיד חלם על שרות משמעותי. עם גיוסו לצבא סיים טירונות בהצטיינות, לאחר מכן שירת כנהג מבצעי בגדוד 450, ביסלמ"ח, אך הוא כיוון גבוה וזמן קצר לאחר מכן יצא לקורס קצינים ולאחר מכן שימש כמ"מ הדרכה במרכז הובלה במשמר הגבול, שם עבד עם נערי מקא"ם, נפקדים וחיילים מחוות שומר וחוות אלון.
"מצד אחד הזדהיתי איתם, כי גם אני בא מבית עם אתגרים, אבל מצד שני אני יודע מניסיון שאם באמת רוצים אז אף מכשול לא יכול מנוע ממך להתקדם".
היום הוא משרת כקצין לוגיסטי בגדוד 932 של חטיבת הנחל. כשהגיעה ההצעה להשתתף בטקס יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל הוא התלבט.
"לא הייתי בטוח אם זה מתאים, כי רק נכנסתי לתפקיד. בהתחלה פנו אלי כי רצו חייל גבוה ואני 1.87 ס"מ אבל המפקד שלי אמר לי שזה כבוד ממש גדול וכדאי שאשתתף, בעיקר כי מדובר בטקס ה-70. ידעתי שזאת תהיה חוויה ושאוכל לייצג את הגדוד בכבוד".
מה שרוקביצין לא ידע זה עד כמה ההכנות לטקס החשוב קשות ושבסופן הוא עוד ימצא אהבה. "צריך כושר פיזי אבל גם מנטלי. אנחנו כבר כמעט חודשיים מתרגלים בכל יום את אותה הליכה, עם מקצבים קבועים ומשתנים והרבה משמעת. בכל יום אנחנו צועדים לפחות 15 קילומטר. יש מעט מנוחה בין המסדרים והמון הליכות.
"לא חשבתי שזה יהיה כל כך מאתגר, אנחנו עובדים כמו מכונות והיום אני מסוגל לעשות את הצעדים מתוך שינה. בחזרות פגשתי את פולינה צטלמן, סמב"סית שלישות באוגדה 162, מההתחלה התחברנו והיום אנחנו כבר זוג אז זה כבר הפך את החוויה ליותר כיפית".
רוקביצין מבין את הרגישות שקיימת בטקס שסוגר את אירועי יום הזיכרון ופותח את חגיגות יום העצמאות, אך כחייל הוא רואה בזה סמליות "בטקס הזה יש עצב ושמחה באותה מידה. הרי אם לא אותם חללים לא היינו יכולים לחגוג, לכן זה נכון בעיניי לחבר את הימים האלו, יש בזה סמליות והגיון. אני כמובן מבין את הקושי של משפחות החללים, אבל החיבור הזה מעניק תקווה".
