שירן ועקנין חנן (37) היא גרושה ואמא לנערה מתבגרת (בת 15.5) ולשלושה ילדים בני שש, שלושתם אוטיסטים בתפקוד נמוך. שירן נולדה באזור הים (יוספטל) בבת ים, ועם השנים עברה להתגורר בחולון. בשנים האחרונות גידלה את ילדיה לבדה, ולפני כשנתיים דירתה נשרפה. בעקבות זאת פרסמה הודעה מרגשת בפייסבוק: "אם מישהו מוסר בגדים לילדים, אני תשמח לסיוע".
"הגעתי למישהי שאמרה שיש לה בגדים, ופגשתי שם את דין. גילינו שיש לנו כל כך הרבה דברים משותפים", אומרת שירן. דין (33) היא אם לשני ילדים: בן 13.5 וילד אוטיסט בן 8 – שניהם מתרומת זרע. "אפשר להגיד שזו הייתה אהבה ממבט ראשון", מספרת שירן, "ולאחר שנה של היכרות וחיזור, היום אנחנו כבר נשואות רשמית במשך שנה".
שתי הנשים וששת הילדים המשותפים עברו להתגורר יחדיו בדירה נחמדה בקרית שרת, אך לאחרונה תם החוזה, ובעל הבית החליט כי לא יחדש אותו לשנה נוספת, ולכן זוג הנשים החלו לחפש אחר דירה חדשה למגורים.
שירן מספרת: "דין היא שפית שעובדת כיום במספרה, ואני בין היתר מאפרת במקצועי, אבל עובדת בליווי ילדים בהסעות, כי גם יש לנו ארבעה ילדים משותפים עם אוטיזם, שצריכים לא מעט טיפול. יש לנו פרנסה, יש לנו משכורת ואנחנו גם מקבלות קצבאות גבוהות מהביטוח הלאומי וסיוע מהמדינה. הבעיה היא לא כלכלית, אלא פשוט אף אחד לא רוצה להשכיר לנו דירה".
דין ושירן עברו בכמעט כל דירה אפשרית להשכרה ברחבי חולון, ועל אף שיש להן את היכולת הפיננסית לשלם על הדירה, הן נתקלות ללא הרף בגזענות, הומופוביה, דעות קדומות ובעיקר אפליה נגד ילדים במצב מצוקה.
שירן מספרת, כי "אם אני מגיעה לדירה ומבקשת לראות אותה ושוקלת להשכיר, הכל מתחיל נחמד ועל מי מנוחות. אבל אם אני מגיעה עם דין – שהיא נראית קצת יותר גברית ממני – אז מתחילים לשאול אותנו: מה אתן לסביות? לפני המצעד שבוע שעבר שאלו אותנו אם אנחנו הולכות למצעד הגאווה, אם אנחנו תולות דגלים? מה זה קשור בכלל? אנחנו באנו לשכור דירה - ופתאום בעל הבית משנה את דעתו ולא רוצה להשכיר לנו".
שירן ממשיכה ואומרת: "יש כאלו שבאמת מפגינים הומופוביה, ואם יש כאלו שמשלימים עם זה, אז פתאום שואלים אותי לגבי הילדים. כשאני מספרת, אז מתחילים בשאלות: למה הבאת כל כך הרבה ילדים? למה המשכת לעשות ילדים? לא שואלים אותי מי אני, מה האופי שלי או איך אני מחזיקה את הבית. בדרך כלל אנשים מראים פחד, ועונים לי: אני צריך את זה על הראש שלי".
כיום הילדים של שירן ודין במסגרות מסודרות, חלקם בבתי הספר בחולון וחלקם בגני הילדים: "אנחנו לא רוצות וגם לא יכולות לעזוב את העיר. הילדים נמצאים פה במסגרות נפלאות, הבנים בגנים ייעודים. מה גם שיש לנו את התמיכה של משפחה וחברים, וגם יש לי פה גם סבא בן 90 וקצת שגר לא רחוק – ואני לא יכולה רגע בלעדיו. אם אני עוברת לפריפריה – אין מסגרות מתאימות לילדים עם צרכים מיוחדים, וגם שם זה מייאש למצוא דירה".
קראו גם:
שתי הבנות כבר ביקרו בעשרות דירות בכל רחבי חולון, ונכנסו לסוג של ייאוש: "דייר אחד אומר לי שהוא לא רוצה להשכיר את הדירה, כי הוא לא רוצה לראות ילדים אוטיסטים בדירה שלו. אחד אחר לא רוצה להגיד לי שהוא לא רוצה להשכיר לנו – אז הוא אומר שהוא רוצה 100,000 שקל מראש. מאיפה אני אביא כזה סכום? אחד נוסף אומר שהוא רוצה תשלום של חודשיים מראש כל פעם והשלישי רוצה כמויות ערבים לא נורמלית. אני אמנם מקבלת תמיכה וגב של עמידר והביטוח לאומי, והם אלה שבעצם מסייעים בתשלום, אבל אני לא יכולה להביא סכומים מטורפים שכאלה".
איזה תירוצים נותנים לכם בעלי הדירות?
"בכל דירה, ברגע שמגלים שאנחנו לסביות, אז מתחילים לשאול אם אנחנו חוגגות בבית, או איך אנחנו מתלבשות. או לחלופין, כשמבינים שההכנסה עקב ילדים עם צרכים מיוחדים - אז השאלות הן באיזה תפקוד הם? הם מרעישים או צועקים? הם מקשקשים או דופקים ראש בקירות? ולא מתוך דאגה לבריאותם".
איזה גודל דירה אתן מחפשות?
"אנחנו אמנם שמונה נפשות, אבל מחפשות דירה של ארבעה חדרים. הבנים ישנים ביחד והבנות ישנות ביחד. אנחנו לא צריכות דירה יותר גדולה מזה, כי אז כבר שווה לקנות בית. עמידר אמרו שיש להם רק דירות 3 חדרים, אבל אנחנו זכאיות ל-4 ואין להם לתת לנו".
מה המצב שלכן היום?
"אנחנו כבר הרבה מעבר מעבר לחוזה שלנו, וזה כבר ממש לא פייר כלפי בעלי הבית הנוכחים. תכף זורקים אותנו מהדירה ואף אחד לא עוזר. העירייה אומרת שתחום הדיור זה לא באחריותם, וכל דייר בעיר שחושב לרגע בכיוון – כי יש לנו את הכסף – מגיע עם שיקולים ממש מפחידים. אנחנו ממש מיואשות, אנחנו עוד רגע ברחוב ורק רוצות בית חם לילדים שלנו. אנחנו יכולות לשלם על זה, אז למה לא?! הכסף שלנו לא שווה כמו של אחרים?".
האם אתם יכולים לסייע לשירן ולדין? פנו אליהן דרך הפייסבוק, הן תשמחנה לכל סיוע שרק אפשר למצוא דירה להן ולמשפחתן.
