נעמי פוקס היא ציירת ואמנית רב‑תחומית בעלת שם בינלאומי, שכבר הספיקה להציג בתערוכות רבות בארץ ובעולם, אם זה באיטליה, יפן, ארצות הברית וכמובן בחולון. פוקס מתגוררת בשכונת ח-300, ולמעשה החלה לצייר בגיל שלוש, ומאז לא הפסיקה מעולם. היא בוגרת תיכון קוגל, למדה אמנות במכון אבני ובהמשך במרכז ויטל, שעם השנים הפך למכללת האמנות הרב-תחומית שנקר.
עיקר האמנות של פוקס נסובה סביב עיצוב גרפי, באמצעותו היא מאיירת ומציירת דיוקנאות, ובעבר הרחוק אף הייתה הקריקטוריסטית הפוליטית של "מעריב לנוער". "הסטודיו שלי בבית, ואני מוכרת ציורים בארץ ולכל העולם, אבל עכשיו כל ההתמקדות שלי היא בנרצחים", היא מספרת ל"מיינט חולון".
קראו גם:
"ביום השבת השחורה, קודם כל הייתי בהלם, שבוע לא יכולתי ליצור. בדרך כלל המוזה שלי לא מאפשרת לי להפסיק או לעצור, אבל כמו כל עם ישראל, כולנו איבדנו את התיאבון, ובטח גם את היכולת לצייר. אבל אחרי שבוע הבנתי שאין ברירה, התחלתי להרים את עצמי, והדבר הראשון שעשיתי היה לעשות פורטרטים של אנשים שנפלו, שפשוט נגעו ללב שלי עם הסיפורים שלהם".
התמונה הראשונה הייתה של עמית מן ז"ל, פרמדיקית שהייתה נצורה במשך שש שעות במרפאה בבארי וטיפלה בפצועים, והתחננה שכוחות הביטחון יגיעו, עד שמחבלים פרצו למרפאה וירו בה ובכל מי שהיה שם.
"אני מכירה את אחותה, ואיך ששמעתי על עמית, יצרתי לזכרה ציור שלה על בסיס תמונתה והראיתי לאחותה. היא הייתה בשוק, מאוד התרגשה ופרסמה את זה הלאה".
"עכשיו אנשים מתחילים להגיע אליי מכל רחבי הארץ, קרובי משפחה, ולבקש דיוקנאות של היקרים להם. לפני כן עשיתי את זה בלי בקשה, ועד עכשיו יצרתי חמישה נופלים וחיילים שנהרגו בקרבות. אני ממשיכה עם זה בכל הכוח, ורוצה להנציח את האנשים החשובים האלה דרך הרגש, אני רוצה להעצים אותם בזיכרון".
פוקס מספרת כי ממש השבוע פנתה אליה מישהי שרק עכשיו גילו כי חברתה נרצחה במסיבה, והיא הזמינה את הציור, כי היא רוצה לעשות מחווה למשפחה.
תהליך היצירה של פוקס מתחיל דרך תמונת סטילס של הקורבן: "אני לוקחת את התמונה, סורקת ומעבדת אותה במחשב. לאחר מכן מדפיסה על קנבס בגודל של עד מטר ומציירת על זה שוב עם אקריליק".
לפוקס לוקח כיומיים לסיים כל ציור, ואם יש משפחות נוספות של נופלים או נרצחים שירצו פורטרטים של קרובי משפחתם, הם מוזמנים לפנות אליה דרך האתר שלה.
