יעקב (89) ורוני (88) חסן מחולון צועדים זה לצד זו כבר 65 שנה. האהבה פרחה ביניהם עוד במצרים, וגם הפרידה שנכפתה עליהם על ידי השלטונות, רק חיזקה את אהבתם כשהקימו משפחה בישראל. אלא שלאחרונה הם ניצבו מול אתגר קשה לאחר שאובחנו אצלם בו זמנית גידולים סרטניים.
למרות הטיפולים המאתגרים הם החלימו, ולכבוד חג החנוכה הם מבקשים לומר תודה רק על נס אחד: "בגילנו אתה כבר לא עושה תוכניות גדולות, רק רוצה בריאות כדי לחיות בשלווה".
מכתבים במלחמה
הם הכירו לראשונה בבית הספר היהודי במצרים. יעקב ורוני, שניהם ילדים למשפחות יהודיות, נפגשו ומיד התאהבו. בשנת 1954 אמא של רוני החליטה לעזוב עם בתה לישראל, אך הזוג הצעיר והמאוהב מצא דרך לשמור על קשר.
"בזמנו הייתה מלחמה. היה אסור לנו להתכתב, אז היינו מוצאים דרכים לשלוח מכתבים בסתר זה לזו", נזכר יעקב מדירתם המשותפת בבית האבות "משען" בחולון. "בתקופה כזאת השלטונות לא הרשו שיהיה קשר בין הצדדים, אבל הסתדרנו.
"שנתיים לאחר מכן, בשנת 1956, גם אני עליתי לישראל ונישאנו. אני עסקתי בתחום האלקטרוניקה ורוני בהנהלת חשבונות. נולדו לנו בן ובת, והיום יש לנו חמישה נכדים ושלושה נינים".
"תמיכה הדדית"
בגילם המופלג הם עברו להתגורר בדיור המוגן, והקורונה אמנם אילצה אותם להסתגר בדירתם, אבל כששניהם החלו לחוש ברע הם פנו לטיפול רפואי וגילו את הנורא מכל.
"הכל התחיל כשאבא שלי החל לרדת במשקל, ובעקבות זאת הגיע לבית החולים וולפסון לביצוע בדיקות שגרתיות", משחזרת בתם, אושרת חסן. אלא שהממצאים לא היו שגרתיים, ויעקב אובחן עם גידול סרטני בריאתו. "יעקב הגיע אלינו עם גידול באונה העליונה של הריאה הימנית והוחלט לבצע ניתוח כריתת אונה בגישה זעיר־פולשנית", מסביר מנהל יחידת ניתוחי החזה במרכז הרפואי וולפסון, ד"ר פיראס אבו־עכר.
בעודו מתמודד עם מצבו הבריאותי המורכב, גילה יעקב כי גם רעייתו האהובה רוני תיאלץ לעבור טיפולים רפואיים.
"בסמוך לאבחנה של אבא שלי, אמא שלי התלוננה על גוש בחזה", משתפת אושרת. "בעקבות בירור שנעשה במכון השד, התגלה כי יש לה גוש סרטני בשד ושצריך לבצע ניתוח דחוף.
"מאוד חששנו ששניהם ייכנסו לניתוח, בגלל הגיל שלהם והפחד שזה יפגע בתפקוד, אבל הרופאים הבהירו שאם נחכה, אנחנו עלולים לקום עוד כמה חודשים למציאות קשה יותר, ולכן עדיף להקדים תרופה למכה". מנהלת שירות השד במרכז הרפואי וולפסון, ד"ר מיכל ברכה, מספרת כיצד המטופלת החולה לא הפסיקה לרגע להיות רעיה מטפלת לבעלה. "רוני עברה אצלנו בירור במכון השד במהלך התקופה האחרונה, עקב ממצאים חשודים. נתקלנו באישה חזקה, אופטימית, הסומכת על מטפליה. את רוני ויעקב פגשנו תמיד יחד, דואגים האחד לשנייה ותומכים זה בזה. לכן אין זה מפליא כי בחרו להינתח באותה המחלקה ובאותה העת. שניהם הציגו התאוששות מהירה, בעיקר בזכות התמיכה ההדדית שלהם".
"הילדים דאגו להכל"
יעקב מאמין כי אותה תמיכה הדדית היא זו שמלכתחילה הצילה את חייו. "תקופה ארוכה לא הרגשתי טוב", הוא מספר. "בבית חולים אחר אמרו לי שהכל בסדר, פספסו שמשהו קורה איתי. רק בזמן הבדיקות הקבועות של רוני בוולפסון פניתי לבדיקה נוספת אצל הרופא המטפל שם, וכך למעשה התגלה מצבי, אחרת היו מפספסים את זה וזה רק היה מחמיר. סרטן ריאות זה לא דבר פשוט. למעשה, בזמן הטיפול בה, ואולי בגללו, גיליתי מה מצבי. לכן לצערי לא ממש היה לנו זמן לטפל אחד בשני והילדים דאגו להכל.
"אני חייב תודה גדולה לרופאים. אם לא היו מגלים בזמן, אני לא בטוח מה היה קורה איתי. מאוד הופתעתי מהגילוי, כי אני לא מעשן, להיפך, בגלל הקורונה מאוד נשמרנו, ואני אדם שעובר הרבה בדיקות".
ניתוח בהפרש של ימים
למרות התמיכה, בני המשפחה נקלעו לתקופה לא קלה. "אנחנו שני אחים, וההתמודדות לא הייתה פשוטה בכלל", מספרת אושרת. "דאגנו המון וגייסנו את כל הכוחות שלנו בשביל אמא ואבא, שעברו רגעים מאוד קשים. דאגנו להם נפשית ופיזית, דבר לא פשוט, משום שהם עברו ניתוחים בהפרש של כמה ימים בלבד אחד מהשני. אמא נותחה ראשונה וביקשה שנדאג לאבא. היא שוחררה ביום שהוא נותח, וכשהוא התעורר הוא מיד שאל לשלומה.
"למחרת היא כבר התייצבה לצד מיטתו, בעודה מחלימה בעצמה מהניתוח. זה מצב שקשה להבין, אבל היה לה ברור שהיא לא יושבת לחכות לו בבית ומשאירה אותו לבד, אלא נשארת איתו.
"ההורים שלי הם זוג יוצא דופן. אני מאמינה שהעובדה שזה קרה במקביל מאוד סייעה להם בהחלמה. הם הרגישו צורך לזנק מיד על הרגליים, כי הדאגה זה לזו דירבנה אותם.
"כל מה שעברנו ממש לא ברור מאליו, לכן אני רוצה למסור תודה והערכה עמוקה לצוותים הרפואיים המדהימים שתמכו בנו לאורך כל הדרך, החל מהמנקה ועד לרופא הבכיר ביותר.
"ההורים שלי נשואים כ־65 שנים, וזה אומר הרבה. אני מאמינה שהדאגה אחד לשני היא זאת שהקימה אותם על הרגליים", מסכמת אושרת בשמחה.
קראו גם:
ורגע לפני גיל 90, אחרי שמנצחים את הסרטן, יש עוד חלומות לעתיד?
"בגילנו אתה כבר לא עושה תוכניות גדולות, רק רוצה בריאות כדי לחיות בשלווה", אומר יעקב. "היום אנחנו מעבירים את הזמן יחד, מתאוששים ממה שעברנו. בגלל הקורונה אנחנו כבר לא הולכים הרבה לטיולים ובילויים בחוץ. המצב שלנו רגיש, אז גם הנכדים לא ממש יכולים לבקר, אבל הילדים באים וגם במשען יש צוות שעוזר לנו במקרה הצורך. אנחנו בעיקר נהנים להיות יחד. איזה נס אני מבקש עבורנו לחג החנוכה? אני מבקש נס של בריאות, כשיש לך בריאות אתה יכול לחיות בשלווה".
