נס גדול. כך אפשר להגדיר את מה שאירע בשבוע שעבר לבני משפחת דגן, שרית ונאור ובתם בת החצי שנה ארין, שבזמן ששהו במסדרון הבית, ספג בניין המגורים שלהם ברחוב צייטלין פגיעה ישירה של טיל, ממנה נהרסה דירתם. אחרי דקות מורטות עצבים שנראו כמו נצח, הם חולצו בשלום מההריסות.
אך כעת מוצאים את עצמם בחוסר ודאות לגבי עתידם. בימים הקרובים הם אמורים לפנות את החדר במלון ברחובות אליו פונו ולחפש דירה חדשה, כל זה בזמן שגם פרנסתם נפגעה, כשרכב ההובלות של נאור ניזוק גם הוא מאותה פגיעה. בראיון מיוחד הם מספרים על רגעי האימה והפחד, על הפינוי מביתם ועל החשש לעתידם ולכך שהם עלולים להיוותר ממש בקרוב ללא קורת גג.
הפגיעה: "פיצוץ עז והדף של זכוכיות"
ראשון לציון היא ללא ספק העיר הכי מטווחת בשפלה, וזו שגם ספגה פגיעות ישירות ונפילות של רסיסים רבים שגרמו להרס ונזק לרכוש רב. בשבוע שעבר זה קרה שוב, כשטיל פגע בבניין מגורים ברחוב צייטלין בעיר וגרם להרס רב. הוא פגע בשתי דירות בקומה העליונה שלמרבה המזל היו ריקות, אך גרם נזק רב לקומה התחתונה שם הסתתרה משפחת דגן. באותם רגעי אימה, כל מה שעניין את שרית ונאור הוא להציל את בתם אירן בת החצי שנה שכמעט נחנקה מהאבק ומדליפת הגז.
קראו גם:
"הרגשנו שאנחנו נחנקים, העור התחיל לשרוף. פחדנו שהבית עומד להתפוצץ וניסינו בכל הכוחות לפחות להציל את התינוקת ולחלץ אותה דרך החלון".
"זה היה נס גדול, אני לא יודעת איך יצאנו משם", משחזרת האם שרית (38) ממלון ברחובות אליו הם פונו. "אני ובעלי נאור היינו בבית עם התינוקת והכלבה, למזלי הבן שלי אריאל בן ה-13 היה אצל אבא שלו. אני שמחה שהוא לא עבר את זה איתנו. זה היה גובה ממנו מחיר גדול".
"באותו ערב היה מטח כמו תמיד", משחזרת שרית. "בדרך כלל כשנשמעת אזעקה אנחנו אמורים לצאת לחדר מדרגות, אבל בגלל שאצלנו בבניין זה חלל פתוח עם חלונות ואף פעם לא הרגשתי בטוחה שם, החלטנו להישאר בבית ולהסתתר במסדרון פנימי, בדיעבד זה הציל אותנו. התחבאנו שם עם הילדה וכשהאזעקה הסתיימה ועדיין לא שמענו את הבום של היירוט אני ונאור מיד הסתכלנו אחד על השנייה, זה היה חריג. פתאום הכלבה שלי רצה אלינו, כאילו היא הרגישה משהו ואז הרגשנו פיצוץ עז והדף של זכוכיות עלינו.
"מיד התחלנו להשתעל כי הכל היה מלא בעשן ואבק. ההדף היה כל כך חזק שלא ידענו אם הטיל פגע ישירות בבית שלנו או בדירה מעלינו. ברגע הראשון ניסינו להימלט מהדלת הראשית, אבל הפגיעה כנראה גרמה לתנודות בבניין כי היא נתקעה ולא הצלחנו לפתוח אותה.
"נאור אדם מאוד חזק, היה ברור לי שאם הוא לא מצליח לפתוח את הדלת אנחנו בבעיה. הוא ניסה להגיע לדלת האחורית שמובילה לחצר שלנו, אבל זה היה הכיוון של הטיל והכל היה מלא בזכוכיות ושברים שנפלו. בשלב מסוים התחלנו להריח גז וממש לשמוע את הדליפה, כל הגוף שלנו התחיל לצרוב, אני לא יודעת ממה בדיוק אבל הרגשנו את זה בכל מקום.
"בגלל שלא הפסקנו להשתעל מאוד פחדנו על ארין, אם אנחנו בקושי נושמים אז איך הריאות הקטנות שלה יתמודדו עם זה?
"חשבנו שהבית עומד להתפוצץ מהגז ורצינו לפחות להציל את התינוקת אז הנחנו אותה על אדן החלון וניסינו להעביר אותה לעוברי אורח. אנשים מבחוץ צעקו לנו אבל כשהבנו שהחלון שבור ומלא זכוכיות וזה מסוכן אמרתי לנאור להחזיר אותה פנימה ויחד ניסינו למצוא דרך מילוט".
החילוץ: "שברו את הדלת וחילצו את ארין"
את הסצינה קורעת הלב בה ההורים מנסים להציל את חיי בתם הקטנה, תיעדו תושבים בסרטון מצמרר בו נראת ההמולה סביב בית משפחת דגן.
"אנשים מבחוץ ניסו לשבור את הדלת כדי לחלץ אותנו, למזלנו באו עוד הרבה אנשים ויחד הם שברו אותה. ברגע הראשון שיצאנו מהדירה רק רציתי שיטפלו בילדה שלי, מרוב אדרנלין לא הרגשתי כלום, לא רציתי טיפול רפואי ולא עניין אותי שום דבר, קודם כל רציתי להעביר את הבת שלי לבית של אמא שלי שנמצאת קרוב, רציתי שהיא תהיה בטוחה ורחוקה מזה. רק אחרי כמה שעות קלטתי שנחבלתי ושיש לי זכוכיות ברגליים.
כשראיתי את הבית מבחוץ הייתי בשוק, כולו מחורר, הרוס, מרוב אבק בכלל לא מבינים מהיכן זה פגע. רק בצילומים שעשו מהאוויר הבנו שהטיל פגע מלמעלה בקומה העליונה. למזלנו רוב הבניין היה ריק, היתה דירה של עובדים זרים שפונתה בתחילת המלחמה, היו שכנים שטסו לחו"ל וחלק מהשכנים היו במקלט הציבורי באזור.
"היה שכן אחד שנותר בחדר מדרגות ונפגע מההדף ושכן אחר שבאותה העת התנדב עבור מפוני עוטף עזה בכפר סבא. הבנו שהוא בעצמו גילה שהבית שלו נפגע רק כששדרו את זה בטלוויזיה, כי הוא זיהה את הבניין. אגב, ככה גם הבן שלי אריאל גילה מה קרה לבית שלנו. תוך זמן קצר רצו צילומים והוא ראה את זה בטלוויזיה, אני לא הספקתי לעדכן אותו בעצמי כי הטלפון שלי קרס מרוב הודעות וטלפונים, כל מי שהכיר אותנו התקשר לבדוק מה איתנו, אפילו השליח מהחנות משחקים התקשר לשאול לשלומנו".
הנזק: "נשארנו בלי ציוד ובלי פרנסה"
הדירה בה התגוררה המשפחה שכורה ועוד באותו הלילה הם הלכו לבית אחיה של שרית, למחרת פונו על ידי עיריית ראשון לציון לבית מלון ברחובות.
"בלילה הראשון ישנו בממ"ד, פתאום הבנתי שהיינו שאננים, אנחנו סומכים על כיפת ברזל ושוכחים שאין מאה אחוז, החלטתי שאני לא מוכנה להעביר לילה אחד בלי מרחב מוגן. בלילה הראשון אפשרו לנו לקחת כמה פריטים אישיים כי הייתי חייבת דברים לילדה, בעיקר חפצים הכרחיים וחיוניים. למחרת לפני שנסענו למלון רצינו לקחת עוד כמה דברים, אבל כבר המליצו לנו לא לגעת בכלום, הכל מלא זכוכיות, אבק שאסור לנשום וגם אולי חומר נפץ. ניסיתי רק להגיע לארנק שלי כדי לקחת מסמכים חיוניים, אבל לצערי הוא לא היה במקום שהוא היה אמור להיות וכנראה מישהו דאג לקחת אותו. הגענו למלון עם מינימום דברים".
כיצד אתם מסתדרים מאז הפינוי?
"זה לא פשוט. בעלת הנכס כמובן תקבל פיצוי, היא אישה מקסימה ומאוד הצטערנו שדרכנו נפרדות. אנשים חושבים שבגלל שזו דירה שכורה אנחנו רק צריכים למצוא דירה אחרת, אבל זה לא ככה. מה עם הציוד החשמלי שלנו? כל רכושנו? אנשים לא עוברים מדירה אחת לאחרת ברגע ובלי כלום. בכל מצב רגיל זה תהליך שלוקח זמן, אז כשמאבדים הכל זה אפילו יותר מורכב.
"גם את מקור הפרנסה שלנו איבדנו כי הרכב של נאור שמשמש את העסק שלו להובלות, חנה בקדמת הבניין ונהרס לחלוטין, אז כרגע גם העסק שלנו מושבת ואין הכנסה.
"אני בחופשת לידה, שממש לא נראת כמו חופשה, הייתי אמורה לחזור השבוע לעבוד אך כמובן שנאלצתי לדחות את זה.
"ברגע אחד איבדנו הכל, בית, רכוש ופרנסה, אפילו דבר בסיסי כמו מטבח להכין בו אוכל לילדיי אין לי, במלון יש רק ארוחת בוקר ובשאר הזמן אנחנו מסתדרים".
דיברת עם מישהו לגבי הזכויות שלכם?
"נכנסתי לכל מיני אתרים להבין מה הזכויות שלנו, דיברנו עם מס רכוש אבל דברים לא קורים מעכשיו לעכשיו, זו פרוצדורה ומה אנחנו אמורים לעשות בינתיים? יש הרבה ביורוקרטיה, אנחנו יושבים בחדר במלון ומנסים להבין לאן מתקדמים מכאן.
"הבנו שבימים הקרובים אנחנו צריכים לפנות את החדר, אני מקווה שיימצא לנו פתרון במהרה. זה לא מצב רגיל של אדם שאיבד את ביתו, כי יחד עם הקירות איבדנו הכל".
