"דמיינתי לנגד עיניי את עצמי חוזר לחדר הניתוחים בוולפסון, וממשיך לעשות את מה שאני כל כך אוהב - לטפל בחולים", מספר ד"ר שגיא בלבן, שנפצע קשה בעזה, והשבוע - כשנה לאחר הפציעה, סוף סוף חזר לנתח.
מנופש למילואים. "עוד לא הבנתי מה מצפה לי"
יממה אחרי השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ד"ר שגיא בלבן - רופא בכיר ביחידה לכירורגיית פה, פנים ולסתות במרכז הרפואי וולפסון, החליט להתנדב לאחד התפקידים המורכבים ביותר בצה"ל: רופא ביחידה לזיהוי חללים. במהלך התנדבותו חווה את הזוועות הקשות ביותר, עד שנפצע קשה מפגיעת פצצת מרגמה, ורופאיו היו בטוחים שיהיה צורך לקטוע את רגלו הימנית.
היום, כשנה לאחר האירוע, ד"ר שגיא בלבן (בן 51), נשוי למאיה ואב לשלושה בנים: יואב, נדב ועידו, מספר מה גרם לו להתנדב דווקא ליחידה מאתגרת זו, ונזכר ברגעים שבהם שכב פצוע ומדמם, ורק רצה לשרוד כדי לחזור למשפחתו, תוך שהוא משתף במאבק שלו להשתקם ולחזור לחדר הניתוחים בוולפסון.
קראו גם:
"מדי שנה, יש לנו מסורת משפחתית בשמחת תורה, לעשות שני לילות קמפינג. באוקטובר 2023, בחרנו לעשות את הקמפינג בהר מירון. יום לפני השבעה באוקטובר, נסענו עד הגדר הצפונית וראינו את העמדות של חיזבאללה, דגלי לבנון והראינו לילדים כמה שזה שקט ויפה... בבוקר השבת השחורה - כשהכל התחיל, דהרנו הביתה, ותוך כדי כבר שאלתי את עצמי: מה המקום שלי בסיפור הזה, ואיך אני יכול לתרום. הצצתי בקבוצת וואטסאפ של הקולגות שלי, וראיתי שחסרים רופאים ביחידה לזיהוי חללים. עוד לא הבנתי מה מצפה לי, אבל ידעתי ששם מקומי".
למה דווקא לשם?
"ראינו שיש כמות נפגעים עצומה, והבנתי שחסרים רופאים בכל תחום - ובעיקר שם. מה גם, זהו אחד התפקידים הקשים והמורכבים ביותר מבחינה נפשית. תחילה חששתי מכך, ואז הבנתי שאני עושה זאת, כי זה גם התפקיד שהיה הכי חשוב באותה עת למשפחות הנעדרים".
הפציעה. "ניסיתי לקום ולא הצלחתי"
בחיי היום יום, ד"ר בלבן הוא רופא בכיר ביחידת הפה, פנים ולסתות בבית החולים וולפסון, בה הוא מבצע ניתוחים כירורגיים מורכבים, החל מביופסיות, השתלות עצם, עקירות וכלה בניתוחי טראומה, נישוי פנים ועוד. לאחר השבת השחורה, בעקבות כמות החללים והקורבנות העצומה ומצבן של הגופות, הקדיש את כל כולו למשימה הבלתי נתפסת שבזיהוי הקורבנות מן היישובים שבדרום. עם זאת, כשהחלה הפעולה ברצועת עזה לאחר מספר שבועות, ד"ר בלבן החליט שהוא נכנס עם שאר הלוחמים לשטח, כחלק מצוות היחידה לזיהוי חללים.
בתחילת דצמבר, צה"ל קיבל מידע על גופות חטופים בקבר אחים באזור בית החולים האינדונזי שבצפון הרצועה. ד"ר בלבן הבין כי עליו לעשות פעולות זיהוי בשטח: "נכנסנו ביום שישי השמונה בדצמבר בשעות אחר הצהריים לרצועה. כבר למחרת בבוקר, תוך כדי שאנו עושים את הדרך לכיוון, בסביבות השעה תשע בבוקר - וללא כל התראה מראש, נפלה פצצת מרגמה מרחק של כמטר וחצי ממני. עוצמת ההדף העיפה אותי אחורה ופצעה אותי קשה ברגל שמאל, בברך ימין וביד ימין. אני זוכר הכל, גם את הרגעים הנוראיים והכואבים ביותר", משחזר ד"ר בלבן, ונזכר: "זה קרה כשהיינו ממש באמצע מגרש כדורסל, ולעולם לא אשכח איך נפלתי על הרצפה מהפיצוץ העוצמתי".
איך מתמודדים עם סיטואציה כזו?
"באותם הרגעים, הראש עובר למצב הישרדותי. אני חושב על אשתי והילדים, ועל כך שאני חייב לצאת משם, מהחשש שעוד רגע יהיו פיצוצים נוספים או נפילות. ניסיתי לעשות הכל כדי לקום, ולא הצלחתי - ראיתי דם בכל מקום. הגיעו ארבעה לוחמים, תפסו והרימו אותי במהירות לתוך מבנה, והתחילו לטפל בי. אני זוכר שהרצתי בראש את סכמת הטיפולים שנדרשת בפצוע טראומה, למרות הכאבים העזים שסבלתי מהם. הכאב מחוסם העורקים שקשרו סביבי - לעולם לא אשכח, כאב כל כך חזק שלא ניתן לדמיין, ועד עכשיו אני מצטמרר מזה".
"די מהר הגיעה חוליה רפואית שפינתה אותי למשטח נחיתה ומשם פוניתי במסוק, עם עוד חיילים שנפצעו בתקרית, לבית חולים במרכז הארץ. הכניסו אותי מיד לניתוח בשתי הרגליים – ולאחר כמה אבחונים, היה לי מזל גדול, והתברר שלא יהיה צורך בקטיעת רגל שמאל, חשש שעלה עקב פגיעה קשה בשני עורקים מתוך השלושה".
ד"ר בלבן מספר, כי לפני הפציעה בעזה היה במצב גופני מצוין: "נהגתי להתאמן בלי סוף, וממש לפני תחילת המלחמה נרשמתי לתחרות איש הברזל שהייתה אמורה להיערך בטבריה בנובמבר 2023. כשניתחו את שתי הברכיים - נמצאו רסיסים, והיה חשש לגבי מה יהיה, מתי אשוב ללכת והאם בכלל אוכל לשוב אי פעם לפעילות רגילה. בימים הראשונים, עוד לא הבנתי את חומרת הפציעות בשוק השמאלית, בשתי הברכיים או ביד ימין. למעשה, רק כשהורידו את החבישות במחלקה בפעם הראשונה, הבנתי שהולך להיות פה תהליך שיקום מאוד ארוך וקשה, וכשהתחלתי את הפיזיותרפיה כשבוע לאחר הפציעה, התחלתי להפנים מה המצב הגופני, ומה נדרש ממני כדי להחלים".
ההתמודדות. "דמיינתי את הרגע שאחזור"
"יש לנו מוטו בבית, לאשתי ולי, שלפיו אנחנו מתנהלים ברגעי משבר: גם כשצצים קשיים בחיים, תמיד אנחנו מזכירים לעצמנו שזו 'מכה קלה בכנף', ושאנחנו מסוגלים להתמודד עם כל קושי. למרות שהבנו די מהר שזו הולכת להיות שנה קשה עוד יותר מהרגיל, שמרנו על אופטימיות, וגם על ההומור. מנטלית, אני יודע שאני אדם חזק ומלא מוטיבציה. בכל תהליך ההחלמה והשיקום, המחשבה שלי הייתה שלא משנה מה - אני עוד אחזור ללכת, לרוץ ולעשות את כל מה שאני אוהב, ואפילו יותר.
"דמיינתי לנגד עיניי את עצמי חוזר לחדר הניתוחים בוולפסון, וממשיך לעשות את מה שאני הכי טוב בו: לטפל בחולים. העבודה בבית החולים היא מבחינתי המקום הכי חשוב, בגלל הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו עושים, וזה מאוד משמעותי לחזור לכאן ולהמשיך לנתח, לעזור ובעיקר להציל אנשים".
5 צפייה בגלריה
ד"ר שגיא בלבן . "דמיינתי לנגד עיניי את עצמי חוזר לחדר הניתוחים"
(צילום: המרכז הרפואי וולפסון)
היום, ולאחר שיקום מאוד אינטנסיבי, ד"ר בלבן עומד איתן על שני רגליו והשבוע חוזר לנתח עם צוות המחלקה לכירורגיית פה, פנים ולסתות: "אני מרגיש סיפוק עצום מכך שהצליח להשתקם. אני רוצה להודות למאיה - אשתי האהובה, שמבחינתי היא מלכת הלביאות והייתה המשענת המרכזית שלי בתקופה הזו, וכמובן גם לילדיי היקרים, שעמדו לצידי תמיד, דאגו לי ואפילו דחפו את כיסא הגלגלים".
יש לך מסר למי שמחלים מפציעה קשה?
"אחד הדברים החשובים להחלמה הוא שצריך הרבה סבלנות. אסור להסתכל רק על הטווח הקצר, אלא לפעמים צריך לחיות מיום ליום כדי להגיע למטרה הסופית, לא לאבד תקווה כי בשיקום הדברים מאוד דינאמיים. במקביל, חשוב לנסות להציב לעצמך יעדים. אני יודע עד כמה זה קשה, וכאמור הייתי במקום הזה, אבל חשוב לעבור את זה גם בעזרת תמיכה מהמשפחה והחברים, וכמובן בעזרת המון כוח רצון ונחישות".
