כשנטאשה רפייבץ' מראשון לציון התבשרה לפני שנים כי בנה הצעיר מארק מאובחן על הרצף האוטיסטי, היא הקדישה את כל זמנה לטיפול בו. את הרגישות שלו היא זיהתה מיד, את האהבה שלו אליה ולכל אחד בסביבה היא הרגישה ומרגישה עד היום, אבל אם היו אומרים לה שבגיל 16, הבן שעדיין לא מתקשר לגמרי עם הסביבה ישיק תערוכת ציורים מרשימה בתל אביב, היא הייתה מתקשה להאמין. אבל זה בדיוק מה שקרה השבוע, כשנטאשה עמדה גאה לצדו של בנה מול מבקרים רבים שהגיעו לראות את ציוריו המיוחדים.
ההתמודדות: "תגובות קשות ברחוב"
רפייבץ' (49) אם לשני בנים (23, 16) נפרדה מאבי ילדיה ביום שבו בנה הצעיר נולד. "בזמן ההריון של מארק, היחסים שלי עם אביו היו עכורים והחלטתי לעזוב. מארק היה ילד רגיל, הוא יצר קשר עין, שיחק יפה ואפילו התחיל לדבר. רק בגיל שנה וחצי משהו השתנה. פתאום הוא התנהג אחרת למרות ששום דבר חריג לא קרה. עד היום אני חושבת כיצד השינוי הזה התחולל. בהמשך הוא אובחן על הרצף האוטיסטי. אני כבר הגעתי מוכנה לוועדה הרפואית, אבל אבא שלו אמר: 'אין סיכוי שילד כזה יצא ממני'.
היום אין ביניהם קשר, אבל זה ההפסד שלו. מארק הוא ילד מלא באהבה, אנשים רואים אותו ולא מבינים איזה עולם מדהים יש לו בראש, כמה אהבה יש בו לעולם שלנו. ילדים אוטיסטים הם עם מיוחד, יש בהם רגש מדהים, המון צבע וגם הומור, אנשים צריכים ללמוד מהם כיצד לאהוב באמת את העולם שלנו".
לאחר האבחון רפייבץ' פצחה במסע של טיפולים במטרה לסייע לבנה. "בעבר עבדתי כמאבחנת פסיכואנליטית עם ילדים שעברו אלימות. יש הרבה דמיון בינם לבין מה שראיתי במארק, שניהם חיים בעולם משלהם ואין לנו מושג כיצד הדברים משפיעים עליהם.
"בגיל צעיר עברנו מטיפול בהתפתחות לקלינאית תקשורת, לכל מיני ריפוי בעיסוק וטיפולים אחרים. עם השנים הרגשתי שזה לא טוב לו. הוא הפך לזומבי ועצוב. חוזר מהמסגרת ומיד לעוד טיפולים. זה לא עשה לו טוב. החלטתי להוריד את כל מה שלא חייבים, השארתי רק את מה שעושה לו טוב, שזה בעיקר שחייה והמון טיולים. הוא אוהב הצגות, מוזיקה ומופעים. הרגשתי שזה מה שנכון לו ולא עומס של טיפולים".
גם הסביבה לא הקלה על האם ובנה. "מארק לא מתקשר עם זרים ולפעמים הוא מקבל תגובות מאוד קשות ברחוב. בני גילו שמקללים אותו או לועגים לו. הוא ישר מרגיש ומבין את משמעות התגובות שלהם וזה גורם לו להסתגר.
"גם מבוגרים מגיבים אליו בצורה לא טובה. כשהוא היה קטן, היו הורים שהיו צועקים על ילדיהם לא לשחק איתו כי זה מדבק. "לפני כמה זמן היה לו פחד ממקומות הומי אדם. היינו צריכים לתת לו לשבת על כיסא גלגלים והוא היה מכסה את פניו בשמיכה כדי לא להתמודד. הוא עבד קשה להתגבר על זה, אבל באותה תקופה היו מבוגרים שממש היו מעירים לו שיקום ויפסיק לעשות הצגות. לצערי, הרבה אנשים לא מבינים ילדים אוטיסטים. אני מספרת את זה בלי להתרגש בכלל, עם הזמן התרגלתי שזה המצב".
הכישרון: "לא הבנתי אותו"
לפני כשנתיים, בשיא הקורונה, רפייבץ' איבדה את אביה, שהיה דמות משמעותית עבור מארק. "אבא שלי תפס את המקום של האב הביולוגי עבור מארק. הם היו מאוד מחוברים, ממש כמו גוף אחד. הוא חלה ותוך שלושה חודשים נפטר. לא ידענו עד כמה מארק מבין, אבל בכל פעם שהוא היה מגיע לדירה של ההורים שלי הוא היה מחפש אותו בחדרים וכשלא מצא היה כועס, אגרסיבי ומסתגר. זה הגיע למצב שאמא שלי החליטה לעבור דירה, רק כדי שמארק יפסיק לחפש אותו.
"ניסיתי להסביר לו את המצב החדש. לקחתי אותו לבית העלמין, הראיתי לו את הקבר ואמרתי שזה הבית החדש של סבא. מארק שתק, נשכב על האדמה ליד, מישש את הקבר והפליג עם המחשבות שלו.
"רציתי להקל עליו ושמתי לב שהוא צופה בסרטונים של ציירים, אז הגשתי לו דף וצבעים. הוא יצר ציור אבסטרקטי. אני לא ממש הבנתי אותו, אבל כל מי שראה אמר לי שאני חייבת לתת לזה הזדמנות".
רפייבץ' ארגנה לבנה פינת ציור. היא רכשה בלוקים וצבעים והוא חשף כישרון יוצא דופן.
"כשהוא מצייר, כולו מרוכז בזה, אסור להפריע לו ואם מישהו נכנס באמצע זה מכעיס אותו וגורם לו להסתגר. הוא צריך את השקט שלו. לפעמים אני שמה לו מוזיקה קלאסית. כשהוא שומע צ'ייקובסקי הוא מצייר פרחים.
"הוא התחיל לצייר דברים מתוך טריגרים. יש לנו שכנה שהוא אוהב ויחד הם הצילו ציפור מחתול והוא צייר את זה.
"הוא ראה סרטון על ילדה אוקראינית שנהרגה במלחמה. זה ממש העציב אותו. אמרתי לו: 'מארק אתה לא יכול לשנות את הגורל שלה, אתה רק יכול לקחת אותה למקום טוב יותר'. אז הוא צייר אותה בפארק יפה ואת היצירה שלחנו לאמא שלה".
התערוכה: "מרגיש שגאים בו"
בימים אלה התערוכה של מארק מתקיימת בסטודיו של שוקי קוק במתחם נגה ברחוב רוחמה 11 בתל אביב.
עבור רפייבץ', התערוכה של בנה היא הרבה יותר מתחביב רגעי. "כל עניין האנשים שבאים וצופים לא היה לו קל. קשה לו עם ההמולה, אבל הוא נהנה שאנשים מגיבים אליו, הוא מרגיש שגאים בו. כל מה שאני רוצה עבור מארק זה שהוא יהיה מאושר. אני שמחה כי הוא יכול למצוא בציור מקצוע ופרנסה. זה יכול לאפשר לו להיות עצמאי. ציור עושה אותו שמח, וכמה אנשים זוכים לעבוד במשהו שמשמח אותם?".
שוקי קוק: "רגישות אנושית יוצאת דופן"
חברה שראתה את ציוריו של מארק, שכנעה את אמו לפנות לאמן שוקי קוק, המתמחה בסריקת יצירות, והוא ביקש לפגוש את הצייר המוכשר ולראות עוד ציורים שלו.
קראו גם:
"מאז שנחשפתי לציוריו של מארק אני 'קשוב' לפרטים הקטנים שבהם, היוצרים סיפורי רקע לדמות או רעיון", אומר קוק. "אין שום תקשורת מילולית עם מארק. אימו מתקשרת איתו, מנחה אותו בפרטי חיים, אבל לא ברור כמה ומה מארק מבין מתוך הנאמר, ואיך זה מעובד בתוכו.
"ככל שהעמקתי להתבונן, גיליתי יותר ויותר רגישות אנושית יוצאת דופן, הבאה לידי ביטוי באווירת הציור. משיחות עם אימו למדתי כי חוויות מסוגים שונים מהוות טריגר לציוריו, החל מטיול ברחוב שכונתי ומפגש עם שכנה שמצאה ציפור שהותקפה על ידי חתול, או התרגשותו.
"גירויים שמארק סופג מגיעים גם מהסלולרי שלו, אותו הוא מפעיל במיומנות. מארק לא למד ציור מעודו, אך בהתבוננות בסרטים שונים הבין ופיתח את שיטתו שלו לראות ולהעביר מחשבותיו בצבע".
