לקראת יום השואה הבינלאומי נערך טקס מרגש בבית 'להיות' בחולון במהלכו תלו ניצולים ותלמידים תמונות וחפצים מרגשים מהעבר. היו שם מטפחת, אישורי עבודה וספרים, כאשר בין החפצים התחבאה גם תמונה של טבעת מסתורית, שנטען כי הצילה עשרות יהודים בשואה.
בית 'להיות' בחולון פועל להנצחת השואה מטעם רשת קהילה ופנאי. הפעילים בבית 'להיות' הינם תלמידים מכל בתי הספר בעיר המלווים כל פעילות במקום. ביום שלישי השבוע התקיים במקום טקס מרגש במסגרתו נתלו קפסולות ייחודיות על 'עץ החיים' בשטח המועדון. את הרעיון הגתה רכזת הקהילה, אביבית קורן.
בקפסולות שמו הניצולים תמונות של בני משפחתם שנספו בשואה, לצד תמונות של המשפחות שהקימו אחרי המלחמה וחפצים בעלי ערך סנטימנטלי מהעבר. בין החפצים הייתה מטפחת אישית של אביו של אחד הניצולים, אישור עבודה מ-1943, שהציל ניצול אחר ותמונה של טבעת מסתורית אותה הכניסה אירנה ויסוקי.
מאחורי הטבעת, שלכאורה נראית כאחת הטבעות הרגילות, ישנו סיפור מרגש. "משפחתי חיה בפולין, באזור שהיום שייך לאוקראינה", משחזרת ויסוקי. "באחת מהאקציות הגרמנים בזזו ציוד ובטעות הפילו נברשת קריסטל ענקית. דודי לקח חתיכות זכוכית ועם מתכת פשוטה וביקש מהצורף להפוך אותה לטבעת.
"הצורף לא רצה לשמוע על זה כי זאת הייתה תקופה של אקציות ופחד, אבל דודי התעקש. תקופה קצרה לאחר מכן הוא איבד את אשתו ובתו, למרות שעשה הכל כדי להציל אותן. מאז הוא חווה דיכאון קשה. לאחר זמן קצר הוא פגש ילדה קטנה יהודייה משוטטת לבד ומיהר לקחת אותה לאימה. בינה לבין דודי נוצר קשר מיוחד, כאילו הן מילאו אצלו את החלל שנפער, וכשכולנו ברחנו להתחבא אצל אדם פולני הוא ביקש ממנו שייקח גם אותן.
"הפולנים ממש סירבו כי היינו שם עשרות יהודים ובקושי היה להם מזון ומחסה עבורנו. הדוד שלף את הטבעת ואמר שהיא שווה כסף רב. הוא סיפר להם שמדובר בחפץ עתיק שעבר במשפחה מדור לדור והיהלום שווה 5 קראט. לימים הפולני רצה למכור את הטבעת כדי לממן את ההוצאות שלנו אבל דוד שלי שכנע אותו לשמור אותה בטענה כי מדובר בפריט משפחתי אהוב והבטיח שאחרי המלחמה ייתן לו עבורה כסף רב.
"כשנגמרה המלחמה הוא אכן פדה את הטבעת עבור חיית משק יקרה, ועד יומם האחרון הפולנים לא גילו כי מדובר בפח וזכוכית.
"לסיפור הזה יש עוד סוף טוב. דודי נשא לאישה את היהודייה שהציל, ביתה הקטנה הפכה לפרופסורית מוערכת ורק לפני חמש שנים, כשהאישה נפטרה, מצאנו את הטבעת הייחודית שכנראה דודי העניק לה. היום היא נמצאת במוזיאון בארה"ב אבל הזיכרון שלה ילווה אותי תמיד".
