בגיל 18 רוית גליצקי, בתה של ציפי קיכלר, אחת הנשים המפורסמות בעיר, עזבה את חולון לטובת השכנה הנוצצת תל אביב. במקום מסיבות היא גילתה שם לראשונה את המטבח. "גדלתי בבית פולני, חוץ מביצת עין לא היו בישולים ואני תמיד נמשכתי לתחום", היא נזכרת. "ריח של בישולים הזכיר לי בית ושולחנות מלאי כל טוב כמו בבתים מזרחיים. אבי אמר לי שמי שיש לו שכל לא הולך להיות טבח אז הקשבתי לו, פניתי לעסוק בשיווק והצלחתי מאוד".
קראו גם:
אבל בלילות, במטבח של דירת השותפות, היא עשתה ניסיונות קולינריים, "והן המסכנות נאלצו לאכול את זה, אבל כל עוגה יצאה בול כמו מלאווח".
היריון ודיכאון
בגיל 30 נישאה גליצקי ולאחר הריון קשה המליצו לה הרופאים שלא להיכנס להריון פעם נוספת. "מלכתחילה היה קשה לי להרות וההריון עצמו היה סיוט: היפרדות שליה, קרע במעיים ואפילו ניתוח בשלב מתקדם. בחדר הלידה כמעט איבדתי את חיי, אבל ברגע שהילד יצא ידעתי שאני רוצה עוד ילדים".
גליצקי ובעלה פנו להליך פונדקאות, שהצליח אך היווה עבורה משבר, "לבעלי היה עסק לייבוא תכשיטים, המצב הכלכלי היה מעולה, כך שההחלטה ללכת על פונדקאות היתה קלה. מצאנו פונדקאית אבל ככל שההריון שלה התקדם כך אני נכנסתי לדיכאון. לא הבנתי איך בחורה קטנת ממדים שנושאת את הילד שלי ממשיכה להתרוצץ, לעשות ספונג'ה ולהרים דברים בזמן שאני את ההריון שלי ביליתי במיטה בלי לנשום מרוב פחד לאבד את העובר. קנאה עמוקה, איך היא מחזיקה את הילד שלי בבטן שלה? למה הגוף העוין שלי מונע ממני את החוויה שלה באה כל כך בקלות?".
אגב, למרות הקנאה השתיים הפכו לחברות טובות, וכשהפונדקאית הביאה לעולם ילד משלה, גליצקי היתה איתה בחדר הלידה ואפילו גזרה את חבל הטבור.
עונש מתוק
כדי למצוא לעצמה תעסוקה בזמן שהיא ממתינה שהפונדקאית תלד את הילד שלה, החליטה ללכת לקורס בישול, אבל לא היה מקום אז הכניסו אותה לקורס בקונדיטוריה. "בשיעור הרביעי לימדו אותנו על שוקולד, אני זוכרת שלא רציתי ללכת כי בדיוק הפונדקאית לא הרגישה טוב אבל בעלי התעקש. המרצה מישי בלוג אמר 'שהמאחרת תבוא להדגים' ונתנו לי לטמפרר שוקולד לראשונה בחיי. באותו רגע הבנתי שאני יכולה לעשות את זה כל החיים".
בלוג קבע שיש לו עסק עם כישרון טבעי והזמין את גליצקי לבקר בעסק שלו בטבעון, "הוא ממש השקיע בי וגם הפגיש אותי עם השוקולטייר הצרפתי, פיליפ ברטרנד, זה הביך אותי כי אז אפילו לא ידעתי לשקול שוקולד, אבל גם הוא ראה בי משהו והזמין אותי להתמחות בפריז ולעשות שם השתלמויות עם שוקולטיירים בעלי שם בינלאומי. זה היה מדהים".
עוקץ במיליוני שקלים
בין טימפרור לשקילה, גליצקי ובעלה הביאו לעולם ילד שלישי במספר באמצעות פונדקאית, אבל דווקא אז כשהבית מלא, העסק המשפחתי פורח וגליצקי מגשימה את עצמה בפריז, הגיע המשבר הגדול, "העסק של בעלי נפל לתרגיל עוקץ והפסדנו מיליוני שקלים. הקטן שלי היה רק בן ארבע, הייתי אמורה להגיע למנוחה והנחלה אבל פתאום הכל קרס. ביום אחד נפרדנו מהווילה, הרכבים והפינוקים וגם מהפנסיות, החסכונות וכל שקל שהיה לנו בחשבון. הכרזנו על פשיטת רגל וברגע אחד מצאתי את עצמי בדירה מעופשת שכורה ביישוב ליד גדרה. בגלל שאני הייתי הערבה נותרתי בלי אשראי, חשבון בנק ושקל בארנק כדי לקנות אוכל לילדים. זה היה שוק, שלושה ימים ישבתי בבית בלי לאכול, לישון או לדבר, רק ניסיתי להבין מה קרה לחיים שלי".
ברגן בלזן פינת חולון
גליצקי (53) אמנם לא חיה בחולון שנים רבות, אך רבים מכירים אותה דרך אמה, אישה צבעונית ודעתנית שיסדה את 'בית להיות' להנצחת השואה והיתה התינוקת הראשונה שנולדה בברגן בלזן לזוג ניצולי שואה. באותה נחישות בה הנחילה לדורות שלמים בעיר את לקחי השואה היא עשתה זאת גם לבתה השבורה, "היא אמרה 'סבא וסבתא שלך לא התייאשו בברגן בלזן, אז באיזו זכות את מתייאשת?' היא שכנעה אותי לקחת שוקולד, ועל שולחן ישן, בלי כלים ואמצעים להכין כמה פרלינים. פרסמנו אותם בקבוצת הוואטסאפ של היישוב ותוך כמה דקות כולם נמכרו. אחד הלקוחות ביקש קייטרינג לחתונה, ואמא בלי למצמץ הסכימה, לא הבנתי איך אני אמורה לעשות את זה אבל היא אמרה לי 'תתמודדי'. עשיתי הזמנה מינימלית, בדיוק מה שאני חייבת, אבל הספק, מרק אטלי, הכיר אותי מתערוכות בחו"ל ולמחרת הגיעה משאית מפוצצת בציוד ושוקולד. הוא הסביר לי שלא אכפת לו אם לצ'קים שלי יש כיסוי, כי הוא מאמין בי. בלעדיו הייתי נזרקת לרחוב - בזכות הבן אדם הזה הצלחתי להאכיל את הילדים שלי".
"היום הבן הבכור שלי, נדב בן ה־16, מכין 80 אחוז מהפרלינים בחנות, הוא כבר יותר טוב ממני"
כך מצאה עצמה גליצקי מפרנסת לבדה את משפחתה ומשלמת חובות בזכות השוקולד המתוק, "כמעט כל מה שהרווחתי הלך לפשיטת רגל אבל לא התייאשתי, הבנתי שרק אני יכולה להציל את המשפחה שלי. גם כשהקורונה הגיעה המשכתי בכל הכוח, הילדים שלי למדו את המקצוע וכולנו עבדנו יחד בבית כדי להציל את המשפחה".
סניף בכל בירה
בשנה האחרונה הצליחה גליצקי לסיים את החוב למדינה ולמרות שיש עליה עדיין מגבלות רבות והקורונה לא עשתה לה חיים קלים, היא פתחה את החנות הראשונה של 'שוקולטרי גליצקי' בחולון, "לאבי היתה חנות תכשיטים במרכז נאות רחל, כשיצא לפנסיה נתן לי אותה. פתאום אני עובדת ליד שולה אוכל ביתי ושרית ציפורניים, אלו אנשים מוכשרים וכיף לי להיות במרכז בו גדלתי. כדי להצליח גייסתי את שלושת ילדי למשימה, היום הבן הבכור שלי, נדב בן ה־16, מכין 80 אחוז מהפרלינים בחנות, הוא כבר יותר טוב ממני. אני עושה סדנאות, עובדת עם המון מוסדות, וכל הלקוחות שאספתי במשך השנים באים עד לכאן, הפרלינים הכי מוצלחים שלי זה הפרלין המכושף בטעם פירות יער שזכה בפרסים בינלאומיים, והאהוב ביותר, זה פרלין בזיליקום ולימון. עכשיו החלום שלי הוא סניף בכל בירה בעולם. אחרי שהצלחתי להציל את המשפחה שלי אני מרגישה שאני מסוגלת להכל".
עוד חדשות חולון
