הוא לומד בבית ספר "אילון" בחולון, מאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, ואוהב מאוד להתנדב, במיוחד בתנועת "כנפיים של קרמבו", שם הוא מסייע לילדים צעירים יותר. ישראל ברוכים בן ה-16 לא תיאר לעצמו שהרצון שלו לעזור, יסתיים בחוויה טראומטית ומפחידה.
בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" החליט ישראל הצעיר שהוא רוצה לתרום ולסייע עד כמה שאפשר. הוא נרתם למיזם של "הכנפיים של קרמבו" שנועד לפנות מקלטים של בתים ישנים, ולסייע בשיפוץ ובצביעה.
הוא וחברו הספיקו לפנות ולצבוע מספר מקלטים בעיר, עד שבשבוע שעבר הגיעו לאחד הבניינים הוותיקים ברחוב אילת בעיר. הם פנו לנציגת הוועד אם ניתן לשפץ, לפנות או לצבוע את המקלט, וזו מיד נענתה בחיוב.
הנערים החלו לעבוד, ולפתע הגיע למקום אחד הדיירים, הוא קילל אותם ותקף אותם באלימות תוך שהוא בועט בישראל בגב, ודוחף אותו. ישראל וחברו יצאו נסערים, נמלטו מהבניין, וחזרו לביתם.
אלעד ברוכים, אביו של ישראל מספר: "מאז המקרה, ישראל שרוי בדיכאון. הוא אמר לי בעיניים דומעות: "אבא! אני באתי לעשות טוב לאנשים, וזה התודה שאני מקבל?".
קראו גם:
עוד מספר האב ל"מיינט חולון" כי האירוע ערער אותו לחלוטין. "מצד אחד, מגיע להם שאפו ענקי, שבשעת מלחמה הם יוצאים לעזור ולהתנדב. אבל מצד אחר – זה בהחלט יחס שבהחלט לא מגיע להם, ממש קשה לו עם הסיטואציה. "לצעירים על הספקטרום האוטיסטי יש רק שני צבעים: שחור ולבן, ואין אפור באמצע. הם לא מבינים בין עיקר לתפל – ושהוא עשה מעשה טוב, ושמישהו אחר עשה את הרע. אין לו את אותן הבנות של סיטואציות כמו של ילד רגיל". הוא אומר.
מה מצבו כרגע?
"הוא מאוד נפגע, ומתקשה לחזור לסייע ולהתנדב. קשה לו להבין למה תקפו אותו בגלל שעשה מעשה טוב". לישראל הצעיר יש ערוץ יוטיוב שבו הוא מעלה סרטונים על חייו, ושם תוכלו גם להגיב ולחזק אותו: לחצו כאן
