טל הראל (25), תושבת שכונת נוה ארזים בחולון, לא ידעה לאן ייקחו אותה החיים. היא בוודאי לא דמיינה שהמפעל שתקים בגילה הצעיר יתרום להפגת בדידותם של אלפי קשישים ברחבי הארץ, והכל בזכות עוגה אחת שאפתה למען קשישה בודדה תושבת העיר.
בזכות הקורונה
הראל סיימה את תיכון הרצוג בחולון, שירתה כמ"כית טירונים בצבא, עשתה קורס למדריכות פילאטיס ויצאה לטיול של אחרי הצבא.
"חזרתי מהטיול הגדול, ובדיוק פרצה הקורונה", היא מספרת השבוע. "ראיתי במדיה החברתית של חולון שמחפשים מתנדבים לחלק אוכל לקשישים. היה לי זמן פנוי והחלטתי להתנדב. הגעתי לרחבת המדיטק וחילקו לנו רשימה של קשישים. תוך כדי שחילקתי את האוכל, הבנתי שיש קשישים שפשוט רוצים לפתח אינטראקציה - אבל זה הביך אותם. מדי פעם הם אמרו לי – 'את יכולה להתקשר בטלפון' או 'פעם הבאה תביאי חברים או משפחה', והבנתי שיש מצוקה קשה של בדידות", מספרת הראל.
קראו גם:
הכל התחיל בעוגה
"יום אחד הייתה קשישה בחולון שהתקשרה אליי חזרה, ושאלה אם אני יכולה לבוא ולבקר אותה", מספרת הראל. "אמרתי לעצמי שאני לא אבוא בידיים ריקות, והחלטתי שאאפה לה עוגה. אני ממש לא קונדיטורית, אבל היו לי בבית קמח, ביצים וקצת חלב.
"יצא מה שיצא, וכשהגעתי אליה, ראיתי שהיא לא ציפתה שאביא עוגה, וזו פעם ראשונה שהיא גם אמרה לי: 'בואי תיכנסי, נשתה קפה'". הראל הבינה שהעוגה פותחת לבבות והיא בסיס מתוק לקשר.
"כך בעצם התחלתי: פרסמתי פוסט בפייסבוק האישי שלי, שמי שרוצה להכין עוגה – אני אתן לו כתובת של קשיש שחווה בדידות. בתוך שנה אספתי 230 מתנדבים שהכינו עוגות לקשישים בכל רחבי חולון".
הראל המשיכה במסירות את עבודת ההתנדבות, במסגרתה הכינה עוגות, ביקרה קשישים ואף סייעה לחבר בין מאות מתנדבים לקשישים, לקשר של "אחד על אחד".
"אמרתי שאם יש כל כך הרבה קשישים שמרגישים בודדים בחולון, זה בטח קיים בעוד מקומות, ולכן החלטתי להקים עמותה ולהתפרש לעוד ערים בארץ".
"ליצור קשר מעמיק"
לאחר שנה של פעילות התנדבותית, ובגילה הצעיר, הראל מקימה את עמותת "עוגה בהפתעה - להפיג בדידות ולתת תשומת לב באמצעות עוגה".
כיום פעילים בעמותה 3,000 מתנדבים הפועלים ב־15 ערים שונות. "מה שחשוב פה זה שיש מתנדב אחד על כל קשיש, כי אנחנו רוצים ליצור קשר מעמיק. לא רק להביא עוגה וללכת, אלא ליצור אינטראקציה", היא מסבירה.
במקביל, הראל השקיעה בלימוד התחום כדי לדעת לנהל את העמותה, ועברה השתלמויות רבות, בין היתר קורסים לתואר בניהול עמותות, ניהול דירקטוריון, שיווק ומכירות ועוד.
טלפון פעם בשבוע
כשהיא נשאלת על כמה זמן המתנדבים פוגשים את הקשישים, היא מסבירה: "הבדידות זו המגפה הכי גדולה של הזיקנה כיום. 72 אחוזים מהקשישים מדווחים על בדידות, והיא יכולה לסכן את האדם, לגרום לו או לה לדמנציה. אנחנו מעודדים את המתנדבים לפגוש את הקשישים לא רק בחגים או באירועים משמחים, אלא לפחות פעם אחת בחודש. בנוסף, אני מפתחת מערך טלפוני שישמר אינטראקציה של לפחות פעם בשבוע עם הקשישים".
למדת כבר מאז ההקמה להכין עוגות?
"יש לנו משפיענית רשת מוכרת בשם קרן אגם, שעוסקת באפייה ביתית, והיא מפתחת מתכונים למתנדבים שלנו. אבל חשוב לציין, שלפני שאנו מוסרים פרטים של קשיש, יש לנו מערך טלפוני שמוודא אם הם רוצים בכלל את העוגה, אם יש להם רגישות למשהו, ואז אנו מדריכים את המתנדבים לקראת הכנת העוגה".
את יודעת על קשר אמיץ שנוצר בין מתנדבים לקשישים?
"אפילו במאגר הקרוב שלי, החברים שלי מתנדבים".
"יש לי חברה מחולון, והיא קוראת לקשישה שלה סבתא – 'את כמו הסבתא השנייה שלי'. גם אני באתי כמה פעמים לבקר איתה את הקשישה, והיא מרגישה כמו בת בבית שלה. החברה שלי עושה לנו קפה והיא יודעת איפה הקפה, היא מכירה את הנכדים, הנינים. הקשישה מזמינה אותה למפגשים משפחתיים".
מה השלב הבא?
"אנחנו מתארגנים כרגע מבחינת משאבים, ויוצאים לקמפיין מימון המונים, במיוחד כדי לגייס אנשי מקצוע שידריכו את המתנדבים בכל תחום הרווחה. המטרה שלנו היא להגיע לאיזורים בפריפריה – כי שם הביקוש יותר גדול, ולוודא שכולם מגיעים לקשישים לפחות אחת לחודש".
מעוניינים לתרום? לחצו כאן לקמפיין עוגה בהפתעה
