לפני יותר משבועיים נפתחה שנת הלימודים, ואלפי ילדים בחולון ובבת ים שבו לספסל הלימודים, לחברים, לעשייה וללמידה, אך לא מעט ילדים נותרו מאחור. הורי ילדי החינוך המיוחד בחולון ובת ים, שרובם זקוקים להסעות עקב שיבוצים מרוחקים במוסדות התואמים את צורכיהם, מדווחים על בעיות חמורות בהסעות, בין היתר ילדים שנשכחים בבוקר, הורים שמוזעקים בצהריים כיוון שאיש לא הגיע לאסוף את הילד, ומאות ילדים שעדיין לא נמצא עבורם פתרון.
לטענתם ההורים, אוזלת היד והאטימות של הרשויות המקומיות רק מחמירות את המצב. "מורידים ילדים בגנים לא נכונים, שוכחים ילדים שממתינים ברחוב, וילד אפילו נשכח בהסעה. יש כאוס בהסעות וביטחון ילדינו מופקר", אומרת אחת האמהות.
הסעה לגן הלא נכון
הכאוס בהסעות בבת ים כמעט גבה מחיר כבד, כשילד בן ארבע על הרצף האוטיסטי נשכח בהסעה.
"ב־9:30 הגננת התקשרה לספר שרק עכשיו הוא הגיע", סיפרה אמו, טוהר אשורוב. "אמרו לי שכנראה היה בלגן בהסעה והוא נשכח, ופשוט נרדם מאחור. רק כשההסעה הגיעה לתחנה האחרונה הנהג גילה אותו".
על תקרית זו הגיבה עיריית בת ים כי מדובר במקרה חמור וכי עם היוודע המקרה ראש אגף החינוך ביצע תחקור מלא של האירוע עם המלווה, הנהג והגננת וכי הופקו לקחים.
"ביקשתי שתצלם לי, ומה התברר? הנהג הוריד אותן בגן הלא נכון, מרחק של יותר מחצי שעה הליכה מהגן שלנו"
עם זאת, מתברר שיש עוד הרבה לקחים להפיק בתחום. השבוע גילתה תהילה מילר, גם היא מבת ים, שההסעה הורידה את בתה בגן הלא נכון. "הבת שלי לומדת בגן 'שתילים' ובבוקר הסייעת התקשרה לומר שהיא לא מוצאת את הגן", אומרת מילר. "ניסיתי לתאר לה אותו והיא תיארה גן אחר לחלוטין. ביקשתי שתצלם לי, ומה התברר? הנהג הוריד אותן בגן הלא נכון, מרחק של יותר מחצי שעה הליכה מהגן שלנו".
מה עושים במצב כזה?
"שתיהן ישבו ברחוב החם במשך חצי שעה עד שהגעתי אליהן ולקחתי אותן לגן הנכון. כמובן שזה גבה גם ממני מחיר יקר, כי נאלצתי לעצור באמצע העבודה ובדיוק הייתי בפגישת טיפול עם ילד.
"ביום אחר המלווה הגיעה אך ההסעה לא. אמרו לה שהם בדרך ומגיעים תוך כמה דקות. היא חיכתה וחיכתה עד שהתייאשה והלכה, ושוב הזעיקו אותי באמצע יום עבודה".
ההסעה לא מגיעה
גם אושרת בוזגלו מבת ים הוזעקה מהעבודה כאשר חמש דקות לפני סיום יום הלימודים התברר כי ההסעה לא תגיע לאסוף את בתה.
"גם הבת שלי לומדת בגן שתילים. ביומיים הראשונים שלחו לנו מונית, וביום השלישי היא פשוט לא הגיעה, בלי שום התראה. אחר כך העבירו אותנו להסעות, ויום אחד ב־16:55 קיבלתי שיחה מההסעה שהם לא מגיעים. אני לא יכולה להסביר את הלחץ הזה כשאת באמצע לאסוף את הילדים מצד אחד של העיר ופתאום מקבלת שיחה שאת חייבת להגיע לצד השני. מיד שלחתי את אמי, אישה חולה שמתקשה ללכת, במונית ספיישל כדי לאסוף את הילדה. זו ילדה בת ארבע וחצי. מה הם חשבו לעצמם? שהיא פשוט תלך לבדה ברגל? יש לנו עוד ילדים. הורה חייב לתכנן את הזמן שלו, הוא לא יכול לחיות בין הקפצה להקפצה. אחר כך החליפו לנו מלווה ובכל נסיעה יש איתה ויכוחים וצעקות בגלל שהם לא רוצים להיכנס לרחוב שלנו. זה בלתי נסבל. איך אפשר לפתוח יום עבודה עם כאלה לחץ ועצבים? למה אף אחד לא רואה גם אותנו? אנחנו הולכות לעירייה וכולם מתעלמים, לא עונים, זו פשוט אטימות".
תמי כהן מחולון, אם לילד בן 13 על הרצף האוטיסטי, שלומד בכיתה קטנה, ממחישה גם היא את מה שעובר על בנה בכל איחור של ההסעה: "הם לא מבינים מה זה עבור ילד על הספקטרום, שהוא מחכה וההסעה לא מגיעה. בשבילו 7:00 זה 7:00. אם אמרו 7:00 אז זה קדוש. כל איחור מערער אותו, יוצר בו אנטי ובלבול, אז כשההסעה לא מגיעה זה יוצר אצלו זעם גדול, תחושה של אכזבה ותסכול. כל ילד היה מתאכזב, אבל עבור ילד מהחינוך המיוחד זה מתעצם הרבה יותר".
"שיטת מצליח"
בנה של מירב רווח מחולון, שלומד בכיתה קטנה בחטיבה בעיר, התרגש מאוד לקראת פתיחת שנת הלימודים, אך לא היה לו מושג כי הוא, בניגוד לילדים רבים אחרים, לא באמת יגיע לכיתה בזמן. "בתחילת השנה אמרו שיהיו הסעות רק בהלוך. לא נעים אבל החלטנו להסתדר. בפועל ההסעה פשוט לא הגיעה. אף אחד לא התקשר ולא בא לאסוף אותו, אז לקחנו אותו בעצמנו.
"אחרי מספר ימים קיבלנו שיחה בבוקר והוא התבקש לרדת למטה, ככה סתם בלי שום הכנה. שמחנו שיש הסעה, אבל אף אחד לא הגיע. המלווה התקשר ואמר שהם מתעכבים כמה דקות. בפועל זה הפך להרבה זמן, אז הוא התייאש. הבן שלי הלך ברגל מרחק רב כי אני כבר לא הייתי באיזור. זה ממש לא לעניין וגם לא בטיחותי. ילדים אחרים סיפרו שהגיעו ללימודים רק ב־8:30. אבל הכי מכעיס שכל פעם מחדש הם טוענים שהם בתחנה ולא מוצאים את הילד.
זה כמובן לא נכון. הורים עומדים עם הילדים בתחנה, מסתכלים ימינה ושמאלה ואין אף אחד. בשלב מסוים הבנו שזאת שיטת מצליח, כך הם יוצאים בסדר ומקצרים את הנסיעה. אני צריכה לטוס השבוע ואני ממש לא רגועה. יום אחרי יום אני נאלצת למסור את בני לידיים שעליהן אני לא סומכת".
"בעדיפות אחרונה"
אם נוספת שבנה לומד עם בנה של רווח, מספרת כי נכחה בשיחה עם המלווה, שהתעקש שהילד לא בתחנה, ושמעה קללות וצעקות.
"הנהג והמלווה צרחו אחד על השני, כינו זה את זה שקרן, ובסוף הנהג גם איים לנסוע בלי המלווה. מפחיד לחשוב לאילו צעקות הילדים שלנו נחשפים. ההסעה לא מגיעה כל יום, וגם כשכן, היא תמיד מאחרת. לילדים שלנו לא מגיע להגיע לכיתה בזמן? זה משבש להם את כל סדר היום".
"בתחילת השנה אמרו שיהיו הסעות רק בהלוך. לא נעים אבל החלטנו להסתדר. בפועל ההסעה פשוט לא הגיעה"
גם בטי גולדפרב־סילברה מחולון עדיין ממתינה להסעה עבור בנה בן ה־13, אך היא כבר מנוסה עם מחדלי מחלקת ההסעות בעירייה.
"אי־אפשר ככה, לא ייתכן שבכל תחילת שנה יש בלגן", היא אומרת. "מתחילה השנה ואין הסעות. האם כל יולי ואוגוסט לא זכרתם שהשנה עומדת להתחיל? למה הילדים שלנו בעדיפות אחרונה?".
"מפסידים ימי עבודה"
גורמים המעורים בפרטי המקרה טוענים כי המחדל בחולון התרחש כיוון שיממה בלבד לפני תחילת שנת הלימודים, החברה הגדולה שזכתה במכרז ביקשה לסגת ממנו אך חזרה בה. החשש המוצדק נבע מכך שלחברה אין מספיק רכבים כדי לעמוד במכרז ההסעות של עיריית חולון.
גולדפרב־סילברה פנתה למספר שרים וחברי כנסת בבקשה לבדוק את הנושא, ואף ארגנה הפגנה מחוץ לבניין עיריית חולון, אך דבר לא קרה. "לאף אחד לא אכפת", היא אומרת. "זה לא נתפס איך דברים כאלה קורים".
בשלב זה הפכו ההורים בעצמם לנהגים. "יש לי שני ילדים בחינוך המיוחד ואני כל הזמן על הכביש", מספר אב לילדה בגן בשור וילדה נוספת בגן קישון. "לילדי גן בשור לא היו הסעות כל השבוע ובגן קישון יש לילדים הסעה רק בהלוך. אנחנו מדברים על ילדים בגילאי שלוש וארבע. מה הם חושבים שהם יעשו? אנחנו לוקחים ומחזירים, מפסידים ימי עבודה וזה מרתיח".
הורים רבים קיבלו הודעה כי ב־11 בספטמבר ילדיהם ישובצו בהסעות, אך התאריך המיוחל חלף ולילדים טרם נמצא פתרון. כתוצאה מכך, ישנם הורים שפשוט ויתרו.
"הבן שלי לא פתח את שנת הלימודים", סיפרה אם לילד מגן לחינוך מיוחד בעיר. "שיבצו אותנו במרחק של 45 דקות נסיעה בבוקר בלי הסעה. אני בחופשת לידה ובעלי עובד משמרות. מה אני אמורה לעשות? מבחינתי שישלחו את ראש העירייה, שישלחו גם את הצבא, אין לי איך להביא את הילד לגן".
כיצד הסברת לבנך מדוע הוא לא הולך לגן כמו חבריו?
"התחושה היא מאוד קשה, אני מדברת ונחנקת, אבל הוא לא ממש יודע. מבחינתו הוא ממשיך את החופש. הבעיה היחידה היא שהוא חייב קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק קבוע, אז אנחנו ממשיכים אצל המטפלות שלנו, משלמים מחיר מלא כי אין סבסוד, ומקווים שאחרי החגים יעבור זעם. הרי זה לא יימשך לנצח, נכון? לפחות כך אני מקווה".
תגובות
מאגף החינוך בעיריית בת ים נמסר: "חוסר יציבות עם מלווים גרם לשיבושים במספר מקרים במערך ההסעות ואנו עושים כל שבניתן כדי לתת מענה מיטבי לכלל המקרים, ומנהל מחלקת ההסעים אף הגיע בעצמו ללוות את התלמידים במקרים שצוינו. המחלקה נמצאת בקשר רצוף וישיר עם ההורים וזמינה כל העת. כל תקלה נבדקת לעומקה כדי להגיע לפתרונות.
לגבי הטענה כי הנהגים אינם זמינים, נבהיר כי הורים לא אמורים ליצור קשר עם הנהגים. הדבר מסכן את הנסיעה".
קראו גם:
מעיריית חולון נמסר: "בעיריית חולון מבינים את ההורים המתארים בצדק את הקשיים בהסעות, הנובעים מהקושי של חברות ההיסעים לספק את הדרישות שעליהן התחייבו. מינהל החינוך העירוני עושה מאמצים גדולים מול החברות ומנהל איתם שיח יומיומי תקיף כדי שיעמדו בהתחייבותם.
הקושי נובע גם מהשינוי של חוק החינוך המיוחד, שהביא לעלייה של עשרות אחוזים במספר ילדי החינוך המיוחד הזקוקים להסעה, כאשר בחולון לבדה מוסעים מדי יום כ־2,200 תלמידים ב־800 קווים שונים. לכך יש להוסיף את עומסי התנועה הכבדים בכבישי גוש דן כתוצאה מעבודות הרכבת הקלה ו'מהיר לעיר' התורמים לאיחורים בהגעה למוסדות החינוך והחזרה מהם.
לגבי הילדים שטרם שובצו בהסעות, הסיבה לכך היא בשל העובדה שהם עברו את ועדות הזכאות של משרד החינוך באיחור, וכעת צריך לייצר עבורם קווי הסעות חדשים, שכן הקווים הקיימים מלאים".
