ביום שבו היו אמורים אביאל רצלב-כץ וצפורה רודי להינשא הם שמעו על זיהוי גופותיהם של מאיה ביטון ואלירן מזרחי ז"ל, בני זוג מאורסים שבילו יחד במסיבה ברעים. בצעד מרגש, ועל אף שלא הייתה היכרות ביניהם, הם החליטו להקדיש את חופתם שנערכה מספר ימים לאחר מכן, לזכרם של בני הזוג ואף נפגשו לאחרונה עם הוריה של מאיה.
אביאל וציפורה היו אמורים להינשא ב-10 באוקטובר בגן אירועים בפתח תקוה, אלא שבשל המצב הבטחוני חתונתם במקום בוטלה. באותו יום כאמור, דווח כי זוהו גופותיהם של מאיה ואלירן שרק ימים ספורים קודם לכן בילו כזוג מאורס במסיבת הטבע ברעים.
אביאל וצפורה קבעו את מועד החתונה החדש ל-22 באוקטובר באולם סמוך לבית שמש ובנוכחות משפחה וחברים מצומצמת משמעותית מהתכנון המקורי. לקראת האירוע המרגש, הם החליטו לערוך מחווה יוצאת דופן.
"משהו בתמונה של מאיה ואלירן ממש הזכיר לי אותי ואת צפורה", מספר אביאל. "הם גם היו מאורסים ותכננו את החתונה שלהם כמונו, וזה גרם לי להרגיש קשר לסיפור שלהם לכן רציתי לעשות משהו כדי להנציח ולזכור אותם. סיפרתי לצפורה והיא הסכימה איתי שזה רעיון טוב וחשוב".
החופה המרגשת
(צילום: באדיבות אביאל רצלב-כץ)
"ממש הצטערנו שהם לא יכלו להתחתן עם האהבה הגדולה ביניהם ורצינו לעשות משהו בשבילם בחופה", אומרת צפורה. "הרגשנו שזה משהו שיכול לתת להם נחת שהם יהיו חלק מהטקס, כאילו הם נוכחים בו".
במהלך החופה, בירך הרב שחיתן את בני הזוג ברכות להשבת החטופים, להחלמת הפצועים ולשלום החיילים וכן, הקדיש לבקשת בני הזוג את החופה עבור הזוג הפתח תקואי שלא יזכה להינשא ולהגשים את חלומותיו. "זה הרגיש הדבר הכי נכון לעשות", משתפת הכלה. "הרבה אנשים אמרו שזה היה מאוד מרגש".
ימים ספורים לאחר החתונה, נוצר קשר בין בני הזוג ומשפחתה של מאיה ביטון ששמעה על המחווה המרגשת. "נועה, אחות של מאיה, שיתפה אותנו כמה היה מרגש לראות את זה וכמה זה הפתיע וניחם אותם אחרי ששלחנו לה סרטון מהחופה", סיפרו בני הזוג. "גם ההורים שלה רצו לדבר איתנו. הם התקשרו למחרת והייתה שיחה מרגשת מאוד. אמרנו לה שזה כבוד בשבילנו ומשהו קטן שיכולנו לעשות למענם".
בימים האחרונים כאמור, אף נפגשו אביאל וצפורה עם הוריה של מאיה, מיכל ולורו. "רצינו גם לשמוע על מאיה ואלירן, על החיים שלהם יחד והאהבה שהייתה ביניהם. הדרך שעשו יחד מההתחלה ועד הסוף המר נשמע כמו סרט", סיפר הזוג הנשוי הטרי שהופתע בעצמו במהלך הפגישה: "אמא של מאיה אמרה שהיא רוצה לתת לנו מתנה- פמוטים שהיא קנתה לבת שלה. הופתענו מאוד וסירבנו בנימוס אבל היא ממש התעקשה שניקח אותם. אדליק איתם נרות שבת בכל שבוע גם בשביל מאיה ולעילוי נשמתה.
"רואים על ההורים של מאיה את הצער, כמה שהם מתגעגעים וזה מדהים לראות איך אחרי שאיבדו את היקר להם מכל, הם נשארים חזקים. אנשים מדהימים שהייתה לנו זכות להכיר אותם ונשאר איתם בקשר בעזרת השם. מאיה ואלירן היו איתנו בחופה ועכשיו הם חלק מהקשר שלנו, וגם המשפחה שלהם חלק מאיתנו. אנחנו נשמור איתם על קשר גם בעתיד".
"זה מרגש מאוד שזוג שלא הכיר אותם בכלל חשב ביום הכי שמח שלהם להקדיש את החתונה לזוג שלא הכירו", שיתפה מיכל פרנקל-ביטון, אמה של מאיה. "רצינו מאוד להיפגש איתם, ושהם באו זה הרגיש כמו זוג חברים של מאיה שמגיעים לבקר בתקופה הזו, ישר חיבוקים ונשיקות. מצאנו במהלך הפגישה הרבה קווי דמיון ביניהם וגם מאכלים שמאיה אהבה וצפורה גם אוהבת. הם מדהימים יחד כמו מאיה ואלירן. בניגוד להרבה זוגות צעירים שעסוקים ברשתות חברתיות אתה רואה שהם אותנטיים ויש להם אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה וזה גם מה שהיה למאיה ואלירן. הרגשתי כאילו אנחנו מכירים הרבה זמן.
"היה לי חשוב גם להביא את הפמוטים לצפורה וקבענו שנהיה בקשר ונפגש בחגיגה הבאה שלהם. אולי גם לסושי שצפורה ומאיה אוהבות. צפורה אמרה שתזמין אותנו אבל אמרתי לה שרק ההורים מזמינים".
איך אתם מתמודדים בימים האלה עם האובדן?
"בעלי הלך יותר לכיוון הדת, אני להיפך. בלילה יש חלומות, סיוטים והשינה לא שינה. אני כותבת למאיה כל יום מכתב ומספרת לה מה קורה ומה אני מרגישה וכמה אני מתגעגעת. לפעמים אני מנסה לחשוב שאולי היא נסעה לטיול רחוק ובגלל זה היא לא זמינה. זה קשה מאוד כי הרצח היה באמצע כל החלומות שלה וגם של אלירן. אחרי הצבא והטיול שלהם חשבתי שסיימתי עם הדברים המסוכנים".
קראו גם:
מיכל מוסיפה בכאב: "אני אוהבת את המדינה, אוהבת את העם, אבל הרבה פחות את ההנהגה שמביכה אותי. כמה אנחנו מטומטמים שבחרנו כאלו אנשים. אני בן אדם מאוד ערכי, גדלתי בבית עם ערכים, אבא שלי שירת בכל המלחמות אבל אני כועסת מאוד. אלירן ומאיה שירתו בצבא, והיא עשתה גם יותר מהרבה בנים ואף השתתפה בחגיגות יום העצמאות ה 73 בהר הרצל ועכשיו מרגיש שמכרו אותנו תמורת נזיד עדשים. אני מתביישת שהפקירו אותם. אני שומעת יותר ויותר סיפורים על ההתראות שהיו מצד גורמים שונים ובכל זאת מצאו לנכון לאשר מסיבה במקום כזה. יש לי ילד עוד מעט בן 14 והוא כבר לא יילך לצבא. סבתא שלי הייתה ניצולת שואה ותמיד אמרה שההיסטוריה תחזור על עצמה, והנה זה קרה.
"חשוב לי לומר להורים: הדבר הכי חשוב זה הקשר עם הילדים. לא אם החדר מסודר או אם הם התקלחו. מאיה הייתה ממש חברה שלי, בוגרת ואחראית. היו לה המון חלומות והיא נרצחה כי הפקירו אותה".
