כשענבל בן יוסף מחולון עברה הפלה במהלך טיפולי הפוריות שלה, היא ניסתה לעכל את האובדן אבל אז היא לקתה באירוע מוחי ושקעה בדיכאון עמוק. במשך שנתיים היא לא עבדה והיום בגיל 41 היא חזרה אל טיפולי הפוריות עם בן זוגה גל ומנסה להרגיע את הנפש ולשאוב מידע בתחום כדי להרות ולהגשים את חלומה להפוך לאמא.
אחת הדרכים לכך היא סדנת תמיכה ייחודית של עמותת "חן לפריון" שייסדה תושבת העיר עפרה בלבן. בן יוסף הצטרפה אל הסדנה שמשלבת גם בישול. כמוה ישנן מטופלות נוספות מהעיר ומהאזור, חלקן מגיעות יחד עם בני הזוג, ובראיון מיוחד הן מספרות על התהליך, השיתוף, החיבוקים, הלמידה זו מניסיונה של זו והחלום המשותף שמתבשל. "חיפשתי דרך לצאת מהבית. הבישול הפך להיות סוג של ריפוי עבורי", היא מספרת.
הדיכאון וההחלמה
למעלה מ-160,000 זוגות (כ-330,000 איש) מנסים בימים אלו להיכנס להריון, ולא מצליחים. בישראל, לאחד מכל שישה זוגות יש בעיות פוריות. רק בעיר חולון ובת ים ישנם למעלה מאלף זוגות בטיפוליי IVF (הפריה חוץ גופית), או מקבלים שירות על ידי אינספור אנשי רפואה כדי להגשים את חלום חייהם לדור המשך.
קראו גם:
ענבל בן יוסף (41) משכונת קרית שרת בחולון ובן זוגה גל (42) מנסים כבר 5 שנים להרות. "לפני שנתיים התחלנו את התהליך, עשיתי IVF והעובר נקלט", היא מספרת ל"מיינט חולון" ו"מיינט בת ים", "אבל אחרי שלושה שבועות קיבלתי אירוע מוחי, ונאלצו לעשות לי גרידה".
החיים של ענבל ניצלו בנס, אך היא נכנסה לדיכאון עמוק בעקבות המצב: "מאותו מקרה התעמקתי בשיקום הפיזי, הרגשי והנפשי, ובמקביל הרופאים ניסו לברר מה הוביל למצב".
ענבל אשר עובדת בשגרה בתחום הכספים, מסבירה כי "הייתי בבית כשנתיים בעקבות האירוע המוחי. בתור אישה, את אומרת לעצמך - זהו נגמרו לי החיים - וזה מה שהכניס אותי לדיכאון. לצאת מזה היה מאוד קשה, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי, טיפול רגשי. דבר לא ממש עזר, והייתי ממש ממש עצובה. יום אחד התעוררתי והבנתי שצריך להתקדם בחיים עם כל העצב. חיפשתי תחביבים כדי להיות עסוקה פיזית, ופתאום קראתי שעמותת 'חן לפריון' מארגנת סדנאות בישול עבור זוגות שמנסים להרות".
"למעשה, חיפשתי מהות לחיים. עניין הבישול זרם לי כסוג של ריפוי ועיסוק. התחלתי, וגל הצטרף אליי למפגש או שניים בהמשך. מעבר לבישול, גיליתי הרבה מאוד נשים שעוברות מה שאני עוברת: כולנו באותה סירה של לנסות להרות ורוצות להשיג את אותה מטרה. היה לי עם מי לדבר ועם מי לשתף את החוויות שעברתי. פגשתי עוד זוגות רבים שעברו מקרים דומים לשלי, ותוך כדי למדתי להכין פיתות, פוקאצ'ות, לחמניות, פסטות, אורז ומגוון תבשילים, והכל ממבחר שפים מקצועיים".
לפני האירוע המוחי היית פעילה?
"מה זה פעילה - עבודה, חברים, תחביבים, סדנאות והרצאות, כל הזמן. אבל חוויתי משבר רפואי שבחיים לא חוויתי. יש נשים שחוות הפלה בעת טיפולים, ולוקחות את זה בעצב, אבל אחרי כמה חודשים ממשיכות עם זה. אצלי זו הייתה הפלה ואחרי זה אירוע מוחי, וזה גורם לאנשים לצאת מהאיזון".
ועכשיו הפכת למעשה לבשלנית?
"לפני כן ידעתי לבשל חביתה או סלט. היום זה בואו תאתגרו אותי - רוצים קינוח? אולי ארוחה שלמה? אין בעיה. אבל מעבר לאוכל, אני מלקטת אינפורמציה מנשים נוספות אודות המצב שלי, והשיתוף גורם לי לחשוב. אני חוזרת לעצמי, מלקטת מידע, וגם נותנת טיפים בעצמי. הסדנה הזו נתנה לי השראה להתקדם".
המלחמה הכפולה
ח' (44) גם היא מקרית שרת בחולון, מנסה אף היא כבר חמש שנים להיכנס להריון. "לפני כעשור התגרשתי, ולקחתי את הזמן בכל הקשור לזוגיות ולילדים. אמרתי לעצמי שאני רוצה לחכות, יש לי זמן - והייתי בטוחה שאהיה עוד פורייה לאורך זמן. אף אחד לא אמר לי שהזמן קצר, שאולי כדאי להקפיא או לשמור ביציות, ושהכל יכול להשתנות ברגע אחד".
ח' מסבירה כי "הייתי עם בן הזוג הנוכחי שלי, וניסינו להיכנס להריון. לא ממש הלך, התחלנו טיפולי פוריות, ואמרתי לעצמי שאולי נשאב ביציות. אבל פתאום הגיעה הקורונה - וחליתי בצורה קשה מאוד, ולא יכולתי להמשיך בתהליך, וזה היה מאבק החלמה מאוד קשה. אחרי שהחלמתי, התחילה מסכת ייסורים אחרת - פרשת הביציות באסותא ראשון לציון שהשליכה לכל מיני בתי חולים. הפסיקו את הטיפולים, לקחו מאיתנו הורמונים בחינם, עיכובים וזו תקופה שאי אפשר להחזיר.
"כשסוף סוף חזרנו לעניינים, התחילה המלחמה - ובן זוגי ואני לא הגבנו טוב וזה גם פוגע בפוריות, הסטרס גורם לשיבושים הורמונאליים. אבל אני כאן, אני פייטרית מבחוץ, והנחישות להיכנס להריון זה מה שיש לי. אחרי כל מכשול אני ישר על הרגליים".
ח' אשר עובדת בתחום המחשבים, מספרת על ההקרבה בתהליך: "החל מימי חופש רבים, חופשות ארוכות לצורך טיפולים, וגם מחיר כלכלי. המדינה אולי מסבסדת כמה אלפים טובים, אבל טופס 17 והשתתפות עצמית לכל הפריה גופנית עולה 1,000 שקל בכל פעם, ולפעמים עוברים עשרים סבבים. בנוסף, התורים הארוכים מאלצים אותך ללכת לרופאים פרטיים. בקיצור, עשרות אלפי שקלים רק הצד הרפואי, ומעבר לזה אני נמצאת באיזה 20 קבוצות ווטסאפ של פוריות, כי צריך להתעדכן בכל פיתוח חדש, ואני עושה גם כל פעילות נוספת שיכולה לעזור: פסיכולוגיה, דיקור, רפלקסולוגיה, תזונה ועוד".
לשתף ולחבק
גם ח' הגיעה לעמותת "חן לפריון". "קיבלנו את הפרטים על הסדנה של העמותה ובאנו מאוד סקפטיים. זה להתעסק במשהו אחר שבשגרת להיכנס להריון, אבל גם להיות עם אנשים אשר במצב זהה. זה סוג של ריפוי, שלוקח את החשיבה למקום אחר, ליצור עוד תחום בחיים - בונדינג בזוגיות. יצא לי להיות לעזור ולהיעזר, וגם לחבק בנות שהגיעו עם בשורות לא טובות, וזה באמת מבורך - אחד הדברים הכי טובים שקרו לי".
מדוע קשה לשתף בתהליכי פוריות?
"אנחנו היום בתרבות של פרטיות, אבל זה נובע מהעובדה שזה תהליך מאוד פולשני. אין יום שרופאים לא מחטטים לך בגוף, אני לא יכולה לספור את כמות הידיים שנגעו בי - אתה מתנתק מהגוף שלך, ותורם את הגוף שלך למדע. מצד אחר, אני מבינה שצריך להעלות את המודעות לנושא הפוריות ולהסביר שזה לא בושה. אנחנו עדיין חיים בעולם שבו תרומת זרע זו בושה, להיות אם חד-הורית זה מביך, או שאתה לוקח חופש מהעבודה לצורך בדיקת דם, דיקור ועוד.
"רופאים אולי יודעים לסייע בצורה מדעית, לספר לך את הסטטיסטיקה, אבל יש גם את הנפש, התקווה והסביבה שצריכה להיות רגועה, להתרחק מהסטרס וליצור איזו רגיעה כדי שזה יצליח. כמו שהרחם מקום נעים לגדול בו, אז גם החיים צריכים להיות מכילים ונעימים".
מי שיזם את סדנאות הבישול למען מקבלי טיפולי פוריות היא עפרה בלבן (65) משיכון ותיקים בחולון, זוכת פעמיים אות המתנדב מראש העירייה של חולון. עפרה למדה בתיכון מיטרני דרום, וסיימה תואר ראשון ושני במנהל ציבורי מאוניברסיטת תל אביב. בגיל 16 חלתה בדלקת פרקים, ומאז נכה 100% ומשתמשת בהליכון. בשנת 1998 ייסדה את עמותת 'חן לפריון', לאחר שניסתה בעצמה להיכנס להריון. היום בנה בן 30.
"המטרה של העמותה היא לסייע לאנשים בטיפולי פוריות. הבעיה, שיש בושה וסטיגמה ואנשים לא אוהבים לדבר על זה, כאילו שזו צרעת, ואנחנו כאן כדי לשבור את הסטיגמה. לאורך השנים טיפלה העמותה בלמעלה מ-10,000 איש, והעמותה מורכבת רק ממתנדבים - אף אחד לא מקבל כסף".
כיום, עפרה מייצגת את ישראל בהנהלה של 'פרטיליטי יורופ' – ארגון הגג של עמותות הפוריות של אירופה, ומסבירה שלישראל יש עוד דרך ארוכה מאוד בתחום: "סייענו לחוק תרומת הביציות בישראל, סייענו לכך שיהיו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בבתי החולים למען אלו המנסות להרות, והיום אנחנו מרצים בנושא חינוך מיני בתיכונים ובצבא: אם ילמדו להשתמש בקונדום, זה יכול לחסוך את הגלולה של היום שאחרי. עבור החבר'ה הצעירים, הגלולה הזו היום היא כמו סוכריות - וזה בעצם סוג של 'הפלה', שבסוף פוגמת בחצוצרות".
עפרה היא גם זו שיזמה את סדנת הבישול למטופלות הפוריות: "יש סימנים של הצלחה ולחלק מהמפגשים גם הגיעו בני הזוג - וזה חשוב, כי חלק מן הנשים בטוחות שהן לבד באתגר. סדנת הבישול היא קבוצת תמיכה שהמכנה המשותף בה, שכולם רוצם להיות הורים. מגיעים אלינו אנשים מחולון, בת ים וראשון לציון, ולאור ניסיון העבר, הסדנה מסייעת רגשית למטופלי הפוריות ומעלה את אחוזי הצלחת הטיפול. הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לעשות - זה להגיד, זו לא בושה. עשרות אלפים עוברים את זה".
