מחקר חדש של המרכז לבריאות הנפש אברבנאל בבת ים חושף: בשנת 2021 חלה עלייה של עשרות אחוזים בפניות של ילדים למיון הפסיכיאטרי, וכן עלייה של מאות אחוזים בבני נוער שמתמודדים עם אובדנות, הפרעות חרדה והפרעות התנהגות.
קראו גם:
על רקע הנתונים המדאיגים נפתחה בבית החולים מחלקה חדשה, והורים לילדים שעברו את החוויה מזהירים: "ראיתי איך העתיד של הבן שלי עלול להיראות. אם זה קרה לנו זה יכול לקרות לכל אחד".
אם לנער: "החבאתי סכיני גילוח"
על פי הנתונים שנאספו באברבנאל אודות תחלואה נפשית בילדים ובני נוער, קיימת עלייה משמעותית של 30 אחוזים בפניות למיון בשנת 2021.
במחקר שערך הפסיכיאטר ד"ר אלכסנדר שנדרוביץ' מבית החולים, נמצא כי בהשוואת שנת 2021 לשנת 2019, נרשמה עלייה של 260 אחוזים בפניות על רקע מחשבות אובדניות; 410 אחוזים בנסיונות אובדניים; 230 אחוזים בהפרעות חרדה ודיכאון ו־460 אחוזים בהפרעות התנהגות. בנוסף, בשנת 2021 פונו למיון 75 מטופלים על רקע ניסיון אובדני, לעומת 11 בשנת 2019.
אחד מאותם מטופלים הוא ג' בן ה־15 מחולון, והוריו כלל לא מופתעים מהנתונים החמורים.
"הוא תמיד היה ילד עם קושי חברתי ומאוד מבודד, בגלל זה לא חשבנו שהקורונה תפגע בו", משחזרת אמו. "ערב אחד מצאנו על המחשב שלו דברים שאני מעדיפה לא לפרט לגביהם, אבל היה לי ברור שהבן שלי מתכנן את סוף החיים שלו. באותו לילה לא ישנתי. מאותו רגע עשינו עליו משמרות. אפילו את סכיני הגילוח שלי העלמתי מהמקלחת. אחרי כמה ימים נפל לו האסימון שאנחנו חושדים והוא נעלם לכמה שעות. תחשבי, ילד שלא יוצא מהבית פתאום נעלם. הייתי בטוחה שזה הסוף. חיפשנו אחריו כל היום ובלילה מצאנו אותו בפארק. במקום לקחתי אותו למיון באברבנאל. נשבעתי לעצמי שזה לא יהיה מקרה של כתובת שהייתה על הקיר שכולם מתעלמים ממנה. למרות השעה קיבלו אותנו ממש יפה וגם מהר. רק בשיחה עם המטפל שם הבנתי שאנחנו מקרה אחד מאלפים, שזה המצב כרגע עם בני הנוער ושלפחות אנחנו תפסנו אותו בזמן ושלפחות לבן שלי יש הורים עם מודעות. הייתי המומה שיש שם מחלקה סגורה שלמה רק לילדים. זה קרע לי את הנשמה. אחרי שיחה הוחלט שהוא יחזור איתנו הביתה. הוא אמר שהוא לא התכוון לפגוע בעצמו ורק היה סקרן, אבל לכולנו היה ברור שמשהו רע קורה".
כיצד אתם מתמודדים היום עם המצב?
"מאז הוא נמצא בטיפול. בהתחלה תרופתי, אבל לאחרונה הורידו לו את המינון והוא גם מקבל ליווי מעמותת 'רקפת' וממתנדבת שמתמחה בכישורים חברתיים. המצב לא מושלם, אבל אני מרגישה שאנחנו תחת שליטה וזה הכי חשוב. הלילה הזה יישאר לנצח בראש שלי. ראיתי את העתיד של הבן שלי וחברים שלו, ראיתי איך החיים שלנו ייראו אם נמשיך להתעלם מבעיות נפשיות. אני מגיעה מבית סובייטי. נושאים של בריאות הנפש אף פעם לא היו מדוברים אצלנו. הייתי בשוק כמה ילדים מתמודדים עם זה. לי אין כוחות להיות נושאת הדגל או להתחיל מהפכה, אני מסתפקת בפינה שלי, משתפת משפחה וחברות מהעבודה בסימנים מחשידים וכל הזמן מזכירה לאנשים להסתכל על הילדים שלהם. אם זה קרה לנו זה יכול לקרות לכולם".
קורונה ופוסט־קורונה
המצוקה כידוע אינה מתחילה ביום אחד. מנהלת השירות הפסיכולוגי־חינוכי ביישוב אזור, ד"ר גילה מצליח־ליברמן, פסיכולוגית חינוכית, מומחית ומדריכה, מספרת על ההתמודדות עם בני הנוער בימים סוערים אלה.
"יש פגיעה משמעותית בבני הנוער, לא רק בתקופת הקורונה, אלא גם בתקופת פוסט־קורונה. המגפה תפסה אותם בשלב מאוד משמעותי מבחינה התפתחותית, בזמן של בניית זהות, מיתוג במרחב החברתי ונפרדות מההורים. כל אלה לא ממש התאפשרו בזמן הקורונה. הילדים מצאו את עצמם מרותקים לבית, מול המסך ובתחושת בדידות. הקורונה עוררה גם מצוקה נפשית וחרדה קיומית, כך שכל המסגרת המשפחתית התערערה. זה קרה למשפחת שלמות וזה דו־כיווני ‑ המצב הנפשי של הילד כתוצאה ממשברים במשפחה, ומשברים במשפחה שנוצרים כשיש ילד עם מצוקה נפשית. זה כמו אונייה בים סוער ‑ כשהיא בסכנה, כל מי שעליה נמצא באותו מצב. במקביל, אנחנו רואים יותר מצוקה בקרב אוכלוסיות שבעבר לא היו בסיכון, מה שמוגדר 'משפחות נורמטיביות'. הגדלת הטווח מאוד מדאיגה אותנו כאנשי טיפול. זו אוכלוסייה שבעבר היה לה מספיק חוסן נפשי ועכשיו הוא נפגע. יש גם לא מעט מקרים בהם ילדים פונים לחומרים ממכרים, אלכוהול וסמים. זה כבר דורש התערבות יותר אינטנסיבית, וכל זה קורה לצד עלייה של עשרות אחוזים במספר הפונים אלינו".
"להנגיש את הטיפול"
מנהל מחלקת נוער ב' בבית חולים אברבנאל, ד"ר דויד בלאס, מנהל את המחלקה בה מטופלים צעירים על הרצף האוטיסטי הזקוקים לאשפוז על רקע בעיות נפשיות.
"אנחנו מרגישים את העלייה המשמעותית בשטח", הוא אומר. "הקורונה השפיעה עליהם בצורה שעדיין קשה להגדיר. זה לא מתחיל ונגמר בכל גל של קורונה, אלא מצב מתמשך. רק כי המספרים בבתי החולים משתפרים ויש פחות חולי קורונה, זה לא משפר את המצב עבורם. כמו שסיום הסגרים לא עוזר לאדם שכבר איבד את פרנסתו, כך סיום הבידודים לא מסייע למשפחה שכבר נקלעה למשבר. השינוי בשגרה וההיצמדות למסכים גורמים לעלייה בלחץ וירידה במצב הנפשי. אמנם כל העולם נמצא במצב הזה, אבל עבורם זה אחרת".
באיזה מצב הם מגיעים לבית החולים?
"לרוב הם באים כשכבר כל שאר האופציות מוצו וכבר לא ניתן להכיל את המצב של הילד בבית. לאשפז ילד בבית חולים פסיכיאטרי זה הדבר הכי לא טבעי להורה. הם עושים את זה רק אם אין שום ברירה אחרת.
"הם מגיעים במצב נפשי מורכב, לרוב עם בעיות אלימות ותפקוד, וכמובן שבמצב הנוכחי אנחנו לרוב רואים שכל המשפחה נקלעה למצוקה ‑ הזוגיות של ההורים במשבר ושאר האחים בבית מתמודדים עם אתגרים. לשמחתי, באופן כללי אין לנו הרבה אשפוזים חוזרים, אך גם את זה הקורונה שיבשה, כי לא תמיד יש קהילה מתפקדת שאפשר להחזיר אליה את הילד באופן הדרגתי.
"אשפוז יכול לנוע בין חודש לחצי שנה, תלוי במצב ובאפשרות השילוב בקהילה. המצב האידיאלי הוא לאפשר לילד לחזור לביתו. אנחנו כמובן מנסים גם להוריד מהעומס אצלנו, לנסות לסייע בתהליכים בתוך הקהילה, וגם להקל על הצוות שלנו שמתמודד עם אתגרים רבים. בתקופות של הסגר לא היו הפוגות בחגים ושבתות וגם לא ביקורים ארוכים. במובן הזה חשוב לנו לתמוך גם בצוותים שלנו שצמודים לילדים 24/7.
"חשוב לי לציין שההגעה אלינו היא ללא הפניה ותשלום. אנחנו רוצים להנגיש את הטיפול הנפשי לכולם, במיוחד בימים כאלה".
גם הפרעות אכילה
"העלייה מאמצע בקורונה במספר הילדים שפונים לטיפול נפשי מתאפיינת גם בילדים שבעבר לא ראינו אותם כאן", אומרת גם מנהלת טיפול יום נוער באברבנאל, ד"ר רחל מאור. "ילדים עם חוסן נפשי ותמיכה שאו שהקורונה הובילה אותם למצבים קשים או שהיא הוציאה דברים שבעבר הצליחו להתמודד עימם לבד. אלה ילדים שבעבר לא הראו סימני מצוקה אבל הלחץ מסביב הגיע גם אליהם. יש יותר ילדים עם חרדות, דיכאון והפרעות אכילה".
כיצד המשפחות מתמודדות עם המצב?
"לשמחתנו אין הכחשה של המשפחות, גם במצבים בהם עד הקורונה הילד לא הראה סימני מצוקה. להיפך, רובן מגויסות ועושות הכל כדי לעזור, כי הן רוצות את הילד הבריא שלהם בחזרה. אבל כמובן שלכל משפחה קשה להגיע לאשפוז פסיכיאטרי של ילד, בין אם זה ילד שקיבל בעבר טיפול בקהילה ובין אם זה המקום הראשון שמטפל בו.
אמו של ג': "ערב אחד מצאנו על המחשב שלו דברים שאני מעדיפה לא לפרט לגביהם, אבל היה לי ברור שהבן שלי מתכנן את סוף החיים שלו"
"היה לנו מקרה שמאוד איפיין את המצב שאנחנו מדברים עליו ‑ ילד שהגיע לכאן ומיד הרגשנו שהוא חש הקלה. הוא בא כיוון שלא הלך למסגרת גם כשהיא חזרה לפעילות, והתמודד עם הסתגרות ודיכאון, ורק אחרי שהתחלנו לטפל בו עלתה תמונה של עניין מגדרי. הילד ראה בעצמו טרנסג'נדר והיה לסביבה וגם למשפחה קושי גדול לקבל אותו. כיוון שכאן יש רק הכלה וכיבדנו את בקשתו לפנות אליו במגדר שהוא ביקש, למעשה התחלנו כאן את כל תהליך הקבלה שלו, גם הצוות וגם שאר המאושפזים. ליווינו את המשפחה ויחד יצרנו מערכת תמיכה. אם הוא היה צריך להתמודד עם זה בחוץ במקביל לכל עניין הקורונה, אין ספק שזה היה הרבה יותר קשה לו".
המתחם החדש
על רקע כל זאת, באברבנאל חנכו השבוע מתחם נוער חדש שמשרד הבריאות השקיע בהקמתו כ־50 מיליון שקל. הוא משתרע על שטח של כשמונה דונמים, מתוכם כ־5,435 מ"ר בנויים.
במתחם שלושה בנייני אשפוז ובהם שתי מחלקות נוער, גינות הוליסטיות, מגרשי ספורט, חדר "סנוזלן" לטיפול רב־חושי, פינת חי, ועוד.
בני הנוער במחלקות השונות לומדים כל אחד על פי רמתו האישית בבית ספר "שחף" הפועל בתוך אברבנאל.
מנהל המרכז, פרופ' יובל מלמד, מאמין כי המחלקה החדשה תצליח לקדם את איכות הטיפול בבני הנוער ולהקל על המאושפזים ובני משפחותיהם: "מתחם הנוער החדש מאפשר אשפוז וטיפול בתנאי מלונאות טובים, המהווים בסיס לטיפול איכותי ומכבד עבור המטופלים, המשפחות והצוות. המרכז לבריאות הנפש אברבנאל מודה למשרד הבריאות על ההשקעה בבינוי ועל הסיוע להתחדשות המרכז הרפואי. מדובר בהתגשמות החזון עבור כלל מטופלי בריאות הנפש הנזקקים לאשפוז ‑ מחלקות קטנות עם צוות מטפל גדול בתנאי אשפוז טובים. צוות המרכז המסור ישמח להמשיך ולהוביל את החזון".
"אנחנו דור שנדפק"
ר' בת ה־19 מחולון, תלמידה טובה מבית טוב כפי שנהוג לומר, הרגישה בימי הקורונה שהאדמה נשמטת תחת רגליה.
ד"ר מצליח־ליברמן: "המגפה תפסה אותם בשלב מאוד משמעותי מבחינה התפתחותית, בזמן של בניית זהות, מיתוג במרחב החברתי ונפרדות מההורים"
"בהתחלה חשבתי שקורונה זה כיף, אבל כמה אפשר להתנתק מהכל?", היא מספרת. "אני זוכרת שעשינו ליל סדר לבד והרגשתי שאנחנו חיים כמו בשואה. אצלי זה התחיל משאיפה של גז מזגנים שאפשר למצוא בכל מקום, אז אף אחד לא מתרגש מזה. רק בהמשך התחלתי לשתות ולעשן. היינו נפגשים בפארקים מאוחר בלילה כשאין ממש אכיפה כי קר או כי ממילא הרחובות ריקים ביום, אז מי ייצא בלילה? ההורים שלי שמחו שאני לפחות מוצאת דרך לצאת קצת מהבית, כי הם לא ממש האמינו בסגרים, אבל כשהתחלתי לעשן ולשתות הייתי יותר מעוכה וגם מריחים את זה, ואז הם הבינו שמשהו רע קרה. עשיתי את זה רק כמה פעמים, אבל הם מיד קלטו אותי כי אני בדרך כלל מאוד מטופחת. בפעם הראשונה שהם שאלו אותי ממש בכיתי. אמרתי להם שאני מרגישה שאני רוצה למות, לא רוצה להיות כאן יותר. השנים הכי יפות שלנו נהרסו. כולם זוכרים איזה כיף היה להיות ילד. מה אנחנו נזכור?
"אמא שלי מגיעה מתחום החינוך למרות שהיא לא מורה, אז היא יותר הבינה אותי. לקחו אותי לטיפול פרטי כדי שזה לא ישאיר תיעוד ויהרוס לי את השירות הצבאי, אבל בסוף החלטתי לא להתגייס. אני עוד במצב טוב. כמה חודשים השתוללתי ואני מרגישה שחזרתי לעצמי. יש לי חברות שחתכו את עצמן, שברחו לאילת ושהסתבכו עם ערבים. כל הזמן אומרים 'דור הקורונה'. אנחנו דור שנדפק לו המוח. אני בחורה חזקה ואני יודעת שאני אצליח בחיים, אבל הרבה ילדים מגיעים למצבים קשים ולא בטוח שהם ייצאו מזה".
עוד חדשות חולון
