כבר ביום הראשון למלחמת "חרבות ברזל" נרתמו אלפי אנשים מכל רחבי הארץ להתנדב ולתרום במה שהם יודעים לעשות הכי טוב: עזרה רפואית, שינוע ציוד, ארגון ואיסוף חבילות, תרומת דם, ויש גם לא מעט שהמומחיות שלהם היא בישול.
אורנה בן-ישי, 50, היא תושבת שכונת קריית שרת בחולון ואמא לשני ילדים, שמאוד רצתה לתרום למאמץ המלחמתי, ובעיקר עבור החיילים המשרתים בקו החזית, והדבר שהם הכי מתגעגעים אליו זה אוכל ביתי חם.
"אני טובה בלבשל אוכל מפנק, וראיתי בפייסבוק שחיילים רק חולמים לחזור ולטעום את האוכל הביתי שהם אוהבים. אז בישלתי כמה מנות, יצרתי קשר עם אנשים ששינעו את זה לבסיסים בדרום, ראיתי שאוהבים את זה, אבל אז הם ביקשו עוד. אמרתי לעצמי שאני חייבת להוסיף עוד כמה אנשים מחולון שיודעים להכין אוכל, וביחד נשנע כמויות גדולות יותר של אוכל לחיילים", מספרת בן‑ישי.
"ואכן, כמה ימים אחרי שנכנסו לעזה, יצרתי בפייסבוק את הקבוצה 'מבשלים לחיילים בחולון', ותוך ימים בודדים הצטרפו עוד ועוד תושבים שביקשו לקחת חלק במיזם ויודעים לבשל – וכבר הגענו ל־21 אנשים שונים ברחבי העיר שתורמים ארוחות שלמות ומוכנות לחיילים".
"מתחילה לבשל ב־22:30"
בתוך הקבוצה התחלקו האנשים המבשלים לפי המומחיות שלהם ‑ מנות עיקריות, סלטים, מאפים, עוגיות ועוד, והיו גם כאלה שהתנדבו לבוא ולאסוף את המנות מבית התושבים ולשנע את האוכל החם לבסיסים על קו החזית בצפון ובדרום.
בן‑ישי מספרת שכבר ביום הראשון החלה במלאכה עם כל חומרי הגלם שהיו לה בבית, והכינה מטבוחה, חצילים, אורז, פסטה, רטבים ועוד מעדנים.
איך האוכל מגיע לחיילים?
"כשאני מסיימת להכין את האוכל מדי יום, אני קובעת עם החבר'ה בקבוצה שעת איסוף, והם מגיעים אליי הביתה לקריית שרת, ואוספים קופסאות מלאות בכל טוב. אחרי כמה שעות הם שולחים לי תמונות של החיילים נהנים מהאוכל, וכולם מבסוטים ומחייכים, זה פשוט שווה כל שנייה של השקעה".
את יוצאת בעצמך לשטח להביא לחיילים את האוכל?
"אני לא יוצאת, אבל ראיתי שהמנות שלי כבר הגיעו לחיילים מצאלים, בסיס צנחנים בעוטף עזה ולבסיסים נוספים בדרום. אני מקבלת את התמונות מהשטח ורואה איך החיילים נהנים – זה עושה לי הרגשה ממש טובה".
קראו גם:
כמה שעות את משקיעה בזה?
"בשעות היום אני מנהלת חשבונות. אני מגיעה הביתה אחר הצהריים ומטפלים בכל נושא הבית והילדים. למעשה, אני מתחילה לבשל בשעה 22:30 בלילה, אחרי שנגמרות כל האזעקות. מבחינתי, זה סוג של תרפיה אחרי כל המצב עכשיו. אני פשוט נהנית להכין את כל הקופסאות, שאני יודעת שהולכות למטרה טובה".
את מממנת הכל על חשבונך?
"בהתחלה הייתה תרומה של ירקות דרך חווה חקלאית בכפר הירוק ומינימרקט 'קוקיס', אך הפרויקט נגמר השבוע ואנחנו מחפשים מאיפה אפשר להביא עוד תרומה של חומרי גלם, קופסאות פלסטיק ועוד. אני מקווה שעוד אנשים יצטרפו למיזם".
אמא והאישה עוזרות
דניאל ניסימוב, 28, אב לשני ילדים, מתגורר גם הוא בשכונת קריית שרת. במהלך היום הוא בעל עסק לפיצוחים ברחובות, ומספר פעמים בשבוע הוא ממהר חזרה ממקום עבודתו כדי להכין ארוחות חמות לחיילים.
"בשלושת השבועות האחרונים חיפשתי איך אני יכול לרתום את עצמי, ולהרגיש חלק מהמערך המלחמתי. חיפשתי באינטרנט אילו קבוצות מאפשרות לתרום לעשייה, וראיתי שאורנה יזמה את קבוצת הפייסבוק לארוחות לחיילים, והצטרפתי אליה אחרי כמה ימים. מיד הבחנתי בכל המעשים הטובים שהם עושים, וידעתי שאני חייב לקחת חלק בזה. אני יודע לבשל, ואחרי זה אורנה והצוות יודעים לשנע את זה לכל מקום בארץ".
איך אתה מצליח לבשל כמות כל כך גדולה של אוכל?
"יש פה שני אלמנטים: אני מבשל מגיל צעיר, ואני מגיע מבית בוכרי, אז כמויות של בישולים זה קטן עלינו. וכמו בכל משפחה, אני נעזר באמא שלי, באשתי, באחים ובאחיות, ובעצם כולם נרתמים להוציא כמה שיותר מנות".
מה אתה אוהב להכין?
"אנחנו מכינים הכל: בשר, קוסקוס עם רטבים שונים, מגוון מרקים והרבה מאוד אוכל טריפוליטאי".
אתה מקבל תגובות מהחיילים?
"התגובות והתמונות שאנחנו מקבלים מהחיילים זה בעצם מה שגורם לנו להמשיך לעשות עוד ועוד. אולי זה עולה לנו בתקציב, אבל אנחנו לא נפסיק להכין וכמה שצריך".
"חייל ביקש מתכון"
ורדית ברנע־טשקנט היא פנסיונרית, אמא וסבתא, המתגוררת במרכז קריית שרת. ביום היא פקידה בחברה להתקנת מערכות כיבוי אש, ועד לפני המלחמה הייתה מבלה בחוגים, עם הנכדים, ונפגשת עם חברות. בימים אלה היא מנצלת כל רגע פנוי שלה כדי להכין מנות לחיילים.
"ממש יום או יומיים אחרי שהבנתי שאנחנו יוצאים למבצע בעזה, ידעתי שאני לא יכולה לשבת בצד. פרסמתי בפייסבוק שאני רוצה להתנדב לבשל, לאפות ולהכין אוכל לחיילים, והיו לי כמה פניות. בין האנשים חזרה אליי גם אורנה, ופשוט היה בינינו קליק, ידעתי שזה הכי אמיתי שיש, ומיד התחלתי לעבוד".
כשוורדית נשאלת מה היא מכינה, היא עונה: "מה אני לא מכינה... מרקים, עופות, פשטידות, עוגות ועוגיות. אני מגוונת כל יום, לשלוח לך את התפריט הארוך?", היא שואלת בחיוך.
ורדית משקיעה לפחות ארבע שעות של בישול בכל שבוע: "אני גרה לבד היום, וכשאני מגיעה הביתה ויודעת שהולכים לבשל בשביל החיילים – זו הרגשה מאוד מאוד מספקת. אני עומדת במטבח ושרה, רוקדת ושמחה – זה פשוט ממלא את הלב".
מה את עושה כשהאוכל מוכן?
"אני מודיעה לאורנה, והיא מיד מתאמת עם כמה חבר'ה צעירים שהולכים ומסיעים את זה חם לבסיסים בדרום. אחרי זה שולחים לנו תמונות של חיילים נהנים מהאוכל שלנו וזה פשוט מענג. היה אפילו חייל שביקש מתכון לעוגיות בוטנים שהכנתי, שבמקרה הן מאוד קלות להכנה, אבל ממש טעימות".
מאיפה את מביאה את כל חומרי הגלם שלך?
"אני קונה את כל חומרי הגלם בעצמי – מבשר, ירקות, וכמובן מאות קופסאות פלסטיק. אני מוציאה מכיסי בערך 300 שקל בשבוע, אבל זה בהחלט שווה את זה. אני יודעת שאנשים שנמצאים שם בחוץ, בלב התופת של עזה, ונלחמים למעני ועבורי – הם לפחות זוכים לאוכל חם מהבית".
רוצים להצטרף למיזם? היכנסו לקבוצת הפייסבוק: "מבשלים לחיילים בחולון"
עוגיות הבוטנים של ורדית
(כ־50 עוגיות)
חומרים:
1/2 ק"ג בוטנים גרוסים
3 ביצים
כוס סוכר
הכנה:
לערבב בקערה
להניח נייר אפייה על שתי תבניות
לנטף עוגיות בקוטר כמה ס"מ על התבניות
לאפות כעשר דקות‑רבע שעה (או יותר לפי הצורך/התנור) לצבע זהוב
לקרר ולנתק מנייר האפייה
פורסם לראשונה: 07:09, 24.11.23
