אף אחד, אבל אף אחד לא ציפה לחתימתו של דניאל פרץ בבאיירן מינכן. השוער בן ה-23 לא רק עובר לליגה בכירה יותר, אלא לאחת מאימפריות הכדורגל הכי גדולות בעולם. רק שגם אתם יודעים שהוא לא הספורטאי הראשון שישחק בגרמניה, היו לא מעט לפניו.
שלושה מתוכם הם שחקני כדוריד מהאזור - עידן מימון ואבישי סמולר, מהסמלים הכי גדולים של הפועל ראשל"צ בכל הזמנים ויואב למברוזו - מי שגדל בעירוני רחובות והיום עושה חיל באירופה - שעשו את המעבר לאחת המדינות ששזורה כל-כך בהיסטוריה היהודית. וכן, יש להם כמה טיפים לפרץ על מה מצפה לו במדינת הגדולה הזו ועל המעבר הכל-כך קיצוני מלבנט לאימפרית הספורט.
"אין רמה כזו בארץ"
מימון (48), מאמנה כיום של א.ס רמת השרון, שיחק שנתיים בליגה השנייה בגרמניה והעפיל עם גופינגן ופולינגן לבונדסליגה. "אין מה להשוות מבחינת מתקנים או מקצועניות", מחייך מימון. "זה הבדל גדול בהתנהלות, ברצינות, במקצוענות, בהתייחסות. הייתי בעיירה של 70 אלף איש, מרוחק מערים מרכזיות. מינכן לעומת זאת, זה עולם אחר לגמרי, גם מבחינת קהילה יהודית. לי לא הייתה כזאת בכלל. הייתה לי התאקלמות קשה, לא היה מי שיקבל אותי. גם חגים לא הרגשתי. אבל עדיין לנסוע למקום כמו באיירן מינכן מבחינת כדורגל - זה משהו שקשה לתאר".
למברוזו (22), שחקן בנפיקה הפורטוגלי, התחיל את הקריירה באירופה ב'פרויקט גרמניה' של איגוד הכדוריד. לאחר מכן שיחק בקבוצת אייזנהאך למשך עונה וחצי והיה שותף לעלייה שלה מהליגה השלישית לשנייה. "גם אני מבין שאי אפשר להשוות את התנאים. המתקנים, המעטפת, הם ברמה שאין בישראל. אחת ההחלטות הטובות שעשיתי הוא לעבור לשם בגיל מוקדם ולחוות את המקצוענות הזו, להבין שיש לאן להתקדם", מסביר למברוזו.
"כמו ילד שנכנס ללונה פארק"
סמולר (37) הגיע מהפועל ראשל"צ בתחילת שנות ה-2000 לווצלאר ולמגו הגרמניות. "כשאני הגעתי, זה הרגיש לי כמו מעבר מקסטה לדיסק", נזכר סמולר. "הרבה יותר חד, הרבה יותר מקצועי, הרבה יותר ידע. פתאום התחלנו להבין את המשמעות של דברים. לא סתם אמרו לנו להעביר משקולת מיד ליד, אלא מה המדע מאחורי זה. הכמות והאיכות הייתה יותר טובה. זה היה כמו ילד שנכנס ללונה פארק ונכנס לכל-כך הרבה דברים טובים וחדשים".
"מבחינת מתקנים, האולם זמין 24/7, יש חדר כושר ברמה גבוהה ופיזיותרפיסטים שתמיד זמינים אליך כל השבוע. עם הקבוצה עובדים צמוד פסיכולוג, רופא ותזונאי. זה עולם אחר. הספורט שם בשביל אנשים הוא כמו אירוע חברתי. אנשים מחכים לזה. אתה הולך בעיר יום-יומיים לפני משחק וגם כשאתה בסופר אנשים בטירוף, מנסים לתת לך עוד מוטיבציה. אתה רואה איך התרבות מסביב לספורט, זה הדובדבן בקצפת שלהם".
קראו גם:
"עברתי לשם בגיל 18, ישר אחרי שסיימתי תיכון. בהתחלה היה לי מאוד קשה. הבדלי התרבות מאוד גדולים. המנטליות, תפיסת העולם. פתאום אתה מגיע למקום בו אין לך את השפה ואנשים הם לא מחבקים ומזמינים כמו שיש בארץ", מוסיף למברוזו. "הכל מאוד מקצועי, אתה מתחיל את האימון, מסיים אותו וחוזר הביתה. בתור מי שזאת הייתה התחנה הראשונה שלו, היה לי קשה להסתגל לכך. לאט-לאט מוצאים את החיים מחוץ לקבוצה. היה לי מזל שההורים שלי הגיעו המון לעזור ולתמוך בהתחלה".
להיות יהודי בגרמניה
ואי אפשר כמובן את העניין של שחקן יהודי בגרמניה, על כל המשתמע מכך. "בתור יהודי שעובר ממש לגור ולחיות בגרמניה יש לך משהו מסוים שלא יורד לגמרי בגרון", אומר למברוזו. "לי גם הייתה משפחה בגרמניה שברחה קצת לפני השואה לארה"ב, אז בכלל זה היה לחזור לארץ 'הנגועה'. המשפחה תמכה, למזלי, במעבר הזה. לא היו לי במשפחה הקרובה נספים. אתה מרגיש זהירות מסוימת מצד השחקנים הזהירים וגם מצד השחקנים. זה נושא מאוד מסובך שם. אי אפשר לדעת מה אומרים בחדרי חדרים. לא הרגשתי אנטישמיות בסך הכל".
"לא נתקלתי באנטישמיות. גם לא התייבשתי להגיד שאני מישראל, בכל מקום ידעו את זה, שאני גם יהודי", מציין מימון. "ההבדלים התרבותיים הם משמעותיים. זה מתחיל באופי של האנשים. הם יותר קרים, יותר סגורים. אין חיי חברה, לבוא למישהו ובלי לדפוק בדלת להיכנס ולהגיד באתי לקפה פתאום. הכל מסודר, מאורגן. היה איתי בקבוצה זר ברזילאי שהיה רווק, ואשתי ואני היינו בקשר טוב איתו. היה שחקן גרמני גם איתנו בחבורה שלימים הפך לקפטן נבחרת גרמניה, והם היו חיי החברה היחידים שלי. הם שונים באופי".
המעבר לארץ זרה, רחוק מהמשפחה בארץ. זה משהו שעשה הרבה למימון, למשל. "המעבר הזה לא קל, אני הגעתי מהפועל ראשל"צ, שזה המועדון הכי גדול בישראל בכדוריד ודניאל מגיע ממכבי ת"א שמתקרב במקצוענות שלו לאירופה, אבל עדיין רחוק מאוד. יהיה לו לא קל בהתחלה, אבל אין לי ספק שמי שטוב, מקצוען, עובד קשה יצליח. הוא הגיע לבית הספר הכי טוב שיכול להיות בגרמניה. אתה אומר באיירן מינכן זה הרבה מעל לשאר המועדונים. ממה שאני רואה יש לו מוסר עבודה".
הוא יצטרך טיפה סבלנות. חוויתי שנה ראשונה לא פשוטה. באתי לגרמניה על תקן כוכב ובשנה הראשונה כמעט ולא שיחקתי כי הייתה רק הגבלה רק לשני זרים. זו הייתה התמודדות מטורפת. בטח גם לו ייקח זמן להתאקלם ואולי הוא יצטרך להרגיש ספסל, משהו שהוא לא יודע מה זה בשנתיים האחרונות. הרבה סבלנות, שקט. בסופו של דבר אם הוא יהיה טוב הוא יקבל את ההזדמנות שלו ורק שיהיה לו בהצלחה".
למברוזו מסכם: "דניאל ואני באותו גיל, והטיפ שלי אליו הוא ללמוד את השפה כמה שיותר מהר. הגרמנים אוהבים את האומה שלהם ואני חושב שעשיתי את קפיצת המדרגה שלי ברגע שהתחלתי לדבר את השפה ולתקשר עם אנשים בשפה שלהם. אני לא יודע אם בבאיירן מינכן המאמן מדבר אנגלית או גרמנית, אבל אנשים הראו הערכה רבה לזה שלמדתי את השפה".
