הן שם ברגעים הכי אינטימיים, הכי כואבים, הכי חשופים של נשים. הן יודעות איך להרגיע, לשאול בלי לשפוט, לגעת בלי לפגוע, אבל רק כששכבו בעצמן על מיטת הטיפולים – עם פחד בלב וצוות מעל הראש – הבינו כמה זה משנה הכול.
ד"ר מאשה בן צבי וד"ר יסמין פרהדיאן הן לא רק רופאות נשים מובילות במרכז הרפואי וולפסון. הן גם נשים, מטופלות, בנות זוג ואימהות – שחוו על גופן ונפשן מה קורה כשכאב נשאר ללא מענה, וכמה עוצמה יש כשנותנים לו שם.
״לא ראו אותי. לא כאב לי – אבל קפאתי״
"בדיקת גינקולוגית ראשונה. הייתי בת 15. לא שקטה, לא ביישנית – ובכל זאת קפאתי" משחזרת ד"ר פרהדיאן. "הרופא לא שאל אם זו הפעם הראשונה. לא הסביר, לא יצר קשר עין. לא כאב – אבל יצאתי בהלם. הוא לא עשה 'טעות רפואית' – הוא פשוט לא ראה אותי. מאז אני זוכרת: הגוף הוא לא רק איברים הוא גם היסטוריה, מיניות, טראומה, זיכרון".
אולי יעניין אתכם:
גם ד"ר בן צבי זוכרת מקרה שנצרב בה, דווקא מהצד של צופה צעירה: "במהלך הסטאז' נכחתי בבדיקה של אישה שנפגעה מינית. הרופא – שהיה בכיר מאוד – נזף בה שתפסיק לבכות. היא ביקשה שלא יגע בה גבר, והוא זרק לה: 'טוב, טוב, שנייה וזה נגמר'. עמדתי שם קפואה. שנים כעסתי על עצמי שלא עשיתי כלום".
"כשהייתי על המיטה, פתאום הרגשתי כמה הדברים שנראים לנו 'שגרתיים' כצוות מרגישים חשופים כשאת המטופלת"
"אני ילידת וולפסון" צוחקת ד"ר פרהדיאן, "נולדתי כאן, עברתי טיפולי פוריות, ליוו אותי בהריון וגם ילדתי כאן. אבל כשהייתי על המיטה, פתאום הרגשתי כמה הדברים שנראים לנו 'שגרתיים' כצוות – מרגישים חשופים כשאת המטופלת. כמה כל מילה, כל מבט, כל כניסה לחדר – נחקקים בזיכרון".
ד"ר בן צבי מוסיפה חוויה משלה: "עברתי ניתוח אורתופדי. ביום הניתוח שני מתמחים עמדו לידי, דיברו אחד עם השני על כמה הם עייפים אבל רוצים 'להיכנס לניתוח הזה כי לא יצא להם הרבה'. הם לא הציגו את עצמם, לא פנו אליי. פשוט דיברו עליי. כמובן שנעצתי בהם מבט חד והבהרתי שזה לא יקרה ככה. זה היה רגע קטן שזיעזע אותי".
רפואה בגובה העיניים
היום, שתיהן יודעות בדיוק איך הן רוצות לטפל. "לא למהר, גם כשיש עומס", אומרת ד"ר פרהדיאן. "לשאול לפני שנוגעים, להסביר לפני שמבצעים. לא לשלול כאב – להכיר בו".
ד"ר בן צבי מוסיפה: "אנחנו לא מחליטות מה נכון למטופלת בלי לשתף אותה. לא כל אחת רוצה את אותו דבר, לא כל אחת מפחדת מאותו דבר. רפואה טובה היא מותאמת אישית – לא רק מבחינת תרופות, אלא גם מבחינת תקשורת".
החזון הזה בא לידי ביטוי לא רק בחדרי הבדיקה, אלא גם ביוזמות שהן מובילות. ד"ר פרהדיאן הקימה את מרפאת גז (גז צחוק להפחתת כאב בפרוצדורות גינקולוגיות), את מרפאת ענב״ל לנשים עם רקע אונקולוגי או גנטי, ואחראית על המרפאה ההתנדבותית של מערך נשים שמטפלת בנערות ואוכלוסיות קצה.
ד"ר בן צבי מובילה קו טיפולי-אנושי המשלב בין רפואה מדויקת לבין הקשבה עמוקה למטופלת – מתוך תפיסה שהיא קוראת לה "אחריות רגשית".
"נתתי מקום גם לנפש"
הן חוות כל יום רגעים שמזכירים להן למה בחרו ברפואת נשים :"לפעמים, דווקא במקרים הפשוטים ביותר כמו אישה שבאה לביקורת ניתוח – ופתאום נשברת," מספרת בן צבי. "היא לא נראתה במיטבה, אז הקשבתי. שאלתי. הצעתי שתפתח את הלב לאנשים סביבה, שתחזור לעשות דברים שעושים לה טוב. חודשיים אחרי – היא פורחת. רק כי נתתי מקום גם לנפש".
או המקרה של ד"ר פרהדיאן: "מטופלת עם אנדומטריוזיס, הכנסנו לה התקן תוך רחמי עם גז צחוק, בן הזוג שלה לצידה. היא אמרה: 'הכי עזר לי זה שדיברתם על הפחד שלי. לא אמרתם שזה כלום. פשוט ראיתם אותי'. זה לב העניין – לא להבטיח אפס כאב, אבל להבטיח מאה אחוז התייחסות אליו".
פחות התנצלות, יותר שליטה
"כיום, יותר נשים דורשות לדעת, לשאול, להבין. השיח השתנה, וגם מערכות הבריאות מתחילות להגיב. אבל השתיים מסכימות – הדרך עוד ארוכה. נשים התרגלו לבקש סליחה כשהן בוכות" אומרת פרהדיאן. "אבל אנחנו כבר לא שם. כל אישה זכאית לבדיקות בלי פחד, בלי השפלה, ועם מרחב בטוח".
"יש עוד המון מה לשפר," מסכמת בן צבי. "אבל בוולפסון אנחנו מנסות להוביל שינוי – ולא רק להגיב לו".
כנס מניעת כאב בטיפולים גניקולוגיים בוולפסון
מחר (שני, 09.06.25) ייערך במרכז הרפואי וולפסון כנס ייחודי בנושא מניעת כאב בטיפולים גינקולוגיים, יחד עם "קרן בריאה" ובהשתתפות מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה.
הכנס יתקיים בהובלת מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון ד"ר ענת אנגל, ד"ר מיכל חסון (קרן בריאה), ובהובלת ד"ר יסמין פרהדיאן וד"ר מיכל בראונשטיין. מדובר ביוזמה שמבקשת להציב במרכז הבמה נושא שרבות מדברות עליו – ומעטים מדברים עבורן.
מאחורי הכנס עומדת תפיסה עמוקה המושרשת במערך הנשים והיולדות של וולפסון בהובלת פרופ' ערן ויינר. תפיסה שרואה בכל אישה לא רק מטופלת, אלא גם שותפה מלאה לתהליך הרפואי, עם כאב שראוי להכרה ועם חוויה שראויה לכבוד וניכרת לכל אורך הדרך .
"המטרה ברורה לשבור שתיקות. לדבר את הכאב. ללמד – אבל גם להקשיב. כי רפואת נשים טובה באמת, היא זו שרואה קודם את האישה, ורק אחר כך את הרחם" מסכמת ד"ר בן צבי.
