אולי ראיתם אותם ברחוב, במכולת או בגינה הציבורית. אולי הבחנתם בה צועדת ברחוב. אם אתם ותיקים בחולון ככל הנראה הפנים שלה מוכרות לכם. ברוריה ארבל הייתה חלק מחולון בדיוק כפי שחולון הייתה חלק ממנה. השבוע היא הלכה לעולמה בגיל 91, וזה הרגע להיפרד ולספר לכם עליה.
ברוריה ארבל ז"ל נולדה בטבריה, בשנת 1933, דור שישי בישראל. היא בתם הבכורה של רחל ויצחק גרוס, ואחות לדרורה ועודד.
משפחתה מספרת שתמיד הייתה תמיד חברותית ובטוחה בעצמה, וכבר מגיל צעיר עשתה את מה שנכון בעיניה, ולא איפשרה למוסכמות או לדעה של אחרים להשפיע עליה. בזכות הביטחון והיופי המהפנט שלה היא תמיד הייתה מוקפת חברים.
היה לה כישרון נדיר לשפות, מה שהוביל לגיוסה לחיל המודיעין. שם, בבסיס ביפו הוכתרה כמלכת היופי של הבסיס.
קראו גם:
בשנת 1950 פגשה את נפתלי ארבל, מי שיהפוך להיות בעלה בשבעים שנים הבאות. אבל עוד לפני כן, ברוריה ממש לא התכוונה לעשות לו חיים קלים, ונפתלי היה צריך להתמודד עם תקופת חיזור ממושכת עד שלבסוף הצליח לזכות בליבה.
הזוג התחתן ב-30 בנובמבר 1954, וזכה לדבר נדיר ביותר – אהבת אמת וחיים משותפים ארוכים ומאושרים.
בשנת 1963 עברו להתגורר בחולון ברחוב קדושי קהיר, עם שתי בנותיהן ללי ודפנה, ושם גם נולדה בתם השלישית אורנית.
לאורך השנים אהבתה של ברוריה לשפות והיכולת המופלאה שלה לקלוט אותן במהירות, הביאה לכך שהיא שלטה באופן שוטף גם בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית. ובזכות יוסוף, חבר משפחה קרוב, למדה גם לא מעט מהשפה הערבית.
אך את השפה העברית היא אהבה יותר מכל. היא תמיד נהנתה מחידודים ומשחקי מילים, ואף סייעה לנפתלי, שהיה סופר, עורך ומוציא לאור בעבודתו.
חיבתה לשפה התבטאה גם בכינויי החיבה שאותם העניקה לסובבים אותה. נפתלי בעלה הפך תולי, הוריה היו קוצ'קונים, את אחותה דרורה כינתה דורצ'י ואת אחיה עודד - פוקי. קצת לאחר שנולד נכדה הראשון - עומר, היא זכתה גם לכינוי בעצמה. משפחתה מספרת שהוא היה עומד בלול וצועק: "בינדם!". ברוריה החליטה שזו דרכו לקרוא לה, וגם היא הפכה מוכרת לדור הצעיר כסבתא בינדם.
בשנותיה האחרונות סבלה ממחלת האלצהיימר, וכך אשת המילים עברה בעיקר לשירים בשלל השפות אותם הכירה, וגם כשזה נפסק והמילים נעצרו, כשהתנגנה מוסיקה שאהבה, היה נדלק זיק בעיניה היפות, שהפנטו אנשים במשך שנים רבות.
השבוע הלכה לעולמה, ב-8.7.24, והשאירה אחריה את בעלה תולי, שלוש בנות, שישה נכדים ושישה נינים. כבר מתגעגעים. יהי זכרה ברוך
