פראדה עם טיקט כשאבי אביקר, יזם חברתי ומנהל המציאון, חזר לירושלים אחרי שהות ארוכה בארה"ב, הוא החליט להקים עסק. הוא ניסה למצוא רעיון חברתי שישלב תרומה לקהילה ומצא את הפתרון המושלם - המציאון. התוצאה היא חנות יד שנייה חברתית בשיתוף עם עמותת שקל, שבה מרבית העובדים הם בעלי צרכים מיוחדים.
6 צפייה בגלריה
המציאון. צילום: רפי קוץ
המציאון. צילום: רפי קוץ
המציאון. צילום: רפי קוץ
"אין לי שום רקע בתחום ולא ידעתי למה אני נכנס", אומר אביקר, "אבל אני יזם בנשמה ולא מפחד לנסות. חשבתי שאם כבר עסק חברתי, שיהיה נכון גם לסביבה וגם לחברה. כך נולד הקונספט".
העובד הראשון שאביקר העסיק היה אוטיסט בתפקוד גבוה. "זה היה אתגר גדול - בהתחלה הוא היה בורח לפינות ומפחד מאנשים. לאט לאט הוא עבר תהליך מדהים, ובתוך כמה חודשים צבר ביטחון, דיבר עם לקוחות, ואחרי שנה כבר קיבל מפתח לחנות".
הסניף הראשון של המציאון נפתח במרכז העיר בירושלים בשנת 2013. לפני כשנה נפתח סניף נוסף באזור התעשייה תלפיות. "העבודה במציאון מאפשרת לעובדים שלנו להאמין בעצמם וביכולת שלהם. הם מרגישים פה בבית. עבור רובם זו העבודה הראשונה, המקום שמכשיר אותם לשוק העבודה. יש לנו זכות לקחת בזה חלק".
אז מה קונים כאן לחג? ספרים, חפצי אומנות, תכשיטים ובעיקר בגדים. המחיר הממוצע של כל פריט עומד על כ־20 שקל. "הציבור הירושלמי תורם פריטים שעוברים מיון קפדני ועולים אל קולבי החנות", אומר אביקר. "יש פה גם פריטים חדשים לחלוטין, חלקם אפילו עם טיקט. לפעמים אנחנו מקבלים מותגי יוקרה כמו כריסטיאן דיור, פראדה וורסצ'ה. לאנשים יותר קל לתרום כשהם יודעים שהמטרה טובה".
קהל הלקוחות מגוון: אספנים שמחפשים פריטים מיוחדים, חובבי יד שנייה, סטודנטים תפרנים וחיילים עם משכורת צבאית מצומצמת. "מאוד משמח לדעת שגם הצעירים מתחברים אלינו", הוא אומר.
"גיליתי את המציאון במקרה, כשחיפשתי שמלה לבנה לצילומים המקדימים לחתונה שלי", מספרת אלה ירון, תושבת העיר ולקוחה קבועה. "מצאתי שמלה נהדרת, ומאז אני מבקרת כאן בקביעות ונהנית לדבר עם המוכרים. המקום הזה הוא אחד המיזמים הכי חברתיים שנתקלתי בהם".
המציאון, פריטי יד שנייה. ירושלים, דורות ראשונים 5, מדרחוב בן יהודה, וגנרל פייר קניג 39. (נופר רומי)
רוח, רווח, רווחה סטודיו אנד ג'וי הוקם בידי נדב עטיה בשנת 2007. מדובר בפרויקט חדשני ופורץ דרך, שנועד לשלב אנשים בעלי צרכים מיוחדים בתעסוקה נורמטיבית. הסטודיו, שפועל בגישה של 'רווח, רווחה ורוח', מתמחה בעיצוב זרי פרחים ומתנות ומשלב בעבודה עשרות בעלי מוגבלויות.
הרעיון להקמת העסק הגיע מסיפורו האישי של עטיה. "אנשים עם מגבלות לא זרים לי", הוא אומר. "הייתי בן שנה וחצי כשאבי נפצע במלחמת יום הכיפורים וגדלתי לצד אב הלום קרב. עברתי חוויות מאתגרות ולא פשוטות. אני יודע עד כמה מקום עבודה מכבד ומעשיר חשוב, לא רק לנכה עצמו אלא גם למשפחתו הקרובה, שעליה הוא מקרין באופן ישיר“.
6 צפייה בגלריה
סטודיו אנד ג'וי. צילום: ריאן
סטודיו אנד ג'וי. צילום: ריאן
סטודיו אנד ג'וי. צילום: ריאן
כשהיה ילד ביקר עטיה במפעל מוגן. מראה העובדים במפעל חזר אליו כמה שנים מאוחר יותר, כשהגיע לבקר את אביו בבית חולים לנפגעי נפש. "הוא הגיש לי מכונית מעץ שבנה בסדנת היצירה בבית החולים, והזיכרון המודחק של המפעל חזר אלי מיד. אותן ידיים רועדות, אותם פנים מבוישים. זה היה אחד הטריגרים שגרמו לי להקים את אנד ג'וי".
בשנת 2007 יצא עטיה לדרך והשקיע את כל כספו במיזם, כדי להעניק מקום מפרנס ומעצים לבעלי מוגבלויות. "הצבתי לעצמי תנאי: לפעול מתוך עוצמה ויצירתיות. לא רציתי להקים עמותה או להתבסס על תרומות ותקציבי ציבור. רציתי להקים עסק שמשלב בין הפן הפיננסי לסוציאלי, עסק שפועל למטרת רווח, גם אם לא במקסום רווח".
בסטודיו מועסקים עשרות עובדים מיוחדים בתהליך שיקום ייחודי. "הם מרוויחים שכר מלא ונהנים ממלוא התנאים הסוציאליים", אומר עטיה. "אנחנו לא מקבלים תרומות. אנחנו עסק חברתי שפועל מתוך גישה של צרכנות חברתית בת־קיימא. המיזם מתנהל כ'שווים' ומשנה תפיסות עולם. עצם הרכישה מהסטודיו הופכת את הלקוח לשותף. הקנייה שלו היא חלק מתהליך השיקום".
המקום מתמחה בשזירת פרחים, במתנות מקוריות ובמגוון מארזים טעימים ויפים. שוקולד עם סט ספלי אספרסו (109 שקל), מארז לפסח, שבו אגוזים, חרוסת, שוקולדים, יין והגדה (174 שקל), מארז של יין שרדונה עם תווית בכתב ברייל בשילוב מתוקים וממרחים לחג (169 שקל), הגדות חברתיות, מפצחי אגוזים ועוד. באתר המיזם יש יותר מ־3,000 מוצרים, שניתן לשלוח לרחבי הארץ.
"הצלחתי להעלות את המודעות", מסכם עטיה, "והכי חשוב, הצלחתי לקחת חלק בשיקום של מאות אנשים עם מוגבלויות. בהמשך אני מתכוון לשלב גם בני נוער בסיכון, קשישים ואוכלוסיות קצה נוספות". אנד ג'וי, ראש העין, פארק אפק, רחוב העמל 5 (רעות הרפז־עיני)
יד שנייה, זה לא כל הסיפור יש בתי עסק שרואים צד אחר למטבע. 'סיפור חוזר', רשת חנויות ספרים חברתית, היא אחד מהם. היא הוקמה בשנת 2008 ב'קבוצת שכולו טוב', שמעניקה הכשרה תעסוקתית בקהילה לאנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים.
הפרויקט החל במכירת ספרים ב־20 שקל בבתי עסק שונים, בעיקר בבתי קפה ברחבי הארץ, ומאז הלך ותפס תאוצה. היום מונה הרשת 12 חנויות, יותר מ־500 עמדות ספרים בבתי עסק שונים ואתר אינטרנט למכירת ספרי יד שנייה.
"החנויות שלנו הן מרכז הכשרה לאנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים", מספרת ניצן שירי, מנהלת מוצר ב'סיפור חוזר'. "יש לנו כ־900 איש ברחבי הארץ שעובדים ומוצאים במסגרת הזאת מרכז של שיקום. בסופו של יום, המטרה המרכזית של 'סיפור חוזר' היא השמה ושילוב בשוק העבודה".
איך הספרים מגיעים אליכם? "כל הספרים ב'סיפור חוזר' נמסרים לנו על ידי אנשים, והם עוברים תהליך של מיון וקטלוג מחדש בחנויות. עבור כל ספר שנמסר לנו אנחנו נותנים חמישה שקלים זיכוי לרכישה חוזרת בחנויות שלנו".
6 צפייה בגלריה
רותם קלר בסיפור חוזר. צילום: ריאן
רותם קלר בסיפור חוזר. צילום: ריאן
רותם קלר בסיפור חוזר. צילום: ריאן
רתם קלר (26), מנהלת החנות, מחזיקה בשני כובעים. "באחד אני אחראית על התפעול והניהול השוטף של החנות, ובשני אני מלווה את תהליכי השיקום אצל מי שמוכר בחנות", היא אומרת. "הרעיון הוא לעזור לאנשים שעברו משברים ושיש להם קשיים נפשיים ותעסוקתיים לרכוש את המיומנויות שבעתיד יעזרו להם להשתלב בשוק העבודה".
"כל הספרים, חדשים כישנים, עולים כאן 20 שקל, וכולם במצב מעולה", מוסיפה שירי. "בדרך כלל אנשים מחפשים יותר ספרי פרוזה או מתח, אבל באמת שיש כאן הכול מהכול".
"אני מרגיש שמיום ליום אני מוכן יותר להשתלבות בשוק העבודה", מספר אחד המוכרים בחנות בתל אביב. "יש הרבה אנשים שיצאו מכאן לשוק העבודה ומשתלבים נהדר. אני מאמין שגם לי זה יקרה". 'סיפור חוזר', מנחם בגין 55 תל אביב (אור וייל)
הרבה יותר ממתנה לקראת פסח נפתחה בכפר סבא החנות הראשונה של 'אנוש', העמותה הישראלית לבריאות הנפש. את המתנות והמארזים שנמכרים במקום מייצרים מתמודדים בעלי מגבלה נפשית, וכל ההכנסות מועברות ישירות אליהם, במטרה לסייע להם להשתקם ולעבוד בקהילה. "המטרה היא לאפשר להם לקבל הכשרה וכלים שיעזרו להם להשתלב בשוק העבודה", אומרת מירב גיבר, מנהלת המכירות הארצית של אנוש.
"יש לנו מתמודד בן 19, שהגיע אלינו למרכז מכונס בעצמו, שתקן, חסר ביטחון, עם הראש מוטה כלפי מטה. המתמודדים האחרים לא הצליחו לתקשר איתו. הוא היה עם המון חרדות. לאט לאט, בתוכנית השיקום שהותאמה לו, הוא הועצם בידי הצוות. ראינו איך הוא נפתח, שלב אחרי שלב, ומרים את הראש, ממש באופן פיזי. הוא נמשך בעיקר לתחום המחשוב. היום הוא הפך לדמות מאוד משמעותית, גם מבחינה חברתית. החברים מחכים שיגיע ויש לו תקשורת מעולה עם האחרים. הוא סיים קורס מקצועי במחשוב בהצלחה יתרה, והיום, מעבר לשוטף, הוא מכין את כל הדוחות ואחראי לכל ספירות המלאי. יש לנו תקווה גדולה שבעוד כשנה הוא ייצא החוצה, לשוק החופשי, שזה הבום הגדול. כשהם יוצאים החוצה זאת ההצלחה הגדולה שלנו, זה אושר גדול לכולם".
6 צפייה בגלריה
אנוש. צילום: סיגל בלייר גת
אנוש. צילום: סיגל בלייר גת
אנוש. צילום: סיגל בלייר גת
אנשים שנכנסים לחנות מבינים שזו חנות 'אחרת'? "בוודאי, גם כי הם מכירים את המותג, וגם בגלל מרחב העבודה. אנשים שואלים, מתעניינים, מבקשים להגיד שלום, לשאול שאלות, להכיר קצת. לכאורה זו רק קנייה של מתנה, אבל למעשה זה הרבה מעבר לכך. המתמודדים מאושרים לדעת שמישהו, מבחירה אישית, הגיע לקנות מוצר שלהם".
לקראת החג יימכרו בחנות מתנות ומארזים במחירים שנעים בין 15 ל־170 שקל: כלי קרמיקה, מוצרי ספא, צנצנות מעוצבות עם הפתעות, פריטים מעוצבים למשרד ועוד. צלחת סדר בצבע טורקיז, עם שש קעריות קטנות, עולה 135 שקל. מארז פסח מתוק, עם צלחת מצה מקרמיקה בעבודת יד, טחינה, סילאן, שיכר תמרים ושמן זית, עולה 147 שקל.
החנות של 'אנוש' ממוקמת במתחם הכולל גם הוסטל, מפעל מוגן, סטודיו ומרכז לוגיסטי. מרכז אנוש, סמטת אנוש 3, כפר סבא (בני קימרון)
איי פיל גוד 'החיות של דודו' הוא מיזם חברתי של מתנות המבוסס על ציורי החיות של עידו (דודו) בנסמן, צעיר בן 21 על הרצף האוטיסטי שהחל לצייר כשהיה בן 12. לפני שנה וחצי החליטה אימו טל להגשים חלום ישן ולהקים עסק משפחתי עם ערך חברתי. היא הפכה את ציורי החיות של דודו למוצרים, שמעוצבים בסטודיו שלה בכפר סבא. את המוצרים אורזים בתשלום עידו ועוד עשרות צעירים על הרצף האוטיסטי, שמתגוררים בהוסטל ועובדים במרכז התעסוקה בכפר יונה.
6 צפייה בגלריה
איי פיל גוד. הציורים של דוד בנסמן. צילום: אסף פרידמן
איי פיל גוד. הציורים של דוד בנסמן. צילום: אסף פרידמן
איי פיל גוד. הציורים של דוד בנסמן. צילום: אסף פרידמן
​​"תמיד ידעתי שצריך לחשוב על פתרונות יצירתיים לעתידו הכלכלי של דודו", אומרת טל. "מה שהתחיל מדאגה לבן הפרטי שלי הפך לעסק חברתי שמספק תעסוקה, פרנסה, גאווה, שמחה וחיים בעלי משמעות לו ולעוד צעירים כמוהו. כשהם אורזים משחקי לוטו למשל, הם קודם כל מתחרים ביניהם מי מרכיב ראשון את הפאזל ורק אז אורזים אותו. כך, למעשה, הם משחקים תוך כדי אריזה".
כל הרווחים ממכירת המוצרים משמשים לתשלום שכרם של הצעירים האוטיסטים, ויתרת הכסף משמשת לפיתוח המוצרים, שמבוססים על ציוריו של דודו ועוצבו בידי גרפיקאים. "יש לנו מוצרים לחגים, לראש השנה, לפורים, לפסח, ליום המשפחה, ליום האישה, לאירועי סוף השנה בבית הספר".
בין המוצרים אפשר למצוא לוחות שנה, פדים לעכבר, מחברות, מחזיקי מפתחות, עציצים עם צמחי תבלין שמונחים על השולחנות באולמי חתונות, מארזים קטנים וממותגים עם שוקולד, דבש, חליטת תה, פירות יבשים, בקבוקוני שמן זית ובקבוקוני ליקר. "בדרך כלל ציור החיה מותאם למוצר", אומרת טל. "למשל את צנצנת הדבש מעצבים עם ציור של דבורה. לחלק מהמוצרים מוסיפים כתובות שנונות שמבוססות על משחקי מילים של חיות. למשל על חולצה שעליה מצויר הפיל של דודו מופיעים משפטים כמו 'איי פיל גוד' או 'האו דו יו פיל?'
חולצה עם ציור של דודו עולה 65-59 שקל, מחזיק מפתחות: 15 שקל, משחקי קלפים כמו דודודומינו: 58 שקל, עציצי תבלין: החל מ־15 שקל. את ההזמנות ניתן לעשות באתר החברה: www.dodos-animals.com (בני קימרון)
האומנות מרפאת גלריית 'הבית', הממוקמת במדרחוב בזכרון יעקב, נראית כמו כל גלריה אחרת. יצירות האומנות מגוונות: ציור, קדרות, צילום, פיסול, תכשיטנות, עבודות אבן, קרמיקה, עיסת נייר, מוצרי סדקית ויצירות פרוזה ושירה. שום דבר אינו מסגיר את העובדה שמאחורי כל יצירה מסתתר סיפור של התמודדות ושכל האומנים המציגים בה הם חולי טרשת נפוצה.
6 צפייה בגלריה
גלריית הבית. צילום: לימור קלר
גלריית הבית. צילום: לימור קלר
גלריית הבית. צילום: לימור קלר
המקום, שנפתח בידי עמותת 'הבית לחולי טרשת נפוצה', הוא יחיד מסוגו בישראל. מעבר למכירת פריטי אומנות, המטרה היא ליצור מפגש בין החולים לציבור הרחב. "העיסוק באומנות הוא מקור העצמה וסיפוק לחולים. יש לו סגולות תרפויטיות מוכחות והוא משפיע באופן חיובי על מצבם הרפואי", אומרת עירית לוזון, מנכ"לית העמותה. "כל אחד מהם מקבל כאן ביטוי אישי יצירתי. הם יוצאים משגרת המחשבות הטורדניות שמעוררות את המחלה ומוצאים באומנות מנוחה נפשית ופיזית".
"כל ביקור בגלריה הוא עוד ניפוץ של מיתוס", אומרת נורית קליינר (62) מראשון לציון, אם לשלושה וסבתא לשלושה שמציגה בגלריה. לפני 14 שנה היא שכלה את בתה לימור ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים, ובחלוף מספר שנים פרצה המחלה. "מצאתי את עצמי מתמודדת באופן יומיומי עם המחלה ועם השכול", היא אומרת. "אחד הדברים שעזרו לי לברוח מהקשיים, ולו לכמה שעות בשבוע, היה העיסוק באומנות. זה המקום המרגיע, שבו אני יכולה להתנתק מכל מה שמציק לי בחיי היומיום".
אילו תגובות אתם מקבלים מהמבקרים? "אנחנו מרגישים שכל ביקור תורם עוד קצת להעלאת המודעות למחלה. אנחנו רוצים שהקהל יגיע לראות את העבודות שלנו, ולא בהכרח לקנות. כל הכיף של האומן הוא שהקהל יגיע, יראה וירגיש משהו".
"המטרה שלנו היא לחולל שינוי משמעותי באיכות חיי החולים", אומרת לוזון. "הגלריה היא עוד אבן דרך בניסיון להעניק להם כלים להתמודדות ולניהול אורח חיים משפחתי וחברתי מלא ופעיל, כדי שישתלבו בכל מעגלי החיים והעשייה".
גלריית 'הבית', רחוב המייסדים 43 (בחצר), מדרחוב זכרון יעקב.
(פאוזי אבו־טועמה)