את יום האהבה (ולנטיין) שצויין השבוע (14.2.2024) ברחבי העולם, היו אמורים ויקטוריה גורלוב ואלכס סמוילוב לחגוג יחד. הם לא זכו להגשים את החלומות שלהם. ביום שבו רבים בעולם חגגו את האהבה בלבבות ובלונים, אי אפשר היה לשכוח את סיפור האהבה הנצחי של שני הצעירים שלא נפרדו בחייהם ובהחלטה מרגשת של משפחותיהם, לא נפרדו גם במותם.
סיפור האהבה העצוב הזה החל לפני כשנה וחצי. ויקטוריה גורלוב (23) ואלכס סמוילוב (26) נפגשו, התאהבו ומאותו רגע לא נפרדו. הם אפילו התחילו לעבוד יחד, וזה מה שהם עשו, כמאבטחים, בפסטיבל המוזיקה נובה בבוקר השבת השחורה של ה-7 באוקטובר. הם היו יחד גם כאשר מחבלי חמאס הרצחניים הגיעו למקום וביצעו במקום טבח אכזרי.
קראו גם:
סמוילוב ז"ל, תושב ראשון לציון, עלה מבלרוס בשנת 2004. הוא שירת בבסיס פלמחים ולאחר מכן החל לעבוד בחברת ההייטק 'אפלייד מטיריאלס', בפארק המדע ברחובות כמהנדס. גורלוב, תושבת בת ים, נולדה ברוסיה בעיר אירקוטסק, ועלתה לישראל לפני 5 שנים. היא שירתה במג"ב כלוחמת כי רצתה לשמור על המדינה שאהבה. אחרי השירות הצבאי החלה לעבוד בחברת האבטחה של צוות 3.
השניים הכירו במועדון ריקודים, כשחברה משותפת החליטה להפגיש ביניהם והאהבה מיד פרחה. שניהם אהבו לטייל בטבע, לרקוד, ולצלם סרטונים מצחיקים. בהמשך סמוילוב סייע לגורלוב למצוא עבודה במקום עבודתו והיה נראה כי דבר לא יכול לנצח את האהבה הגדולה שלהם.
למסיבה ברעים הגיעו כמאבטחים במסגרת עבודתם, ולא חזרו הביתה. "אלכס וויקטוריה הכירו דרך חברה משותפת" מספרת אחותו של אלכס, ליזה סמוילוב. "מהרגע שהם התחילו לצאת ביחד הם היו מאוד מתאימים. שניהם היו משוגעים שנהנים מהחיים, תמיד שמחים, ותמיד עושים שטויות לא משנה מה. הם היו כל הזמן מצלמים סרטונים חמודים ומצחיקים שלהם, הקשר שלהם היה שמח וכיפי ומאושר. אלכס מאוד אהב את ויקטוריה והיה כותב עליה שירים כל הזמן. הם היו זוג יפה, דאגו ואהבו אחד את השנייה ממש עד הרגע האחרון".
חברו של אלכס לעבודה, תומר רוזביץ, מוסיף ומספר: "הוא היה בחור חייכן , מצחיק והקסם שלו מיד חדר לכל מי שעבד איתו. תמיד ליווה אותנו בצחוק תוך כדי ימי עבודה קשים ועמוסים. כמה שהוא אהב את ויקטוריה. תמיד היה מספר עליה ודואג לה ואפילו דאג שהיא תעבוד קרוב אליו בצוות האבטחה של צוות 3 בתוך אפלייד מטיריאלס. את החיוך שלו והצחוק שלו לעולם לא אשכח".
אלונה קוטליאר מאבטחת מטעם צוות 3 באפלייד מטיריאלס, הוסיפה וסיפרה על ויקטוריה ז"ל: "החיבור איתה היה מיידי על אף פעם הגילאים ביננו. היא הייתה בעלת מוטיבציה, אחראית, עם חיוך גדול על הפנים שתמיד היה כל כך מזוהה איתה".
על סיפור האהבה הענק של ויקטוריה ואלכס היא מספרת: "כשוויקטוריה הייתה עושה משמרות לילה, אלכס לפעמים היה מסיים יום העבודה ונשאר איתה ער כל הלילה כדי שלא תהיה לבד. כשחלקו רכב אחד, היא הייתה מסיימת משמרת ומסיעה אותו לעבודה ולפעמים נשארת לנמנם באוטו עד שאלכס יסיים לעבוד, במקום לחזור הביתה. הוא היה מפנק אותה בשוקולדים, וכתב לה הרבה שירים ומכתבי אהבה, הוא היה ממש מאוהב בה. במהלך השבעה אמא של אלכס מצאה מכתבים שכתב לויקטוריה בזמן שהיא טסה לבקר את משפחתה ברוסיה, ולצערי הרב, ויקטוריה כבר לא הספיקה לקרוא אותם".
גם חברתה לעבודה, ליהי פרנקו, מספרת על הקשר הקסום בין השניים ומתקשה להיפרד: "ויקטוריה ואני שתינו היינו חיילות בודדות בצבא והיא ממש ידעה לקרוא אותי. היא ידעה תמיד מה להגיד, מה עובר עליי, מתי אני צריכה חיבוק ומתי אני צריכה שיתנו לי מרחב. בלי מילים תמיד הצלחנו להבין אחת את השנייה. ויקטוריה הייתה בחורה עם אמביציה ותכניות. היא רצתה לחסוך כסף ללימודים, ולכן הגיעה לכאן לעבוד כמאבטחת בעבודה מועדפת, וזו הסיבה גם שהם נסעו שניהם למסיבת הנובה כמאבטחים ולא כמבלים".
מהפסטיבל שהפך לאירוע תופת הם לא חזרו. הם נותרו יחד, נרצחו יחד, ובבית העלמין בבת ים הם נקברו זה לצד זו. לנצח יהיו יחד.
