בחזרה לעבר: 30 שנה לאחר שעזבה את אוקראינה לישראל שבה האחות ילנה דונצ'יק מחולון לארץ הולדתה על מנת לסייע למשלחת רפואית "כששמעתי שפרצה המלחמה בין וראיתי את זרם הפליטים שמתחיל להגיע לגבולות ידעתי שלא אוכל לעמוד מנגד".
דונצ'יק, אחות במכבי שירותי בריאות במרחב חולון יצאה לחל"ת, ארזה מזוודה ויצאה למחנה פליטים באוקראינה על מנת לסייע לפליטים "החלטתי שלא משנה מה, אני אגיע לשם ואסייע לאנשים ככל יכולתי. כשיצאתי מאוקראינה לפני 30 שנה בדיוק סיימתי את לימודי הסיעוד שלי וכיום כשאני אחות מנוסה ידעתי שאני נחוצה שם".
ילנה יצרה קשר עם ארגון "נתן"- סיוע חובק עולם, המעניק עזרה באזורי אסונות הומניטריים ויצאה לדרך כחלק מהמשלחת של הארגון, שכוללת אנשי רפואה, סיעוד ועבודה סוציאלית. "כשהייתי יותר צעירה התמקדתי בפרנסת המשפחה ולא יכולתי להתנדב, אבל כעת כשהילדים שלי בוגרים, אני יכולה להגשים את היעוד שלי שהוא עזרה לאחר. אף אחד בעצם לא ממש הופתע מהנסיעה שלי בעיקר לאור העובדה שלפני זמן לא רב גם סיימתי תואר בניהול משברים.
הילדים שלי אמנם קצת נלחצו מזה שאני נוסעת לאזור מלחמה, אבל לא היה להם ספק שאני לא יכולה להישאר אדישה למצב, בטח ובטח שמדובר בסבל אנושי. הם ידעו שאני צריכה להיות איפה שהלב שלי נמצא. גם המנהלות והחברות שלי בעבודה שמעו שאני נוסעת ומיד אספו כסף כתרומה לפליטים".
דונצ'יק והמשלחת נמצאים בעיירה קטנה בסמוך למעבר הגבול בין אוקראינה לפולין במתחם שפעם היה מרכז מסחרי וכיום הוסב למחנה פליטים "אנחנו מקבלים מידי יום אלפי פליטים, שמגיעים הישר מהתופת" אומרת דונצ'יק "אל מחנה הפליטים שלנו שהוא מחנה מעבר, מגיעים בעיקר זקנים, נשים וילדים שנאלצו להשאיר מאחור את הבעלים, האחים והבנים. הם מגיעים שהם עייפים וסחוטים לאחר שעמדו ימים במעבר הגבול, חלק גדול מהם מיובשים.
קראו גם:
העובדה שאני מדברת אוקראינית עוזרת לשבור במעט את הקרח, יש כאלה שמגיעים עם כל מיני פצעים פתוחים וחבלות ואנו נותנים להם עזרה ראשונה. אני נתקלת כאן בסיפורים קורעי לב שממש שלא משאירים עין יבשה. יש נשים שלא יודעות איפה הבעל או החבר, ילדים שנקרעו מביתם. אחד הסיפורים שהכי נגעו לליבי הוא של קשיש אוקראיני שהסתובב כאן שעות בחוסר אונים מוחלט. אשתו אושפזה בבית חולים קרוב והוא לא ידע מה עליו לעשות, לחכות או להמשיך במסע".
לדונצ'יק משפחה באוקראינה וגם הדאגה להם מטרידה אותה "יש לי עדיין קרובי משפחה באוקראינה. אח צעיר, שמתגורר בכפר קטן ליד קייב ועוד קרובים רחוקים יותר שמתגוררים ומסתתרים בכפר אחר. אני נמצאת איתם בקשר יומיומי. לפי מה שאני מבינה הם בינתיים בסדר אבל המצב הרי יכול להתהפך תוך זמן קצר מאד וזה בהחלט מדאיג. קייב עיר הולדתי היא עיר מדהימה ביופייה והלב שלי נשבר מהמראות ומהרס שנגרם מהמלחמה המיותרת והאכזרית הזאת".
