כשבועיים לאחר שזכו באליפות, ובעיצומה של התחמשות מחודשת לקראת העונה הבאה, לקחו בהפועל חולון "ברייק" ועשו הרבה כבוד לשחקן העבר, ישראל אלימלך, כאשר בטקס חגיגי שהתקיים ביום ראשון בהיכל טוטו, קראו ליציע B על שמו - יציע אלימלך.
"מדובר בהתרגשות גדולה מאוד", אמר השבוע רכז העבר, שהפך עם השנים לסמל הבלתי מעורער של המועדון. "מדובר בצמרמורת. לא עושים דברים כאלה לכל אדם, במיוחד כשהוא עדיין בחיים. זה רגע אחד מאותם רגעים שאתה באמת מבין ומפנים את ההערכה שיש כלפיך, ואת האהבה שרוחשים לך האנשים והאוהדים בהפועל חולון. באמת שלא יכולתי לבקש יותר בשביל להבין עד כמה אני חשוב במקום הזה".
מתי הבנת שבהפועל חולון משיקים יציע על שמך?
"האמת, כשדיברתי עם איתן (לנציאנו, היו"ר) וגדי (רבינוביץ', סמנכ"ל שיווק ותקשורת) הם אמרו לי שהולכים לעשות משהו לכבודי, אבל לא פירטו מה בדיוק. גם כשנחתתי בארץ עוד לא ידעתי במה מדובר. רק אחרי כמה שעות עשו לי סדר ואני מודה שמאוד הופתעתי".
תקופה אחרת
אלימלך, שחגג השבוע יום הולדת 62, שיחק במשך 16 עונות בהפועל חולון, והיה חלק מדור הזהב שחילץ את המועדון מהאפרוריות של שנות ה־70' אל שנות ה־80' הנוצצות, בהן כיכבה חולוניה בצמרת הכדורסל הישראלי. הוא אמנם חי עם משפחתו בארה"ב (ובבעלותם רשת של חנויות מזכרות), אבל החיבור שלו להפועל חולון ולישראל, לא התנתק לרגע. "אתה צריך להבין, ברגע שאני נכנס לבית שלי, אני נמצא בטריטוריה ישראלית לגמרי", הוא מצהיר. "הטלוויזיה באופן קבוע משדרת ערוצים ישראליים, וזה אומר שאני גם צופה בערוצי הספורט הישראליים. כמובן שאני משתדל מאוד לא להפסיד אף משחק של הפועל חולון, קל וחומר את סדרות הפלייאוף שהיו העונה. אמנם במהלך השבוע קשה לי יותר, אבל בסופי השבוע אני מול המסך ומחזיק אצבעות לחולון".
במהלך העונה האמנת שהיא תיגמר עם צלחת?
"זה נכון שהיו הרבה עליות וירידות ביכולת של הקבוצה לאורך העונה, אבל אחרי שראיתי אותם משחקים לאורך תקופה האמנתי שאפשר לעשות משהו. אני מודה שאחרי ההפסד לירושלים בבית משהו באמונה הזאת נפגע, אבל ברגע שהגיע הניצחון השני על הפועל ירושלים היה לי ברור שהקבוצה הזאת הולכת עד הסוף. עם כל הכבוד לבני הרצליה, שעשתה עונה מדהימה, זה לא היה נראה כמו משהו שיכול לעצור את הפועל חולון בדרך לאליפות".
ההשוואה בין הקבוצה הזאת לקבוצה של שנות ה־80 היא בלתי נמנעת. מה היה חסר לכם אז כדי לעשות היסטוריה?
"זאת באמת תקופה אחרת וגם מכבי תל אביב אחרת. אז זה היה בלתי אפשרי לקחת ממנה אליפות. היום אנחנו משחקים בליגה של אמריקאים, ומי שמביא את הזרים הטובים יותר, הוא זה שגם יוכל לזכות בסוף השנה באליפות. בשנות ה־80 הצביון היה יותר ישראלי, עם קבוצה ששיחקו בה שחקנים כמו אבי מאור, ניב בוגין, משה רייס, ליאור שטרן, מוטי דניאל, עופר יעקבי ועוד. היום, בגלל המשקל שיש לזרים, אפשר לומר שהמאבק על האליפות נגיש יותר".
עדיין, הפערים הכספיים עושים את ההבדל.
"אבל בימינו הדומיננטיות של מכבי תל אביב הייתה הרבה מעבר. רק שתבין על מה אני מדבר, היה בשנות ה־80 משחק של נבחרת ישראל נגד נבחרת צ'כוסלובקיה, ואני הייתי בחמישיה ביחד עם לבון מרסר, דורון ג'מצ'י, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארוסטי. כולם היו שחקני מכבי תל אביב ורק אני מהפועל חולון, אז כשהלכתי ברחוב ואנשים ראו אותי, הם שאלו אותי ברצינות אם עברתי למכבי תל אביב. אנשים לא ידעו שום דבר מלבד מכבי תל אביב, לא חשבו שיש משהו אחר חוץ ממכבי תל אביב. ואנחנו, בהפועל חולון, היינו קבוצה שרצה יחד מהנוער אל הבוגרים, שחקנים מקומיים, חולונים, אלה באמת ימים אחרים".
היום קשה לראות את מחלקת הנוער מספקת תפוקה כזאת.
"עצוב לי מאוד שמחלקת הנוער של הפועל חולון לא שייכת לבוגרים, זה משהו שאין לו אח ורע בכל העולם. זה עצוב שאין שחקנים שגדלו בחולון. היום אנחנו רואים תשעה או עשרה אמריקאים, אבל ככה זה בכל אירופה, לא רק בחולון. לומר לך שזה לא כואב לי? זה כואב. הייתי שמח שיהיו עוד שחקנים שיעשו דרך דומה לזאת שעשיתי בדרך לבוגרת".
"זומנתי למשחק של נבחרת ישראל נגד נבחרת צ'כוסלובקיה. כולם היו שחקני מכבי תל אביב ורק אני מהפועל חולון, אז כשהלכתי ברחוב ואנשים ראו אותי, הם שאלו אותי ברצינות אם עברתי למכבי תל אביב"
געגועים לישראל
איך אתה מנצל את הביקור שלך בארץ?
"אני הולך להישאר עוד שבועיים־שלושה, יש לי הורים מאוד מבוגרים, שעברו את גיל 90, ואני משתדל מאוד להיות איתם כמה שיותר וגם עם חברים. יש לי הרבה פערים להשלים וחברים לראות, ואני מנסה לרצות את כולם. לצערי, גם אם הייתי בא לשלושה חודשים, לא הייתי מספיק להיפגש עם כולם".
איך זה להיות ישראלי בווגאס? חווים גם איומים אנטישמיים?
"אני יודע שמדברים יותר ויותר על התגברות האנטישמיות בארה"ב אבל לא מרגישים את זה בווגאס. נהפוך הוא, כששומעים שאני ישראלי אני זוכה לאהבה גדולה. בנוסף אני גם מוקף בישראלים, אז יש תחושה כאילו אנחנו במין מושבה ישראלית קטנה".
אתה שוקל לחזור בקרוב לישראל?
"אני כל הזמן חושב על זה אבל זה קצת קשה, בטח כשכל המשפחה שם ושיש לי כבר נכדים שלומדים שם וחיים שם מאז שהם זוכרים את עצמם. בסוף אני אחזור, השאלה היא רק מתי יהיה הסוף, בעוד שלוש שנים או עשור. בכל מקרה, בשום שלב אני לא מתנתק מישראל".
לסיום, מה גרם לך לפספס את משחק האליפות נגד בני הרצליה?
"תראה, יש לנו לא פחות מ־15 חנויות להדפסת חולצות ומזכרות בווגאס, וביום של המשחק חנכנו חנות חדשה, ראשונה מסוגה, שנותנת מענה בריאותי במצבי חירום, אז זה היה מאוד בעייתי בשבילי לעזוב הכל ולהגיע.
גלופה לחולצת אליפות של הפועל חולון כבר יש לך בחנויות?
(צוחק): "כרגע עוד לא, אבל אכין אחת כזאת כשאחזור".
