מגרש של זיכרון ותקווה. מדי יום שני אחר הצהריים מתמלא מגרש הכדורגל בפארק פרס בחולון בקולות צעירים. זו אינה עוד קבוצת כדורגל חובבנית, אלא יוזמה מרגשת שהקים טל ארוויס לזכר אחיו - שי ארווס ז"ל, לוחם שנפל בדצמבר האחרון במהלך הלחימה בעזה במלחמת חרבות ברזל.
זיכרון מהאח שנפל
שי ארווס ז"ל, שנפל בקרב על הגנת יישובי הדרום, היה מוכר כלוחם אהוד. סיפורו הותיר חותם עמוק, ואף הגיע לבמה הלאומית כאשר אביו, רפאל ארווס, נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות הממלכתי ביום העצמאות האחרון, כהוקרה על גבורתו ומסירותו.
"חיפשתי דרך להרגיש את שי קרוב אליי, להמשיך את הקשר איתו בדרך שתמיד אהב", מספר אחיו, טל, בכאב ובהתרגשות. "הכדורגל היה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, הוא חיבר בינינו מגיל צעיר. לכן, הרעיון להקים קבוצת כדורגל שתשחק לזכרו בכל שבוע הרגיש לי הדבר הנכון והטבעי ביותר לעשות".
אולי יעניין אתכם:
וכך, בכל יום שני, מתכנסים חברים, בני משפחה, ומכרים – וגם כאלה שלא הכירו את שי באופן אישי, אך מבקשים לחלוק כבוד ולהצטרף למסורת – למשחק כדורגל בפארק.
הרבה יותר מקבוצת כדורגל בפארק פרס
המשחקים מתקיימים באווירה פתוחה ומחבקת, ומהווים מפגש חברתי ותומך עבור כל המשתתפים. המגרש בפארק פרס הפך לבית השני של הקבוצה, באדיבותו של שי אברהם - מנהל הפארק.
"כששמעתי את הסיפור המרגש של טל ואת היוזמה שלו", מספר אברהם, "היה לי ברור שאנחנו בפארק צריכים להיות חלק מזה ולתת להם את כל התמיכה הנדרשת. מעבר לפעילות הספורטיבית, יש כאן יצירה של זיכרון חי, חיבור בין אנשים, ובניית קהילה תומכת. זה בדיוק הלב הפועם של פארק ציבורי – להיות מרכז שמכיל ונותן מענה לצרכים השונים של התושבים, גם במובנים הרגשיים והקהילתיים".
הקבוצה שהקים טל ארווס היא הרבה יותר מקבוצת כדורגל. היא מהווה "טקס אזרחי" שבו האבל פוגש תקווה, והזיכרון הופך למנוע של עשייה וחיבור. דרך המגרש, החברים והמשפחה ממשיכים להחזיק ברוחו של שי ז"ל, לזכור את ערכיו ואת אהבתו למשחק, ולהבטיח שזכרו יישאר חי ובועט על הדשא. זוהי הוכחה מרגשת לכך שגם מתוך כאב גדול, ניתן לצמוח ולהקים מסגרות קהילתיות מחזקות, המנציחות את היקרים לנו בדרך משמעותית ונוגעת ללב.
