בשבוע שעבר הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב שתיים מבין שש הסייעות מגן "סיגל" בשכונת בן גוריון בחולון ‑ אורטל בנימין הורשעה בתשעה סעיפי התעללות, 16 סעיפי תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש ו־20 תקיפות סתם, ורינת ינקו הורשעה בשלושה סעיפי התעללות, שלושה סעיפי תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, ו־26 תקיפות סתם.
קראו גם:
גם נגד מנהלת הגן, סיגל אדהמי, ושלוש סייעות נוספות ‑ ורד אברהם, ליבנת אונגר ויפית אשר ‑ הוגש כתב אישום, אך ההורים של ילדי הגן לא יודעים מנוח.
בשנה האחרונה התגלו עוד ארבעה מקרים בהם עלה חשד ממשי שצוותי גנים פגעו בילדים, שני מקרים בגנים של רשת "קהילה ופנאי", מקרה נוסף של מטפלת פרטית ומקרה רביעי של גן "בינבה" בתל גיבורים, ששלוש נשות הצוות שלו, נורית שילוח, מלכה מלול וסייעת נוספת, נמצאות במעצר בית והתיק בעניינן כבר הועבר להכרעת הפרקליטות.
בימים אלה הורים רבים עסוקים בהכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים, אבל עבור ההורים שילדיהם היו בגנים הללו, מדובר בימים קשים ומורכבים. האמון שנשבר, התסכול וגם תחושת האשמה, לא מאפשרים להם לשוב לשגרה.
מור רחמים: "כל המשפחה בטיפול"
"בהתחלה חשבתי שמשהו לא בסדר בילד שלי", מספרת מור רחמים, אם לשניים שבנה היה בגן "בינבה" מגיל שמונה חודשים. "בשלב מסוים אמרתי לבעלי שאני חושדת שיש לו פיגור או שאולי הוא על הרצף האוטיסטי. משהו לא היה תקין. הכל אצלו היה קיצוני, הוא היה דופק את הראש בספה או סתם מתעורר באמצע הלילה ובוכה בכי שמעולם לא היכרתי. זה לא היה סיוט או כאב. כאילו מישהו באותו רגע מרביץ לו. הוא השתנה לי מול העיניים. אני זוכרת שעשיתי לו יום הולדת בגן והילדים היו ממש ממושמעים, מחזירים כל משחק למקום, מסדרים כיסאות במהירות שיא. אמרתי לעצמי שאני לא יודעת אם זה ראוי להערצה או שזה כמו משטר".
כיצד גילית מה קרה בגן?
"אני בדיוק חזרתי ממסיבת סיום של הגדולה. חברה שלחה לי לינק לכתבה ושאלה: 'זה לא הגן שלכם?'. לא יכולתי לעלות הביתה. בעלי עלה עם הילדים ואני התחלתי לרוץ ברחוב. הייתי בשוק".
כיצד נראים החיים שלכן היום?
"כשהכנסתי אותו לגן סבלתי מדיכאון אחרי לידה", מתוודה רחמים בקול שבור. "אמרתי למנהלת הגן מלי שאני מביאה אותו לגן שלה כדי שהיא תעניק לו את מה שאני לא מסוגלת ‑ חיבוק חם ופינוק, כי בגלל מצבי חצי שנה לא הרמתי את הילד. היום הכל חזר אליי. מי שסבלה מדיכאון יודעת שכל דבר זה טריגר, ומה שעברנו זה טריגר שהחזיר אותי ישר לאיזור הדמדומים. גם אני בטראומה. היום כל המשפחה שלנו בטיפול. אני כבר לא מסוגלת לסמוך על אף אחד. הילד איתי בבית ואני לא רואה את עצמי מכניסה אותו לגן אחר. מצד שני, אני לא רוצה שתהיה לו אמא חרדתית שמפחדת לתת לו לזוז ממנה. אני רוצה להעניק לו חוויה מתקנת. אבל אני גם רוצה צדק. הנשים האלה גידלו דורות של ילדים פגועים, של משפחות בטראומה. זה לא רק אני, אלה גם ההורים שלנו, החברים שלנו, הלקוחות שלי ששומעים אותי מדברת על זה, כל מי שהיה בקשר עם הסיפור הזה נפגע".
נעמה רוטנברג: "היא לא רוצה קירבה"
נעמה רוטנברג, אם לארבעה, שבתה הצעירה למדה בגן סיגל, מתמודדת גם היא עדיין עם ההשלכות.
"בגן החדש היא לא רוצה שיתקרבו אליה. אין לה אמון בצוות, היא אפילו לא הסכימה שיחליפו לה. אני יוצאת מהעבודה במיוחד כדי להחליף לה טיטול. גם המיומנויות החברתיות שלה עדיין לא תקינות. היא בכלל לא רוצה קירבה. השופט פסק שהייתה התעללות נפשית בכל ילדי הגן, גם מי שלא תועד, כי כולם ראו וחשו. זה תקדימי, ואלה דברים שמלווים אותנו".
ענבר ששון: "מלי בום"
ענבר ששון, אם לארבעה ששניים מהם למדו בגן בינבה, לא הבינה מה קורה עד ששמעה את ההקלטות מהגן בעצמה.
"אני המלצתי על הגן הזה לבת דודה שלי, שהביאה עוד שתי חברות, אחת מהן היא האמא שהכניסה את מכשיר ההקלטה. עד כדי כך סמכתי על מלי, כל ילדיי היו אצלה. כשהבת שלי הייתה אומרת לי 'מלי בום', חשבתי שהיא לא פירשה נכון סיטואציות".
כיצד גיליתן מה קרה בגן?
"שלחו לי לינק לכתבה עם התמונות של הגן. הייתי משוכנעת שזו טעות, הרי רק לפני כמה שעות אספתי את הילד משם. בדיעבד גיליתי שמלי כבר הייתה עצורה והסייעות הוציאו את הילדים החוצה כי הן לא ידעו מי מעודכן ובאיזה מצב רוח יגיעו ההורים. מישהי שלחה הודעה בקבוצה וביקשה הסבר. לאף אחד לא היה נעים לשאול. לרגע לא חשבנו שזה באמת קורה לנו".
כיצד נראים החיים שלכן היום?
"בהתחלה אני ובעלי לקחנו זמן להחלמה ונשארנו עם הילדים בבית. מאז אנחנו מאלתרים, עובדים בלילות, מהבית, ובכל צורה שאפשר, אבל לא מסוגלים להחזיר את הילדים למסגרת. אנחנו מרגישים שהם צריכים זמן לבנות את האמון מחדש. הילדה, שבקושי דיברה, פתאום פתחה את הפה. אנחנו צריכים לסייע לה לסגור את הפערים. הסברנו לה שהגן נסגר כי מלי עשתה דברים רעים. אם היא שואלת אנחנו עונים. היא רשומה לגן עירייה חדש ואנחנו מנסים לתת לה אופק, לספר לה על המקום, לעזור לה להתרגש וכמובן שנשתף את הצוות במה שעברנו. אנחנו מנסים להתרכז בהווה, אבל יש המון רגשות אשם, אי־אפשר לשחרר את זה".
מירית קטן: "הילד הפך לאלים מאוד"
"הילדים איבדו אמון וגם ההורים שלהם", מספרת מירית קטן, שבנה בן השלוש למד בגן "מעגלים". "גם למסגרת הבאה אכניס מכשיר הקלטה כפי שהכנסתי למעגלים, והפעם אסמוך על עצמי, כי כששמעתי את ההקלטות אנשים ניסו להשתיק אותי. אמרו לי: 'לא שומעים אלימות'. רק כשאחת האמהות ראתה מקרה במו עיניה הוגשה התלונה והועברו סרטונים, והיום כבר ברור שקרו שם דברים חמורים". גם קטן מספרת שלמרות גילו הצעיר, בנה מתקשה לחזור לשגרה. "מאז המקרה הוא מקבל טיפול ואנחנו מלווים על ידי פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. הבן שלי הפך לאלים מאוד. הוא מדבר לא יפה, אין לו דחיית סיפוקים ואין לו עניין באחרים, אפילו בימי הולדת הוא לא רוצה להשתתף. הוא מפחד לישון לבד, אומר שיש לו מפלצות בחדר, הוא ישן רק איתי. אם אני מרימה את הקול טיפ־טיפה הוא מיד אומר 'אל תרביצי לי'. בחיים שלי לא הרמתי עליו יד. זה שובר את הלב. מלכתחילה החשד שלי עלה כשהוא התחיל לחקות את הצוות, לדבר בתוקפנות, לעמוד בצורה מאיימת ולאכול בפראות. אמר 'ככה אוכלים אצלנו'. אני זוכרת שבאתי לקחת אותו מהגן ואיך שהוא ראה אותי הוא השתין על עצמו ובכה 'חיה חיה'. בדיעבד הבנתי שהוא התכוונן לומר 'חלה', והסייעת מיד באה ואמרה לו שייקח שתי חתיכות ולא צריך לבכות. רק בהקלטות גילינו שהוא לא קיבל חלה כעונש ובכוונה העניקו לכולם חלה אבל ממנו התעלמו למרות שהתחנן. אלה מצבים שמשאירים חותם אצל ילד".
מור דרור: "מבועתת מפחד"
בתה של מור דרור, שלמדה בגן סיגל, אמנם לא חוותה אלימות ישירה, לדבריה, אך ההתנהלות בגן השאירה גם עליה חותם.
"בסרטונים רואים שהיא לא ספגה אלימות, אבל היא כל הזמן עוקבת אחריהן בעיניים שלה, לא מצייצת כשילדים דורכים עליה, ובשנייה שאומרים לה לעשות משהו היא טסה, מבועתת מפחד. לכן אני ממש מבינה מדוע פסקו לכולנו התעללות נפשית.
"עברנו תהליך. בגן החדש, כששלחו אותם לישון על מזרנים, היא התחילה להרביץ לעצמה וסירבה להתקרב למזרנים. עד היום, אם היא רוצה להניח ראש, היא ניגשת לספה ולא מוכנה לגעת במזרנים. עד לאחרונה היא גם לא הסכימה להתכסות בשמיכה בבית, היא מיד הייתה מעיפה אותה בפראות. זו הייתה תקופה קשה. היום היא שמחה ומאושרת. הצלחנו להחדיר בה הרבה ביטחון, אבל זה עדיין שם, זה עדיין מצב מורכב". ¿
זוהר אליאס: "הילדה לא אוכלת באופן תקין"
זוהר אליאס, אם לשניים שבתה בת השנתיים שהתה בגן בינבה, רואה מעט שיפור במצב בתה מאז שחדלה ללכת לגן עם התפוצצות הפרשה.
"היום הבת שלי בבית, היא לא חזרה למסגרת", היא אומרת. "זו הייתה החלטה שלי כדי להשאיר אותה קרוב, עם היחס, החום והאהבה שלי. לאט־לאט המצב משתפר, אבל עדיין יש המון בעיות. היא לא אוכלת באופן תקין, אבל יש גם נקודות אור ‑ השינה קצת יותר טובה והיא מתחילה קצת לדבר. אין יום שהיא לא אומרת 'אין מלי יותר'. זה לא עובר לה. היא רוצה לוודא כל בוקר מחדש שגם היום היא לא חוזרת לשם. בספטמבר היא תלך לגן עם מצלמות אונליין שלא נמצא בחולון. אני לא אדם חרדתי, אבל אני לא רואה מצב אחר שירגיע אותי ברגע שהדלת נסגרת. כרגע שום דבר לא ייתן לי ביטחון מלא, אבל ככה לפחות אוכל לראות איך הם מתנהלים".
קארין דואק: "הילדה התחילה לנשוך"
קארין דואק, אם לחמישה, שכולם שהו בגן בינבה, אכולת רגשות אשם ומתארת התנהגות חריגה של בתה בת השנה והחודשיים, ששהתה אחרונה מבין ילדיה בגן בינבה.
"הבת שלי מפוחדת. כל רעש, צעקה או קריאה היא נבהלת. כל הגוף שלה רועד והיא פורצת בבכי. היא מעולם לא נשכה, אבל לאחרונה היא התחילה לנשוך. היא מכסה את הראש שלה בשמיכה, זו גם תנועה חריגה עבורה. היא לא ילדה שהולכת לאחרים, אבל אליהן היא תמיד הייתה הולכת. בדיעבד הבנתי מהחוקרת שזה נובע מפחד. כל הילדים שלי היו בגן. הן כל הזמן היו מחמיאות, נשיקות וחיבוקים ותמיד הכל היה בסדר. אף אחד לא העלה על דעתו שזה ככה. בדיון צעקתי להן שבטחתי בהן. אני מכירה את כולן אישית במשך 14 שנה. אני מלאה ברגשות אשמה. חשבתי שזה המקום הכי בטוח בעולם, וזה היה המקום הכי שחור עבורה, ואני מאמינה שגם הגדולים ספגו".
המעצרים, החקירות וכתבי האישום
28.3.2022 ‑ שתי נשות צוות מגן "מעגלים" במתנ"ס נאות שושנים של רשת "קהילה ופנאי" בחולון נעצרות בחשד לתקיפת חסרי ישע
4.4.2022 ‑ רשת קהילה ופנאי מעבירה צילומי אבטחה מגן "גוונים" בשכונת קריית בן גוריון שבפיקוחה, ומגישה תלונה במשטרה נגד מספר סייעות החשודות כי נהגו באופן תוקפני כלפי הילדים
14.6.2022 ‑ מוגשת תלונה במשטרה נגד מטפלת פרטית שהשגיחה על תאומים בני שנה וחצי בביתם בחולון ותועדה במצלמה נסתרת מטלטלת, גוררת אותם ומטפלת בהם באגרסיביות
20.7.2022 ‑ שתי נשות צוות מגן "סיגל" בשכונת קריית בן גוריון מורשעות בהתעללות בילדי הגן, משפטן של ארבע נשות צוות נוספות עדיין נמשך
"נפעל לתיקון חוק המצלמות"
"משטרת ישראל בקריסה, לא מצליחה להשתלט על העומס בתיקים של ההתעללות בגנים, בכל המחוזות", אומרת חן קובריץ־כהן ממטה המאבק למען הילדים. "איך ייתכן שזכות בסיסית שלנו כהורים ‑ לדעת מה קורה עם הילדים שלנו ולבקש לצפות בעצמנו במצלמות - נגזלה מאיתנו ורק באמצעות צו שופט המשטרה יכולה לצפות במצלמות? החוקרים בעצמם אומרים שההליך הוא הפוך, וכי הורה חייב לצפות בעצמו ואז להגיע להתלונן, כי העומס הוא בלתי ייאמן. מה גם שעד שהמשטרה כבר חקרה, הפרקליטות לוקחת את הזמן והתיקים שוכבים ונערמים. לכולם יש זמן, רק לילדים לא. מדובר בילדים שעוברים גיהינום בגנים ולנו ההורים אין דרך לדעת מה עובר עליהם. עד שחוק המצלמות לא יתוקן כך שתתאפשר גישה להורים בכל דרך שלא תהיה, אנחנו נמשיך לשמוע על עוד ועוד מקרים מזעזעים. בכנסת הקרובה אנחנו נפעל לתיקון חוק המצלמות בהובלתו של ח"כ אופיר כץ, כפי שהעברנו את חוק החמרת הענישה".
עוד חדשות חולון
