היא האישה הראשונה שנבחרה לפני שנה להיות מנהלת כפר הנוער מקווה ישראל, וגם העובדה ששרית גולדשטיין (43) נכנסה אליו בהריון מתקדם, לא מנעה ממנה לדחוף את המוסד החינוכי הוותיק למאה החדשה.
החודש אושרה תוכנית המתאר של הכפר להפקדה, ועל פי גולדשטיין, זה רק עניין של זמן עד שכפר הנוער החקלאי יהפוך למעצמה של הייטק.
"זוגיות תומכת"
גולדשטיין, נשואה ואם לילדה, עסקה כל חייה בשירות הציבורי. "עבדתי במשרד ראש הממשלה באגף האמון על הקשר עם הרשויות המקומיות וניהלתי את אגף ירושלים", היא מספרת. "לימים הקמתי את משרד ירושלים ומורשת ושימשתי כסמנכ"לית תכנון ותקציב".
איך זה מתחבר לחינוך וחקלאות?
"תמיד רציתי להגיע לתחום החינוך. ריגשה אותי האפשרות להיות חלק מהמעמד, להשפיע על תלמידים ולממש את הפוטנציאל של המקום הזה. אני בעצמי בוגרת פנימייה, וכל בוגר פנימייה יספר לך שיש לו כמיהה לחזור ולהשתלב בתחום. זו עבודה של 24/7, ואנחנו רגילים שכך נראו חיינו בפנימייה.
"בגלל שזו משרה ממשלתית, התמודדתי במכרז. ידעתי שאהיה האישה הראשונה בתפקיד, אבל האמנתי שלא תהיה לזה משמעות, כי כובד האחריות נשאר אותו הדבר, וזה לא משנה אם את אישה או גבר. נשים מראש חוסמות לעצמן את האפשרות להתקדם. הן מחפשות עבודה עד 16:00, כי הן רוצות להגיע מוקדם הביתה. אין ספק שצריך הרבה עזרה והתחשבות ולמזלי אני בזוגיות מאוד תומכת ועוזרת".
למרות ההריון
עם זאת, גולדשטיין גילתה מהר מאוד כי לעובדה שהיא אישה יש השפעה נוספת. "זה היה תהליך ארוך, ובשלב מסוים גיליתי שאני בהריון. אני בת 43, וזה ברור שזה לא הגיע בקלות. חיכינו להריון הזה ארבע שנים והוא היה מאוד יקר עבורנו. כשהגעתי לחודש שלישי והתהליך עדיין נמשך, יצרתי קשר עם יו"ר הדירקטוריון, שיתפתי אותה ואמרתי שאני אבין אם הם ייקחו צעד אחד אחורה. הרי המנהל הקודם עזב לפני שנמצא מחליף. היה ואקום בכפר, והבנתי שמי שבאמת חשובים הם התלמידים, לא אני ולא אף אדם אחר, כי מה שצריך להיות במרכז זה מי יעשה את העבודה הטובה ביותר.
"לשמחתי היא הייתה מדהימה ומאוד תומכת. היא אמרה לי שממשיכים כרגיל וכשהתקבלתי לתפקיד הייתי כבר בחודש חמישי ושיתפתי את שאר חברי הדירקטוריון. הם כולם מאוד עודדו אותי ואמרו לי שהם מאמינים שבמאה ה־21 אישה יכולה גם ללדת וגם לנהל".
בחזית הטכנולוגיה
גולדשטיין הסתערה על המשימה והכינה שיעורי בית מראש. "למדתי הרבה על מקווה ישראל. יש למקום הזה עומק היסטורי וצריך להבין אותו ואת כל הגופים שקשורים אליו, כיצד פועל המינהל לחינוך התיישבותי־פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך שאחראי עליו. זה רגולטור שאני פחות מכירה והיה חשוב לי לדעת הכל. במקום עם כל כך הרבה עומק, את לא יכולה לבוא ולהתחיל מחדש, את חייבת להמשיך את מה שהיה לפנייך".
המשימה הגדולה ביותר שלה הייתה תוכנית המתאר של הכפר, שכבר שנים רבות מקודמת ותפקידה לממש את הפוטנציאל האדיר שגלום במקום.
"התוכנית מופקדת החודש", היא אומרת, "זה היה תהליך אסטרטגי מורכב ולשמחתי מה שנשאר זה רק הפן הטכני, שזה למעשה הערות הציבור. גוש דן הולך וקטן, נגמרו המקומות, אבל יש יותר אוכלוסייה, ולנו יש את המקום לפתח ולהקים את מה שחסר. מוסדות איכותיים כמו קמפוסים חינוכיים, מכינות קדם־צבאיות וכמובן עשייה חקלאית".
מה עוד אפשר לחדש בחקלאות?
"הרבה. במקווה לומדים הכל, החל מרישיון לטרקטור ועבודה בלול ועד חקלאות באמצעות רחפנים ורובוטים. מקווה זה קודם כל מקום לחינוך.
"בימים אלה אנחנו מקדמים אסטרטגיה חינוכית וקמפוס חינוכי שמשרת את כל הסביבה וינהל אותו ד"ר עופר זהבי. יש כאן מרחבים ומיקום אסטרטגי, ובעזרת גיוס משאבים באמצעות תמיכת המינהל אנחנו נצליח להעניק לתלמידים שלנו יותר.
"אנחנו בקשר עם חברות הייטק שזקוקות לשטחי עבודה וניסוי, הם מפתחים 'פוד טק', טכנולוגיות לשיפור אנרגיה וטכנולוגיות חקלאיות שצריכות שטחים וכלים.
"כאן אם צריך לערוך מחקר כיצד להאריך חיי מדף של מזון, להעשיר ערכים תזונתיים או ללמוד על הרגלים של בעל חיים, תלמיד רק צריך לקפוץ רגע לשטח ממול, הכל נמצא מולו, ולכן החברות יכולות לערוך כאן את המחקרים שלהם.
"בימים אלה אנחנו בונים סדנת מייקרים, זו תפיסה חינוכית שלומדים דרך בניית פרויקטים שעונים על צורך מסוים. הילדים יוצרים מעולמות של מתמטיקה, הנדסה וטכנולוגיות למציאת פתרון לכל בעיה.
"המקווה תמיד היה בחזית הטכנולוגיה החקלאית. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. זה התחיל עוד בימי השלטון העות'מאני, כשהקימו את המקום הזה כי היו צריכים למצוא דרך להאכיל את היישוב היהודי שהלך וגדל, וזה ממשיך להתכתב עם ימינו, כשצריך פיתוחים חקלאיים שיתאימו להיום ולקצב האוכלוסייה הגדל".
ממוצע בגרות גבוה
אי־אפשר לטעות בהתלהבות של גולדשטיין, שאמנם גדלה בעצמה כילדת פנימייה, אבל בזה לסטיגמה שמנסים להדביק לילדי פנימיות.
"99.9 אחוז מהמבנים במקווה מיועדים לשימור. כל שיפוץ כאן דורש המון ביורוקרטיה, לכן התוכנית החדשה תאפשר לנו לשפר ולהתקדם מבלי לפגוע במבני העבר"
"בשנות ה־60 זה נחשב אליטיסטי ללמוד בפנימייה, אבל אני מבינה שעבור רבים זה לא טבעי שילד יוצא מהבית. בפועל, העובדות מדברות בעד עצמן ‑ יש להם 96 אחוזי זכאות לבגרויות, והם מקבלים חוגים והעשרה שאף בית לא יכול להעניק. רק השנה יצאו מכאן ארבעה שחקנים של נבחרת ישראל בכדורגל והביאו הרבה גאווה למדינת ישראל. כפרי נוער הפכו לבתים למצוינות. רק לאחרונה שיפצנו את המגורים. זה ממש לא כמו מה שאני זוכרת מילדותי ‑ ארבע מיטות ושירותים בסוף המסדרון בסגנון צבאי. הבאנו מעצב, צמצמנו מספר מיטות בחדרים, יש לנו חדר כושר, הכל חדש וברמה גבוהה וגם התקנו אינטרנט אלחוטי חופשי.
"גם את היקב שקרס בנינו מחדש. זה לא פשוט, הרי אם את רוצה להפוך חדר משנות ה־90 לחדר מוזיקה את צריכה רק כמה שיפוצים, אבל כשאת עושה את זה במבנה בן 140 שנה, זה דורש ים של אישורים עבור האקוסטיקה, אבל עשינו את זה וגם הבאנו את כלי הנגינה החדשניים ביותר.
"בכלל, 99.9 אחוז מהמבנים במקווה מיועדים לשימור. כל שיפוץ כאן דורש המון ביורוקרטיה, לכן התוכנית החדשה תאפשר לנו לשפר ולהתקדם מבלי לפגוע במבני העבר. הפנימייה שלנו זה לא בייביסיטר, הכפר שלנו נמצא בחזית הטכנולוגיות החקלאיות ובקרוב גם יוביל את ההייטק החקלאי בארץ".
מקווה ישראל במספרים
מקווה ישראל נוסד לפני 152 שנה
בכפר הנוער לומדים 1,800 תלמידים
מתוכם 270 ילדי פנימייה
ממוצע הזכאות לבגרות במקווה ישראל גבוה מ–90 אחוז
ממוצע הזכאות לבגרות של ילדי הפנימיות עומד על
96 אחוז
בכפר שלושה בתי ספר על–יסודיים: דתי, כללי וצרפתי
קראו גם:
פועלים בו שלושה מוסדות חינוך יסודיים
שטח הכפר ‑ 3,300 דונם
במשק החקלאי של הכפר פועלים תשעה ענפי משק שונים
