מיכל אמיר היא תלמידת תיכון "עתידים" בחולון, ולומדת פסיכולוגיה-סוציולוגיה, אבל את הכישרון האמיתי שלה היא לימדה את עצמה. מגיל אפס היא מציירת, והציורים שלה כבר הגיעו לידיהם של ידוענים רבים. לאחרונה אפילו ברשת הענק נטפליקס גילו אותה.
"למדתי את כל תחום האמנות מיו-טיוב ומהרשתות החברתיות, ולקח לי די הרבה זמן ללמוד את זה", מספרת אמיר, המתגוררת בשכונת נאות רחל בחולון. "בדרך כלל אמנים מתחילים ללמוד אנטומיה, ואיך מציירים פנים או גוף. ניסיתי את זה – אבל אף פעם לא הצלחתי להשלים את התמונה. הכישרון שלי הוא להסתכל על תמונה ואז לצייר את כולה רק עם עיפרון", היא מסבירה.
אמיר מספרת שאין טכניקה ספציפית שהיא משתמשת בה, היא מתחילה עם עין או אף, והולכת סביב סביב עד שכל הפרצוף נהיה שלם.
הדיוקנאות וציורי הנוף של מיכל הם הצלחה חדשה יחסית עבורה, כיוון שרק לפני כשנתיים קנתה לראשונה ציוד מקצועי: קנבס, טושים, עפרונות ועטים צבעוניות. "על אף שקניתי, אני די נדיר משתמשת בהם, רוב הציורים שלי נעשים רק עם נייר, עיפרון ומחק, זה לא מצריך יותר מדי. למעשה, התמכרתי לתחום הדיוקנאות רק לפני פחות משנה".
הדמות הראשונה שאי פעם ציירה הייתה מהסדרה "משחקי הדיונון" המופיעה בנטפליקס. "חיפשתי דמות שאני מחבבת בגוגל, אחת הדמויות הקוריאניות שמככבות בסדרה – וציירתי אותה. העליתי את התמונה כפוסט מחווה לסדרה בפייסבוק. זכיתי לאלפי לייקים מכל העולם על התמונה, אבל מה שהפתיע ושימח אותי הכי הרבה, היה שגם בנטפליקס ראו את המחווה, וכתבו לי חזרה: '67' ואחרי זה הרבה לבבות" (67 – זה המספר של הדמות בסדרה ש.ש). זה בהחלט נתן לי מוטיבציה להמשיך הלאה".
חדורת אנרגיה, מיכל המשיכה לצייר דיוקנאות של הרבה מפורסמים, "וגם כל מיני אמנים גדולים שאני עוקבת אחריהם מהארץ ומהעולם. זה ממש כייף, כי גם האנשים הכי ידועים בעולם עושים לך לייק, או אפילו כותבים לך תגובה. לאחרונה ציירתי את לינוי אשרם אחרי שזכתה בתחרות, ואפילו היא ראתה את הפוסט ועשתה לי לייק. זה ממש כיף שאדם שאתה מעריך, ויש לו כוח וניסיון חוזר אלייך – גם אם זו הערכה קטנה ונעימה כמו לייק".
מבחינת בית הספר, מיכל מתנדבת תמיד לצייר בטקסים, אם זה ביום הזיכרון וביום השואה, וגם הוריה מאוד תומכים בה מבחינת אמנות: "ההורים יודעים כמה אני מחוברת ואוהבת את זה".
את חולמת על עתיד כציירת?
"אני בהחלט חושבת על זה והייתי שמחה להיות ציירת דיוקנאות, אבל קשה לבסס את החיים על מקצוע כמו אמנות, כי לא תמיד יש בזה כסף, או אפשר להרוויח. יחד עם זאת, אפשר להסתכל על מקצועות מקבילים שכן יכולים להניב, כמו תקשורת חזותית, מקעקעת ועוד, כלומר אפשר לראות נקודה חיובית בעתיד".
עד כה מיכל מכרה רק תמונה אחת לחברה טובה שלה, ובעקבות קייטנה שהעבירה ובו ציירה את דיוקנאות הילדים, החליטה לבדוק אם אפשר להרוויח בזה כסף קטן – מה שנקרא עבודת נוער.
קראו גם:
"חשבתי לנסות כעבודה לקיץ הקרוב. אמנם ציורים דיגיטליים לוקח לא מעט זמן, אבל אם אני עובדת עם עיפרון – אפשר לסיים ציור מושלם ב-4-5 שעות. אני אכן מקווה שיפנו אליי לקוחות עם בקשות לציורים אישיים – אני בטוחה שאהיה מספיק יצירתית להגשים להם הדיוקן שתמיד חלמו עליו".
