אין אדם בבת ים או בחולון שלא מכיר את סימה שאול, מי שהפכה להיות המרקידה הלאומית. בכל שבת היא מפעילה עשרות ולפעמים מאות רוקדות ורוקדים בטיילת בבת ים, ובכל יום שני היכל הספורט בקרית שרת בחולון גדוש גם הוא באינספור אנשים ש'רק רוצים לרקוד'. אבל אחרי שהיא מסיימת את ההרקדה, סימה לא נחה – היא מיד רצה להרקיד בתל אביב, גבעתיים, ראשון לציון, נען, כפר חב"ד, בית דגן ובעצם בכל הארץ.
סימה שאול (64), נשואה ואמא לשלושה ילדים ונכדים, מתגוררת בחולון ועשתה את ילדותה בשכונת ג'סי כהן: "התחלתי לרקוד כבר כשהייתי ילדה במתנ"ס של ג'סי כהן".
"לימים רקדתי ג'אז, ובגיל 14 כבר התחלתי גם להדריך נערות וצעירות במתנ"ס. במרכז הקהילתי סייעתי להקים להקת ריקודים מאוד מצליחה - קבוצת בנות שצמחה בשכונת ג'סי כהן ואחרי זה גם הופיעה באינספור הופעות. זו הייתה תקופה שלא היה דבר בחולון, תפרתי באופן אישי את השמלות לבנות בהופעה, כי פשוט לא היה כסף. ביחד עשינו הכל. ראש עיריית חולון דאז, פנחס אילון, העניק לי תעודת הצטיינות על פועלי".
קראו גם:
סימה המשיכה בריקודים, ואף החלה להתמחות בריקודי עם: "קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא כבר הספקתי להתחתן, נכנסתי להריון, ואז למעשה עזבתי את הג'אז, אם כי המשכתי עם אהבתי לריקודי עם".
יום אחד, בזמן שהיא מגדלת את ילדיה, סימה ראתה מודעה בעיתון כי מתקיימת תחרות אלוף העולם בריקודי עם: "הראיתי את זה לבעלי, והוא עודד אותי ללכת להירשם. בסופו של דבר, זכיתי במקום הראשון בפרס חביבת הקהל, וקיבלתי מתנה: קורס למדריכי ריקודי עם. אז הלכתי. כבר אחרי חודש המדריך נתן לי להיות העוזרת שלו. סיימתי כמדריכה מצטיינת ותוך כדי הקורס החלטתי להיות מדריכה עצמאית לריקודי עם".
סימה, שעבדה באותם ימים גם כמנהלת משאבי אנוש בחברת תה"ל, החליטה לעזוב. "רציתי ללמד אנשים לרקוד", היא מסבירה: "לא עשיתי את זה בשביל הכסף מעולם, כי כשהרוקדים שלי הולכים בסיום ההרקדה מרוצים – אז אני ישנה בשקט. אין יום שלא מגיעים אליי אנשים ואומרים לי – שזה מה שעושה להם את השבוע, או שהם הכי מחכים ליום שאני באה".
כיום, סימה מסתובבת בכל הארץ, ולפעמים אפילו עושה ארבע הרקדות ביום. "אני בשיא הכושר, וכל הזמן רצה וקופצת – אבל גם חשוב לי שכל האנשים ירקדו ושאף אחד לא ישב בצד".
יש אופי שונה של הרקדות?
"כל מקום זה אופי ריקודים שונה. יש מקומות שזה רק הרקדת נשים, יש לפעמים שזה שלוש קבוצות מעורבבות, לפעמים זה לקראת חגים או אירועים, ואפילו עשיתי אירוע בחולון שהגיעו 1,200 רוקדים. יש אנשים שרואים את זה ככסף או פרנסה, לי חשוב לקום בבוקר ולדעת שאני עושה טוב לאנשים". ¿
