רועי גור, מוזיקאי ומאמן מחולון, הוציא לאחרונה את שירו "מקום", המוקדש לזכרו של סלומון טקה ז"ל, בן העדה האתיופית שנהרג מירי של שוטר, שבימים אלה מצוינות שלוש שנים למותו.
טקה, בן 18 במותו, נהרג בחודש יוני 2019 מקליע שירה לעברו קצין משטרה.
השוטר היורה טען כי הוא ביצע את הירי לאחר שחש בסכנה כשטקה ושלושה צעירים נוספים השליכו לעברו אבנים. מותו של טקה היה הזרז שהוביל למחאת יוצאי אתיופיה.
קראו גם:
נגד השוטר היורה עדיין מתנהל משפט, ונראה שכל נושא האלימות המשטרתית נגד בני העדה האתיופית נמצא שוב לאחרונה בשיא של סיקור. על רקע הסיפור המורכב הזה החליט גור (37) להוציא את שירו "מקום", שמוקדש לטקה.
את השיר כתב בסמוך למוות הטראגי. "נחשפתי לסיפור כשהקורונה התחילה. כמו כולם הייתי סגור בין ארבעה קירות, מנותק מהעולם וצרכתי בעיקר חדשות.
"בני אדם מאוד חשובים לי ואיך אנחנו כאנושות מתפתחים, שוויון חברתי וזכויות אדם, וכשהמוח שלי היה מוצף בחדשות האלה השיר נכתב. הרגשתי סוג של גועל. האם האצבע לא הייתה קלה על ההדק? האם הסיפור הזה היה מסתיים באותה דרך אם היה מדובר בגבר אשכנזי? איך זה קורה תמיד דווקא לבני העדה האתיופית?
"אני חצי אשכנזי ‑ רבע רומני ורבע מצרי. ברור לי שזה נשמע מתייפייף, אבל אני יודע מה האמת הפנימית שלי. כמטפל אכפת לי מאחרים, ממיעוטים ומכל מי שצריך להיאבק על הזכויות שלו".
בשלב מסוים גור הבין כי השיר מתעורר לחיים. "זה התחיל כשיר למגירה מהרגשות שלי, סוג של תרפיה עבורי בתקופה לחוצה, אבל פתאום הבנתי שאני רוצה לעשות לו עיבוד מוזיקלי, ובשלב הזה היה ברור שאני חייב לפנות למשפחת טקה.
"יצרתי קשר עם אחותו של סלומון, ימי, השתתפתי בצערה ואמרתי לה שלשיר הזה יש ייעוד רק אם הוא משרת את הקהילה ותורם משהו למשפחה. היא מאוד התרגשה והתחברה לזה. היא סיפרה לי על סלומון, איזה אדם משפחתי הוא היה, כמה רצה לשרת בצבא וכמה רחוק היה מעולם העבריינות, וזה לא היה קל, להבין שילד בן 18 סיים את חייו לפני שהספיק להגשים חלומות".
גור הוציא את אלבומו הראשון ‑ "נסיך הגאות והשפל" ‑ בשנת 2019. למרות שהיה לו ברור שהשיר לזכרו של טקה אינו מסחרי, הוא החליט לאחרונה להשקיע בו.
"ידעתי שהוא לא ייכנס לשום פלייליסט, שזה כאילו הפסד ידוע מראש, אבל אסור לנו לא לדבר על מה שחשוב. השיר נותן נקודת מבט סובייקטיבית ונתון לפרשנות וסימני שאלה. תשאלו את עצמכם מה אתם חושבים. האם זה היה מסתיים אחרת אם הוא לא היה בן העדה האתיופית?
"התפקיד שלנו כבני אדם, בדיוק כמו במחאת האוהלים, זה לדבר על מה שחשוב. יש לנו פה, עיניים ורגליים. אלה הכלים שלנו ואנחנו חייבים לסחוף ולהשפיע על העולם. אנחנו חיים בתרבות אינסטנט, כל אחד עסוק בלאכול נכון, להתלבש נכון, להיראות נכון, ובמאבק ההישרדות שוכחים ממה שקורה סביבנו.
"דברים כמו יוקר המחייה וזכויות אדם נדחקים. חסרים לי עוד אמנים שלא ישירו רק על אהבה, אלא גם על מחאה, אני רוצה שנתקדם קדימה ולא אחורה, ועבורי המוזיקה היא הכלי לעשות את זה".
מקום // מילים: רועי גור
יום א' בגן בית העם
אני ושלושה בני אדם
יצאנו מוקדם למצוא בלגן, למה "אני חוליגן אני"
פתאום מתקרב הציד
מה זה סיקול ממוקד?
"מה אתם עושים? תרוקנו ת'כיסים, מיד! תוציא ת'נייד!"
המניאק שיחק איתי פינג פונג
וואלה אני לא בבון – אני קינג קונג
זה לא סיטקום, לא רוצה פה צרות
"כולכם פה סוחבים עבירות!
זה זמן לפנות את הגינה, אתם איתי לתחנה"
"זאת אי־הבנה"
אני מרים לבנה, הוא לקח ת'אקדח ודרך אותו כך
"נו תתחילו לברוח" צרחתי
אין לנו מקום
גדלתי למצוקת מאות אלפי משותקים
דמם נשפך על צבע ועל 600 תיקים
אמי אמרה "תרגיע אם יביט בך שוטר
הרי זה רק טבעי שהוא יחשוד בנו יותר"
תן לי ללכת, בטן כל יום מתהפכת
קם ויוצא, לא מוצא את עצמי במסגרת
כלוא בתוך צבע, שמור לניידת
זר לך – לי זו מולדת
לא רואים אותי, לא סופרים אותי
מעלימים אותי
מגדירים אותי כמו עצם בתוך הגרון
באתי, נקלעתי, נבלעתי
סליחה אם הפרעתי
לא התכוונתי להיות ממשבית השמחות
של לובשי חליפות, הגנות התקפות במילים מכובסות
וזה זמן לכסות עוד...
ילד עוד ילד, בשקט בשקט
רוצחים לנו עם, טורקים לנו דלת
הנשק שלהם – עלייה בפשיעה
ואין תחלופה לגזענות כשרה
בני מיעוטים נרצחים בגלל צבע
אתיופי נלחם על זכותו דרך קבע
כל ערבי הוא פושע
גל של פשיסטים לא הולכים נגד הטבע
מי לא נלחם בדיכוי? מי לא עמד בפיתוי?
מי פה טעה בזיהוי? מי לא ראוי?
אין לנו מקום
"הלו אחי, חפה עליי"
אח שלי זעק "אני מגן על עצמי אל תירה עליי!"
זרק לבנה, ברח
פתאום הציד דרך ת'אקדח
תפסתי מקלט
שמעתי כדור שנפלט
אח שלי נפל לאספלט ונורה
שמישהו יזעיק משטרה
צעקתי בקול "אלוהים תעזור"
בצד הצייד התקשר למדור
כיסו את אחי והקרקע בדם
פאק ניו יורק – הארלם זה כאן!
עדה מדממת היד כה קלה על ההדק
אז איפה הצדק?
אין לנו מקום
