געגועים לקוראים
הסופרת שלומית כהן־אסיף (72) וספר הילדים החדש
בשנה שמלאו לה 72 שנים, הסופרת החולונית שלומית כהן־אסיף הוציאה את הספר ה־72 שלה, "די־לי־לול", בהוצאת הוצאת עם עובד, שמשלב צילומים של רונה יפמן בהם משתתף השחקן אורי גבריאלוב.
קראו גם:
מדובר בסיפור ערש על סבא, נכדתו תמר ובובה ששמה פינוקיה. "הטקסט הוא דיאלוג בין הסב לנכדתו המצפה שהבובה תגדל איתה", אומרת כהן־אסיף, "ברקע הסיפור מתערסל ניגון ערש עממי עיראקי נוגה ומלטף, 'די-לי-לול'. בסיפור הזה הרגשתי כמו דורותי מהקוסם מארץ עוץ. היא לא ידעה שיש לה נעליים קסומות שמיועדות לעוף, עד שהיא עפה. ואני לא ידעתי כמה הניגון יכול להעיף אותו. הספר הזה הוא מחווה למשפחתי ולבית העיראקי שבו גדלתי. אמי נפטרה לפני חמש שנים ומאז אני מחפשת לאמץ כל פיסת זיכרון ממנה, כשהספר נולד מהשיר כל החלקים בפאזל התחברו".
לקראת השנה החדשה: "מקווה לימים טובים יותר. גיל זה לא שמחה, אני מרגישה כלואה כי אני רגילה להיות כלואה מתוך בחירה והפעם זה קורה מתוך כפייה וכאן הקושי. אני מתגעגעת לים ובעיקר לנסיעות הארוכות למפגשים עם קוראים בכל הארץ. מבחינתי בין כל הפרסים בהם זכיתי, הפרס החשוב ביותר הוא אהבת הקהל".
בחזית מול הקורונה
ד"ר ענת אנגל (48), מנהלת בית חולים וולפסון
בית חולים וולפסון נמצא החל מחודש פברואר 2020 בחזית החקר והטיפול בנגיף הקורונה. הוא היה גם בין הראשונים ליישם את "נוהל פרידה הומאני" מחולי קורונה במצב סופני, שמאפשר גם לבני משפחה שנמצאים בבידוד להיפרד מיקיריהם ("מאפשרים לבני המשפחה להיכנס לחדר הטיפול במיגון מלא").
עבור מנהלת המרכז הרפואי, ענת אנגל (48), מומחית ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, זאת היתה ללא ספק השנה המאתגרת ביותר בקריירה. "הגעתי לוולפסון לפני שנתיים וחצי ואפשר לומר שהשנה האחרונה היתה מכוננת כי וירוס הקורונה הצליח למתוח את גבולות החשיבה שלנו".
הסבירי.
"בתקופת הקורונה קיבלתי הזדמנות לנהל בית חולים שקולט מאות אלפי מטופלים במציאות של אי־ודאות, ועדיין להמשיך להיות מכוונת לצמיחה. העבודה מאוד אינטנסיבית. מבחינה אירגונית גילינו גמישות ניהולית ותפעולית כדי להתאים את בית החולים לסיטואציה מורכבת. דברים שבעבר ביצענו במשך חודשים ארוכים הצלחנו לקדם תוך ימים ספורים, הקצב שדברים התבצעו היה מדהים ואני גאה בצוות שלנו שעומד בחזית המאבק בווירוס הקורונה".
לקראת השנה החדשה: "אני יודעת שמבחינת הצוותים בבית החולים, מדובר בתקופה קשה. במלחמה יש התחלה, אמצע וסוף, וכאן כבר חודשים שאנשי הצוות מתנהלים באינטנסיביות שאין לדעת מתי היא תסתיים, ולמרות זאת הם שומרים על חוסן נפשי ועושים עבודת קודש. על כך אני מודה להם".
זורם לאורך התוואי
אריק מולה (60), מנכ"ל תאגיד המים מי שקמה בחולון
הוא אוטוטו סוגר עשר שנים בתפקיד מנכ"ל תאגיד המים מי שיקמה בחולון, במהלכן רתם אריק מולה (60) את העבודות על הרכבת הקלה לשיפור התשתיות בעיר.
על הדרך העירנות שלו מנעה נזק עתידי לבניינים הסמוכים למסילות. "החלפת תשתיות היא חלק נכבד מהעבודה של התאגיד ולכן במסגרת העבודות על הרכבת הקלה קפצנו על העגלה וקידמנו תוכניות כדי לא להפוך את העיר פעמיים", אומר מולה, "הכנו מראש תוכנית שלוקחת בחשבון את כל צרכיה של חולון עד 2050, כולל הפיתוח שצפוי להגדיל את האוכלוסייה ל־350 אלף תושבים".
בזמן שהרשויות המקומיות באיזור נגררו לבתי משפט לאחר שלא הצליחו להגיע להבנות עם נת"ע, מולה יצר עם החברה שיח משותף שמסייע לתשתיות הביוב בעיר: "ברור שהיו אתגרים. תוך כדי השיח בינינו גילינו שישנה זליגת חשמל לאדמה שהורסת מתכות ברדיוס של שלושה ק"מ - זה אומר תמרורים, רמזורים, בניינים וגם קווי ביוב שאמורים להחזיק 40 שנה, וגייסנו לנושא גם את הרשויות המקומיות וגם את המרכז לשלטון מקומי, כי מדובר בנושא ארצי".
לקראת השנה החדשה: "אני רוצה להודות מקרב לב לעובדי התאגיד שעובדים בימים אלה בקפסולות, ובנסיבות משתנות, אבל הם לא מוותרים. אני מאחל לכולנו בריאות ומים נקיים".
האס של "הצעירים"
שחר האס (37, סיעת "צעירים") מצטרף חדש למועצה
הוא נשוי, אב לשלושה ועוסק בניהול מלכ"רים ופרויקטים במגזר הפרטי. השנה הגיעה אחת התפניות לה הוא הכי ציפה - לאחר שהקים את סיירת הסיוע למבודדי חולון של סיעת "צעירים", הוא מונה בחודש יוני לחבר מועצת העיר.
"את סיירת הסיוע למבודדי חולון, קבוצה המונה מעל 200 מתנדבים מכל רחבי העיר, הקמתי עם חבריי מסיעת צעירים בסגר הראשון עם תחילת ימי הקורונה, אנחנו מסייעים למשפחות נזקקות וקשישים ברכישת תרופות, חלוקת סלי מזון, בישול אוכל טרי והפגת בדידות.
"בחודש יוני הושבעתי לתפקיד חבר מועצת עיריית חולון מטעם סיעת צעירים והוסמכתי לתפקיד יו"ר ועדת הביטחון העירונית, חבר דירקטוריון בחברה הכלכלית לפיתוח חולון בע"מ, חבר ועדת מכרזים וחבר ועדת מל"ח (משק לשעת חירום). אני יודע שתחושת הביטחון של תושבי העיר נפגעה בשנה האחרונה עקב ריבוי מקרי אלימות, ואני רואה בכך שליחות לנסות להחזיר את החיים בעיר למסלולם".
לקראת השנה החדשה: "קודם כל בריאות איתנה, ושנצא מהתקופה הקשה והמבלבלת הזו מאוחדים. לטעמי, חולון הינה עיר בעלת פוטנציאל אדיר, שלתפיסתי, אינו ממומש מספיק. ההון האנושי שבה והמשאבים שלרשותה, יכולים למצב אותה כעיר חדשנית ומתקדמת, אבל זה יקרה רק בניהול נכון".
המתנדבת המתמידה
חן פרידמן (17), תלמידה בתיכון "עתידים", מדריכה בחצב וליצנית רפואית
היא בדיוק התחילה את לימודי י"ב בתיכון "עתידים", מתנדבת כליצנית רפואית, פעילה במועצת תלמידים, מדריכה בתנועת הנוער חצב וחניכה במרכז הנוער רחל'ה של רשת קהילה ופנאי במסגרתו הקימה קבוצת מתנדבים לבני נוער שיוצרים קשרים אישיים עם קשישים.
כן, חן פרידמן (17) לא שמעה על המשפט "אין לי זמן", וכשהגיע נגיף הקורונה היה לה ברור שהיא תמצא דרך לתת כתף.
"מכיתה ח' אני מתנדבת אז היה לי ברור שגם בימי הקורונה אני ממשיכה", היא אומרת, "בהתחלה חילקנו סלי מזון מטעם העירייה דרך רחל'ה ובהמשך מטעם בית הספר".
בשלב הבא החליטה חן לפתוח קבוצת מתנדבים חדשה שתחבר בין צעירים לשורדי שואה: "בהתחלה שיתפתי את החברות והן ממש אהבו את הרעיון, פתחנו קבוצת פייסבוק ואינסטגרם בשם "עוזרים לאלו שעזרו לנו" וגייסנו עשרות בני נוער, גם מבוגרים ביקשו לעזור. עם הזמן גילינו שהצורך העיקרי שלהם הוא בעיקר בשיחה טובה כי יש הרבה מתנדבים לסלי מזון, אז פשוט חילקנו את הטלפונים בינינו ואנחנו משתדלים לשוחח איתם על בסיס יומי".
לקראת השנה החדשה: "אני מקווה שהיוזמה תגדל ותתפתח. ברור לי שזאת תהיה שנה לחוצה, אבל אני לא רואה את עצמי מעבירה אותה בלי התנדבות".
למרות החשש: הנתינה גדלה
חגי נתני (44), חובש ורכז מתנדבי מד"א בחולון ובת ים
חגי נתני מתנדב במגן דוד אדום כבר במשך 27 שנים, אבל שנה כמו זאת, הוא באמת לא זוכר. לצד היותו חובש בכיר, הוא מרכז את כל פעילות המתנדבים במד"א באיזור חולון־בת ים.
הרומן של נתני (44), בעל קבוצת נדל"ן, "ד"ר נדלן", עם מד"א התחיל ה בשנת 1993, בעקבות תאונה שעבר בעצמו. "פתאום ראיתי שיש דברים מעבר. זה שינה לי את החיים". לאחר ההחלמה הארוכה שלקחה כחמישה חודשים, החל נתני להתנדב במד"א. "מדובר בפעילות שממלאת אותך ונותנת לך ראייה שונה על המציאות בה אתה חי, ומצד שני יש רגעים ששוברים אותך. לאחרונה ביצעתי החייאה בתינוק, וזה דבר שקשה להתמודד איתו".
בכל הנוגע לשנה תחת הקורונה, אומר נתני: "זו תקופה מאוד־מאוד קשה ומאתגרת, אבל למרות החשש אני מרגיש שהיא הביאה אותנו למקומות של נתינה גדולה יותר. לדוגמה אם אמבולנס בדרך כלל מושבת לכ־50 דקות בין מטופל למטופל, כעת בגלל הקורונה והחיטוי אקסטרה שעלינו לעשות, הוא מושבת כפול מהזמן הזה. ולכן המתנדבים נרתמו יותר מתמיד ויוצאים מהבית בשעות־לא־שעות על אופנועים ורכבים אחרים בשביל לתת כתף".
לקראת השנה החדשה: "קודם כל שימצאו חיסון לנגיף הקורונה ושפשוט תהיה שנה טובה ומתוקה לכולם".
לעוד חדשות חולון
