הסבירות שהחיים היו מזמנים את דביר כוכבי (33), ודיאנה ג'ורג' בבאיש (49) למקום אחד לא הייתה גבוהה, שלא לדבר על הסיכוי שיהפכו לידידים. אבל בניגוד לכל הסיכויים זה קרה, בזכות האהבה המשותפת שיש לשניהם לבעלי חיים.
"בסופו של דבר האלוהים של שנינו מלמד אותנו לאהוב אחרים, לקבל את השונה ולעשות טוב", מסבירה בבאיש את הגשר שהצליחו ליצור יחד על הפערים. "לכלבים לא אכפת מפוליטיקה, הם רק רוצים אהבה ובית חם".
•••
כשבבאיש הייתה ילדה קטנה בבית לחם היא נהגה לחפש עקרבים ונחשים מתחת לאבנים, להציל חתולים ולמנוע מילדי השכונה לפגוע בכלבים נטושים.
"אין בי פחד מבעלי חיים, מכל הסוגים. אני אוהבת אותם ותמיד היה לי מקום גדול בלב לחיות. במשך שנים עבדתי כבנקאית ולפני שלוש שנים נאלצתי לעזוב את תפקידי כמנהלת סניף הבנק הגדול בבית לחם בגלל מחלוקת מקצועית.
"בימים אלה אני מנהלת נגדם תביעה בבית דין לעבודה ולא ממהרת לחפש עבודה חדשה. את זמני אני בעיקר משקיעה בהצלת בעלי חיים".
כיצד הסביבה קיבלה את המהפך שעשית בחייך?
"ברור שלא כולם מבינים את זה, הם לא קולטים כיצד יכולתי לעזוב תפקיד טוב, עם הכנסה יציבה ומעמד בקהילה לטובת הצלת בעלי חיים. יש כאלה שממש לועגים, חושבים שאיבדתי את זה, אבל הסביבה שקרובה אליי מפרגנת לי כי הם מכירים את האהבה שלי לבעלי חיים.
"לצערי בתרבות הפלסטינית אין הרבה מודעות לנושא", היא אומרת בעצב. "זה לא שמחנכים את הילדים לפגוע בבעלי חיים, אבל בפועל רואים בחתולים וכלבים מקור למחלות וזיהומים. ברחובות בית לחם יש אלפי כלבים משוטטים, השירות המוניציפלי לא מסרס ומעקר חתולים וכלבים, ולכן הם מתרבים ללא שליטה.
"לצערי הפתרון המקובל הוא הרדמה והריגה של חיות משוטטות ולא משנה מה מצבן. אין מודעות לכל נושא האימוץ, האומנה והטיפול בחיות רחוב, רק בעל חיים שיש לו בית זוכה לחיסונים, השאר חולים בקלות".
•••
לפגישה מגיעה בבאיש עם גורה קטנה שעטופה בשמיכה. "מצאתי אותה במפעל נטוש בבית לחם", היא מספרת. "נפלה עליה קורת ברזל ומאז היא לא מצליחה לעמוד. אני יודעת שבתוך גבולות ישראל יהיה לי קל יותר להשיג לה טיפול רפואי ובית.
"בחברון אני נתקלת בהמון סיפורים קשים שכאן נשמעים חריגים. רק לאחרונה יצרה איתי קשר צעירה שמצאה שני גורים, ילד דחף מסמרים לבטן של אמם ואין מי שיטפל בהם. זה מזעזע אבל לצערי נפוץ, כי הרחובות ברשות מלאים בחיות נטושות".
במטרה למצוא בית לאותן חיות יצרה דיאנה קשר עם מספר עמותות בישראל, וקיבלה אישור מיוחד לעבור את הגבול כמעט באופן חופשי כשהיא מלווה בעשרות כלבים, כולם מחוסנים עם תעודות ושבב. עמותת animals and environment association הפועלת בבית לחם חיברה אותה עם כוכבי, לאחר שהביע רצון לסייע.
נציגת העמותה סיפרה שלמרות החשש מההבדלים בין שני המתנדבים היא הופתעה לשמוע מכוכבי כי דווקא הסיוע לצד השני קוסם לו, מכיוון שהוא מביא עימו ערך נוסף של קבלת האחר ומסר של שלום.
"אני מתנדב בעמותות מגיל צעיר", מספר כוכבי. "למדתי תזונה לבעלי חיים ואני מאוד בקיא בסוגי כלבים. כילד תמיד הצלתי חיות ועד היום זאת האהבה שלי. גם אחרי שעות העבודה כל מי שמוצא חיה פצועה יודע שאני הכתובת.
"בישראל כל הנושא של טיפול בחיות נטושות מאוד מפותח, יש מערכות שלמות שמתעסקות בזה", הוא מסביר. "למשל בהרצליה ברחוב הבריגדה היהודית יש בכל סוף שבוע מתחם שלם לאימוץ כלבים. לעומת זאת, עמותות ברשות הפלסטינית ממש נאבקות.
הן צריכות הרבה עזרה ומתקשות לגייס בתי אומנה ומאמצים. לגורה שדיאנה מחזיקה ביד לא היה סיכוי שם. כאן בישראל אני מעלה תמונה שלה לפייסבוק ותוך חמש דקות מוצא לה כמה בתי אומנה. שם אין מודעות והתפקיד שלנו הוא לעזור כי לכולנו יש את אותה מטרה”.
•••
ובכל זאת, יש ביניכם הרבה הבדלים.
"לא ממש. בנושא הזה אין התנגשות כי לשנינו יש אהבה גדולה מאוד לבעלי חיים, הרי מצווה זו מצווה. לפי היהדות חמלה היא דבר חיובי ולא משנה כלפי מי אתה מפנה אותה.
"הרי לכלבים בארץ יש המון גורמים שמטפלים בהם אז למה לא לעזור לאחרים? מבחינתי זה ממש לא משנה, גם מי שמביע חשדנות בהתחלה משנה את דעתו כשהוא רואה מולו פעיל אמיתי, כמו שאני רואה את דיאנה ומבין שיש כאן מישהי שאכפת לה".
"בזכות החברים שלי בישראל אני מצליחה לעזור למאות כלבים", אומרת בבאיש. "כשאני עוברת את הגבול יש חשש מסוים. אם החיילים במחסום לא מכירים אותי הם חוששים שהכלבים יעבירו מחלות לישראל, בגלל זה אני מקפידה שכל המסמכים שלי יהיו מסודרים, כדי להרגיע אותם".
בימים של מתיחות ביטחונית אתם לא חוששים משיתוף הפעולה ביניכם?
"ממש לא. להיפך, דווקא עכשיו זה יותר נחוץ", אומר כוכבי ובבאיש מסכימה ומוסיפה: "מלחמות פוגעות בכולם, בבני אדם ובחיות, כשיש הפגזות יותר בעלי חיים בורחים בבהלה או נפגעים. היה לי חבר בעזה שביתו ספג טיל ושני כלביו מתו במקום.
"ברור שכשיש מבצע צבאי יש יותר עבודה, כמובן שבתקופות כאלה גם משמר הגבול יותר מתוח וזהיר, אז מעכבים קצת ובודקים טוב אבל תמיד יש נכונות לעזור".
למרות הקשיים הרבים בבאיש לא מתייאשת: "יש ימים שקשה לי ואני חושבת להפסיק, אבל אז יוצרים איתי קשר עוד ועוד פלסטינים דרך הפייסבוק ומבקשים לעזור ואני מבינה שהעבודה שלי עושה שינוי, לא רק אצל הכלבים אלא גם אצל בני אדם.
"זה משנה את החשיבה ומעלה את המודעות לסיוע לבעלי חיים, דבר שלא תמיד קיים בתרבות שלנו. לכלבים לא אכפת מפוליטיקה, הם רק רוצים חיים טובים וכך גם בני האדם".
