מדינה שלמה עקבה בחרדה באוקטובר 2019 אחר סיפורו של אשר חזות בן ה־14, נער שהגיע עם בני משפחתו לחוף זיקים, נפצע אנושות מפגיעת ברק ובחלוף מספר ימים נפטר מפצעיו.
קראו גם:
גם המאייר והקריקטוריסט דודי שמאי מחולון שמע על הטרגדיה. "כל המדינה דיברה על האירוע, זה היה סיפור מטלטל", הוא אומר, אבל מודה ששום דבר לא הכין אותו אז לבקשה שהגיעה בחלוף כמה חודשים: "התקשרה אלי קרובת משפחה של אשר ז"ל וביקשה שאכין ספר איורים שלו, שיועבר למשפחה".
עשית דבר כזה בעבר?
"זאת הפעם הראשונה שציירתי ילד שאיננו בין החיים. בעבר ציירתי חיילים שנפלו במהלך השירות, אבל זה שונה. מדובר בילד כל כך צעיר. כמאייר וכאדם היה לי קשה, זה מאוד אמוציונלי. בהתחלה ניסיתי 'לברוח' מזה, ברמה המקצועית חשבתי שיהיה נכון יותר לצייר ילד אחר בהשראתו, אבל קרובת המשפחה מאוד משכה לכיוון שלו. היא שלחה לי תמונות שלו כדי שאכיר את פניו, וגם תמונות של הבגדים שלו ושל קרובי המשפחה. פתאום התחלתי להישאב לזה, להתחבר לדמות שלו. כשהתחלתי לעבוד על זה נכנסו עוד ועוד אלמנטים שלו לדמות. ציירתי אותו עם הוריו ועם סבו וסבתו. זאת תחושת אחריות מאוד גדולה לאייר דמות שנפטרה. היה לי חשוב להעניק למשפחה את הדמות של אשר כפי שהם זוכרים אותה".
איך מאיירים לב זהב?
ספר המחווה שהגיש שמאי להוריו של חזות התקבל בהתרגשות רבה. "לספר קוראים 'לב הזהב' והטקסט עוסק בלב הגדול של אשר וברצון העז שלו לסייע לכולם", הוא אומר.
כיצד המשפחה הגיבה?
"הספר היה אמור להיות הפתעה, מחווה למשפחה במלאת שנה למותו, אבל כשהחלטנו להכניס אלמנטים מחייו האמיתיים, החלטנו לשתף אותם. הם כל הזמן דיברו על הלב הטוב שלו וכמה נהג להקדיש את זמנו כדי לעזור לאחרים, לכן התמקדנו בזה. הם ממש התרגשו וזה נגע ללבי".
משפחת חזות קיבלה את הספר, וההורים התרגשו לראות איך מכל ציור משתקפת דמותו של בנם. "אשר היה כולו נתינה, וזה בא לידי ביטוי בספר", אומר אביו, שמעון חזות. "הוא נהג לסייע למנקה של בית הכנסת שחששה להישאר לבד בחושך, ללוות מבית הספר ילדים של שכנה שהתאלמנה ולנקות לה את החצר. ביום שהוא נפטר הוא הספיק לסייע בקישוטים בבית הכנסת. ביום כיפור האחרון הוא הלך לתלמוד הקודם שלו והקפיד לבקש מכולם סליחה ונתן למלמד שלו סוכריה שיהיה לו 'יום מתוק'. עד היום אני שומר אותה. למרות גילו הצעיר, אשר תמיד התגייס לסייע לכולם ורדף אחרי המצוות. בספר ממש מרגישים את לב הזהב שלו והחיבה הגדולה שהיתה לו לעזרה לזולת. קשה להאמין שילד כל כך צעיר הספיק לעשות כל כך הרבה חסד בעולם, אבל זה הילד שהוא היה".
פתאום כולם מציירים
את ימי הקורונה העביר שמאי בדרך שהוא יודע לעשות הכי טוב: לאייר. השבוע הוא השיק ספר ילדים חדש, "מציירים במוזיאון" (הוצאת ספר לכל). "מאז שהקורונה נחתה עלינו אנשים לא יוצאים מהבית ורוצים להכניס את התרבות הביתה", הוא אומר.
שמאי מוכר באיזור בעיקר מפעילותו - לאורך 26 שנים - כמדריך ציור וקריקטורה במוזיאון הקומיקס בתיאטרון חולון. את הזמן הפנוי שנכפה עליו עם סגירתם של כל החוגים, ניצל לטובת איור ספרו החדש. "יש פריחה בתחום, במיוחד אצל ילדים ובני הגיל השלישי", הוא אומר. "בגלל הקורונה פתאום כולם מציירים, בעיקר נוף וחיות, כי רוצים להכניס את הטבע לבית. לכן יש ביקוש גדול לספרי יצירה. זה ספר שהופך לאלבום מזכרת עם ציורים של הילדים".
ציורי ילדים יש בשפע בכל בית.
"נכון. אבל הם תמיד תקועים בתיקייה, במגירה או על המקרר. הספר מאפשר לרכז ולאגד אותם ליצירה מושלמת. הספר מודפס בכריכה קשה, בליווי טקסט של תומר שריג. כל צמד דפים הם חדר במוזיאון. בצד אחד יש הסבר איך לצייר ולצבוע ובצד השני מסגרת עם תחילת הציור. יש בו 22 דמויות שמניסיוני ילדים אוהבים. בסופו של דבר מתקבל ספר מלא ביצירות. דרך נהדרת להכניס את המוזיאון הביתה בימים שבהם כל המוזיאונים סגורים".
איך אתה שורד את ימי הקורונה?
"זה מאוד מאתגר. ציירתי המון בלי קשר להזמנות, סתם בשביל הנשמה. יש לי כבר 20 יצירות של חיות בסגנון ריאליסטי שאני מתכנן להציג בתערוכה. אני ממש מתגעגע לילדים ולחוגים. הלימוד הוא חלק בלתי נפרד מחיי. היו מעט הפוגות בהן נפגשנו, אבל אני רוצה לחזור ללמידה רצופה מלאה בעשייה ובאמנות".
עוד חדשות חולון
