לפני חצי שנה הלכה לעולמה יהודית בן פורת מחולון. היא נפטרה בגיל 75, אבל בשנותיה האחרונות הוכיחה שאין דבר העומד בפני הרצון. בן פורת ז"ל החלה לרוץ רק בגיל 50, אך זה לא מנע ממנה מלהפוך לשם מוכר בקהילת הרצים המקומית, לרוץ לכל מטרה טובה ואף לסחוף אחריה את בנה ונכדה. היום (שישי ה-30/9) עשרות מחבריה ובני משפחתה הצטרפו למירוץ חולון כמחווה לאישה שאף פעם לא עצרה.
"אמא רקדה ריקודי עם מגיל צעיר" נזכר בנה, יואב בן פורת. "לפני 25 שנה, באחת ההליכות שלה על מסלול גולדה בעיר היא פגשה אחיין, ששכנע אותה להצטרף לריצה, אמר לה להתחיל לאט לאט, 100 מטר, 200 מטר, ועם הזמן היא נסחפה והתאהבה בספורט. היא הייתה מהראשונים שרצו עם קבוצת מקווה ישראל וכולם הכירו אותה, כל מירוץ היא הייתה מצטרפת, והבית התמלא במדליות וגביעים".
גם ברגעי משבר, הריצה החזיקה את בן פורת. "לפני 9 שנים אחי, צחי נפטר ממחלת הסרטן, בגיל 45. הריצה מאוד חיזקה את אמא, היא הייתה כל עולמה". הבן מספר שאמו תמיד אתגרה את עצמה, "היא הייתה רצה בין 7 ל-10 קילומטר ביום, זה היה מדהים. היא אפילו סחפה אותי ואת בני, עשינו יחד כמה מירוצים, ובזכותה אני רץ כבר 6 שנים".
הריצה הפכה לתחביב משותף?
"זה היה כיף גדול, זמן איכות שלנו, עשיתי את זה כדי לבלות אתה ונסחפתי. המירוץ הראשון שלנו יחד היה מרוץ גבעתיים באורך 5 קילומטר. רק הצטערתי שצחי לא זכה לרוץ איתנו. כל מי שרץ בחולון הכיר אותה ואת האהבה שלה לתחום, היא תמיד נתנה לי טיפים ועצות טובות וכל חברי לקבוצת הריצה הכירו אותה".
לפני כשנה, בגיל 74, בן פורת מעדה כאשר שבה מריצה. בהמשך התברר שככל הנראה עברה אירוע מוחי וסבלה מהתחלה של דמנציה. "בהתחלה עוד חשבנו שהיא תחזור לרוץ", מספר הבן בעצב. "קיוויתי שתחזור לעצמה, אבל לצערי זה לא קרה. מצבה החמיר, ולפני חצי שנה היא נפטרה".
קראו גם:
לקראת מירוץ חולון השנתי החליטו בני המשפחה להנציחה במקום שאותו אהבה יותר מכל: מסלול הריצה. "אמא מאוד אהבה את מרוץ חולון לכן החלטנו לרוץ לזכרה, חברים מקבוצות שונות, חברים ובני משפחה הצטרפו ויחד נעשה את הדבר שאמא אהבה בכל ליבה", מספר הבן. כל ריצה מעלה בי זיכרונות משותפים עם אמא, היא הייתה מדהימה, והיו לנו רגעים יפים יחד על מסלול הריצה". יהי זכרה ברוך.
