כוכב ביבי (24), המתגורר בשכונת בן גוריון בחולון, הותקף השבוע על ידי נער בן 14 רכוב על קורקינט, שירק בפניו רק בגלל נטייתו המינית.
"נולדתי בשכונה, גדלתי בבן גוריון ואני מת על חולון", מספר ביבי השבוע ל"מיינט חולון". "אני אדם רגיל לחלוטין, סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר, והחיים שלי שמחים ורגועים. אבל באמת לא האמנתי שאחטוף זעזוע כמו שחוויתי השבוע – אלימות על רקע נטייתי המינית".
"לא מתבלט"
"יצאתי מהארון בגיל 18 במהלך כיתה י"ב, וזכיתי לקבל תגובה חיובית מאוד מהמשפחה המורחבת והחברים. יש אנשים שיגידו ש'ראו עליי', כי יותר הסתודדתי עם החבורה של הבנות, אבל תמיד הרגשתי בטוח לדבר על הדברים, וגם אף פעם לא הרגשתי שאני צריך להסתיר משהו".
"כיום האני מאמין שלי זה 'חיה ותן לחיות', ואני לא מזמין שום אינטראקציה מבחוץ. אני לא מחפש להתבלט – מתלבש רגיל, הולך רגיל ושום דבר לא חריג בשטח".
אלא שהשבוע הכל השתנה כשביבי חווה חוויה אלימה במיוחד. "אני גר בקצה בן גוריון, ולקראת השעה 19:30 בערב הייתי צריך להגיע לתחנת האוטובוס לכיוון בית ספר נבון. בדרך אני צריך לחצות את השכונה ואת הגינה שבין משעול ענבר ומשעול גבריאל, צמוד לבית הכנסת 'סולם יעקב'. שוחחתי עם בן הזוג שלי באוזניות, שיחה רגילה". בשלב זה הוא הבחין לדבריו בקצה הגינה בחבורה של נערים על קורקינטים, ולא ייחס לכך חשיבות.
ביבי מציין שהבחין לפתע באחד הנערים כשהוא נוסע לכיוונו במהירות עם הקורקינט, ואז עצר לידו שאל אותו: "אתה הומו?". "הייתי בשוק מהשאלה", מספר ביבי, "אז שאלתי אותו: 'בן כמה אתה'? והוא ענה לי: "בן 14". עניתי לו: 'שיהיה לך יום טוב', והמשכתי ללכת".
"זה לא לגיטימי לשאול אדם זר על ההעדפה המינית שלו, ואני גם בטח שלא מחויב לענות לאדם זר", אומר ביבי, שלא היה מוכן למה שקרה בהמשך.
"חזרתי לגיל 13"
"ראיתי שהנער נוסע מאחוריי. חשבתי שהוא סתם עושה רונדלים עם הקורקינט מול בית הכנסת. אבל באיזשהו שלב הוא עקף אותי בבת אחת, עשה פרסה חדה ונעצר ממש מילימטרים לפניי, ופתאום ירק לי בפנים. הוא המשיך לנסוע תוך כדי שהוא צוחק וצועק ומבסוט מעצמו.
"הייתי בשוק. ניגבתי את הפנים עם היד, ותוך כדי שמעתי בטלפון את החבר שלי צועק: 'מה קרה, מה קרה?'. המשכתי ללכת בבהלה בהליכה מהירה, והסתכלתי לאחור לראות שהוא לא נוסע אחריי".
"אני חייב לציין שיש לי חגורה חומה בקראטה, ולימדו אותנו להתמודד עם מצבים קשים. כלומר אני יודע איך להגן על עצמי כשצריך. אבל בחיים לא חשבתי שאצטרך להתמודד מול נער שמתנהג כך. בחיים לא התכוננתי לסיטואציה כזו, ובאותו רגע הייתי חסר מילים ובהלם מוחלט. אני חי את החיים שלי, לומד, בזוגיות והכל, אבל בבום אחד חזרתי לגיל 13 - ילד שלא סגור על עצמו, הסביבה מסתכלת עליך בביקורתיות, והמצב ממש ערער אותי".
ביבי מספר שהוא מצטער שלא הספיק לצלם את הנער. "הם פשוט ברחו משם אחרי שזה קרה. בינתיים המשכתי ללכת לתחנת האוטובוס, וראיתי שהם נוסעים בצד השני של בן גוריון. עמדתי בתחנה ופשוט פחדתי. ספרתי את השניות עד שהגיע האוטובוס. מתתי מפחד שהוא יחזור עם כל החבורה שלו ויתקפו אותי. רק ברגע שעליתי על האוטובוס התחלתי להירגע".
פנית למשטרה?
"בהחלט שקלתי לפנות למשטרה. למען הכנות, פשוט לא האמנתי שייצא מזה משהו, בגלל איך שהמשטרה מתייחסת למקרים כאלה. מצד אחר, גם רציתי לעבור את זה ולהמשיך הלאה. מה שכן, היה לי מאוד קשה לישון באותו לילה, אבל אני לאט־לאט חוזר לעצמי".
שקלת לנסות ולאתר את הורי הנער?
"בהתחלה באמת חשבתי לפנות להורים. ברור שהילדים מאותה שכונה שלי, אבל אנשים וחברים טובים האירו את עיניי ואמרו לי שאם הילד מתנהג כך, כנראה זה מה שהוא ספג מההורים שלו. סביר שהוא לא הגיע מבית שמלמדים על ערכים וכבוד הדדי".
קראו גם:
אתה ממשיך הלאה?
"כן. אצלי הכל רגיל, התאוששתי. נולדתי וגדלתי בחולון ותמיד הרגשתי בטוח בשכונה הזו, ולא חשבתי שאגיע למצב שילד שצעיר ממני בעשור יגרום לי להרגיש ככה מטר מהבית שלי".
"בימים כאלה טעונים, תקיפה על רקע הומופובי זה נושא שמאוד קל לעשות ממנו פוליטיקה. אבל זה לא פוליטיקה – כי זה אלמנט של אנושיות. יש פה עניין של כבוד הדדי, ובלי קשר, אם מסכימים עם השקפה או נטייה, אנחנו יכולים להסכים שכל אחד יכול לחיות את החיים שלו ובלי לפגוע באחר".
